טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכם הבוררות עם בנק לאומי: כמעט מאוחר מדי

כ"כ הרבה זמן וכסף, כ"כ הרבה ציניות. כמה נורא היה לו היה לאומי מעביר את מלוא הסכום שנתבע ממנו לפני הסכם הבוררות?

תגובות

זה קרה בקיץ 2007. פגישה במשרדים המרווחים של הנהלת בנק לאומי בתל אביב. מטרת הפגישה היתה להוכיח לנו שבנק לאומי אינו חייב לניצולי השואה שקל, ושחמש שנות עבודה מפרכות של הוועדה הפרלמנטרית להשבת רכוש, בראשות חברת הכנסת קולט אביטל, היו לשווא. ברקע עדיין התקיימו ישיבות ועדת השערוך שקמה בעקבות הוועדה הפרלמנטרית, זו שהיתה אמורה לקבוע את הסכום המדויק שמחזיקים בו הבנקים, בדמות חשבונות רדומים של נספי שואה. לכל אנשי המקצוע שחקרו את הנושא היה ברור אז שלאומי צריך להשיב מאות מיליונים, ורק אנשי לאומי נותרו בשלהם.

אל החדר נכנס עורך דין מפורסם לבוש בחליפה מהודרת, ובעקבותיו נחשול עורכי דין מעונבים היטב. ניירות עם מספרים מעורפלים נפרסו על השולחן; לא היה מקום לוויכוח או להצגת עובדות שונות מאלה שהציג הבנק. "בנק לאומי מוכן לתת 20 מיליון שקלים כמחווה של רצון טוב וזהו", אמר אז עורך הדין המדושן בטון מתנשא. "אתם יודעים מה, אם תצליחו להעביר את הכסף הזה לניצולים ולא לחברה להשבת נכסי נספים ניתן עוד שני מיליון שקלים, על הדרך", אמר ושלח אותנו כמו היינו חיילים במשחק חשבוני קטן שלו.

רק אלוהים, עורך הדין ההוא והנהלת לאומי יודעים כמה כסף הוא הרוויח אז מהמלחמה בחברה להשבת נכסי נספים, מהמלחמה בכנסת ובוועדת השיערוך. מספיק לראות את הסכומים שהוציאו בחברה לנכסי נספים על המאבק הזה כדי להבין כמה כסף שפך על זה הבנק. על פי מסמך שהגיע אליי, שילמה החברה להשבת נכסים יותר משלושה מיליון שקלים וחצי בעבור ייעוץ משפטי במסגרת המאבק. יותר מ-800 אלף שקלים למי שהיה היועץ המשפטי שלה, נדב העצני, מיליון ו-219 אלף שקל לרואה החשבון יהודה בר לב, לעורך דין יעקב ויינרוט יותר ממיליון שקלים, וזה מבלי להחשיב מקדמה של 60 אלף שקלים לבוררים הנכבדים שביצעו את ההסכם ועוד ועוד הוצאות נלוות.

כל כך הרבה זמן וכסף בוזבזו בדרך, כל כך הרבה ציניות ליוותה את ההתנהלות.

במחצית הראשונה של 2010 זינקו רווחי בנק לאומי בעשרות אחוזים ועמדו על מיליארד ו-256 מיליון שקלים. רק במחצית. כמה נורא היה לו היה לאומי מעביר את מלוא הסכום שנתבע ממנו לפני הסכם הבוררות, 300 מיליון שקלים? הרי מדובר בכספי נספים. את מספר יורשיהם החיים שיצליחו להוכיח כי להוריהם היה חשבון בבנק אפשר להעריך כנמוך מאוד, והכסף רובו ככולו יועבר מן החברה להשבת נספים לטובת ניצולי שואה נזקקים בדמות מענקים נדיבים ומאוחר יותר גם להנצחת השואה.

הרי בראשות בנק לאומי עומדים אנשים הגונים שאוהבים את המדינה הזאת. הם אינם מבינים שנדיבות משתלמת?

יותר מ-50 שנה היתה מדינת ישראל כמעט היחידה שלא הסכימה לעסוק בהשבת רכוש. יותר מעשור נאבק בנק לאומי בכל מי שניסה לתבוע ממנו את הכסף. הסכם הבוררות הזה הוא אולי מעט מדי וכמעט מאוחר מדי, אבל זה בטח הרבה יותר ממה שהיה כאן קודם, וגם זה ניצחון.



מנכ''לית בנק לאומי, גליה מאור
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות