אריה דרעי, יו"ר ש"ס לשעבר, שלא החמיץ בשנה האחרונה אף הזדמנות להציג את המפלגה בהנהגתה הנוכחית כלא-חברתית-דיה, מסרב לתמוך במחאת האוהלים. מדי יום הוא הודף פניות של מארגני המחאה ושל עיתונאים המצפים ממנו לעשות את מה שידע לעשות במחאת הקוטג' - רק לפני כחודש - ובפרשת עמנואל לפני שנה. לדרעי יש די סיבות פוליטיות לשמור על ניטרליות בעניין הדיור, ואחת מהן נוגעת לעובדה שמחאת האוהלים רחוקה מלהיות בון-טון בציבור הדתי והמסורתי, החרדי והדתי-לאומי.

בעיר החרדית אלעד נעשה ניסיון שלא צלח להקים מאהל מחאה, וכך גם בירושלים. אחד מקווי ה"נייעס" (החדשות) החרדיים השמיע שלשום את קריאתו של הרב יצחק בצרי, בנו של הרב המקובל דוד בצרי, להשתתפות המונית של החרדים במחאת הדיור. בינתיים הקריאה נותרה באוויר. נכון, בשדרות רוטשילד בתל אביב, בגן הסוס בירושלים ובבית שמש יש פה ושם כיפות, גם סרוגות גם שחורות. מארגני המחאה מתנאים בהן, רואים בהן עדות לכך שהמהפכה היא עממית וחוצת גבולות - אבל זה לא משנה את העובדה, הלא מובנת מאליה, כי מחאת הדיור נשארת סיפור חילוני שמרתיע משום מה את רוב הדתיים. על שום מה, בעצם?

חושבים שהמחאה חילונית באופייה? בואו לדבר על זה בפייסבוק

ירחמיאל כץ מירושלים בא להפגנה בגן הוורדים ביום ראשון. הוא היה חריג בין המפגינים - קודם כל משום שהוא מחזיק כמה דירות בבעלותו באזור מבוקש במרכז ירושלים, אותן הוא משכיר לסטודנטים. הוא בא להפגין "משום שדווקא כבעל דירות אני רואה עד כמה אנשים נאנקים תחת הנטל". כץ היה חריג בנוף גם משום שהוא חרדי. לדבריו, חרדים רבים מזדהים עם מחאת הדיור, אלא ש"בקבוצה הזאת, אופי המחאה שונה לחלוטין. הפעילות היא דרך שתדלנים, ולא דרך ההייד-פארק שיש עכשיו במדינה. זה לא אומר שלא מזדהים. הרי אצל החרדי, במובן מסוים, המצוקה הרבה יותר גדולה כי הם משעבדים את עצמם גם לדירות של הילדים".

מחאת הדיור מעוררת חשדות כבדים, הן בציבור הדתי-לאומי והן אצל החרדים. הסיבה הברורה היא שהמחאה היא לא רק על הדיור, וגם אם טענות נגד ההתנחלויות ונגד מדיניות נתניהו בתחומים רבים לא נשמעות על ידי כל דוברי המחאה - בימין הדתי הן מהדהדות חזק ומפעילות את רפלקס המגננה. די היה, כמובן, לפסול את המחאה על מעורבות לכאורה של "הקרן החדשה לישראל", שעצם אזכור שמה גורם חלחלה אצל רבים במגזר.

הפאסיביות בעניין המחאה הנוכחית בקרב החרדים, באה על רקע העובדה שמצוקת הדיור היא הסיפור החברתי החם ביותר. ולא מהיום - כבר שנתיים או שלוש שהעיתונות החרדית עוסקת בכך באובססיביות, עם נתונים על היקף המצוקה, עם סיפורים אישיים קורעי לב, עם ביקורת מתונה גם על נבחרי ציבור חרדים כמו שרי ש"ס אלי ישי ואריאל אטיאס. נכון החרדים שותקים בעיקר לנוכח הדיווחים כי אטיאס וש"ס מיטיבים עם החרדים במכרזים. המחנה החרדי עבר למגננה.

המתקפה על אטיאס לא מתפרשת כמתקפה על השר הממונה, אלא כמתקפה על החרדים כולם, ולכן כולם מצופפים שורות. דרעי, מצדו, חושד גם שמאחורי מחאת הדיור עומדים ארגוני שמאל. הדבר האחרון שהוא זקוק לו כעת זה מראית עין של קשר עם השמאל, בשעה שארגוני הימין מנסים לטרפד את חזרתו לפוליטיקה.

סיבה נוספת, עניינית יותר, נתן השבוע ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, הרב יובל שרלו. בימים כתיקונם מצטרף ומוביל שרלו לא מעט יוזמות חברתיות. אך לא הפעם. במאמר שפרסם באתר האינטרנט של הישיבה שלו הוא הסביר כי לא השתכנע שזוהי מחאה חברתית. קשה לו להצטרף למחאת הדיור, "לא בשל העובדה שהתביעות לא צודקות", סיפר, "ולא בשל העובדה שהיא פוליטית (ועוד איך!)".

שרלו נעדר מהמחאה משתי סיבות: ראשונה היא התרשמותו שדווקא הממשלה הנוכחית פועלת לפתרון בעיית הדיור. השנייה, והעיקרית יותר, היא האמונה שמחאה אמיתית בענייני צדקה ומשפט באה כאשר אנשים נאבקים על זכויותיהם של אחרים, ולא כאשר הם נאבקים על רצונם בפתרון בעיותיהם.

"לגיטימי מאוד שאדם יילחם על הזכויות של עצמו, אולם לא הייתי מכנה זאת מחאה חברתית של ממש", הסביר שרלו. "כאשר אנחנו נלחמים על זכויות עובדי קבלן, שומרי קניונים, נגישות לבעלי מוגבלויות וכדומה - זו מחאה חברתית, וכאן ראוי מאוד שעולם הרבנות ייקח חלק בראש. כאשר מדובר במחאת הדיור - זה עניין שונה לחלוטין".

מאהל מחאה שהוקם אתמול בבית שמש. פה ושם יש כיפות, גם סרוגות גם שחורות