המדינה דורשת לגרש מהארץ פלסטיני יליד ירושלים ותושב העיר, משום שחי כמה שנים בארה"ב והחזיק ב"גרין קארד". אליאס ח'יו, יליד 1968 ותושב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים, כלוא כבר כשלושה שבועות במתקן הכליאה גבעון, באגף לאזרחים זרים המיועדים לגירוש. הוא אינו אזרח אמריקאי ולדבריו אין לו בה משפחה, בית או עבודה. הוריו גרים בירושלים והוא עובד וחי בה.

משרד הפנים, לעומת זאת, טוען שרשיון ישיבת הקבע שלו בישראל בוטל ב-2006, לאחר שהפך לתושב קבע בארה"ב - בה שהה בין 1998 ל-2005. עוד טוען משרד הפנים, כי ח'יו שהה בחו"ל יותר משבע שנים וב-2005 נכנס לארץ כתייר, באמצעות תעודת מעבר אמריקאית.

ח'יו נעצר במחסום קלנדיה ב-10 בינואר, בדרכו מרמאללה חזרה לירושלים. הוא עוכב בבידוק, תעודת הזהות והטלפון הנייד שלו הוחרמו והוא נדרש לחתום על ניירות - אך סירב כי אינו קורא עברית. אז הועבר למתקן הכליאה גבעון בניידת של משטרת עוז, שבה כבר היו שני אזרחים זרים מאריתריאה ומהודו. ב"גבעון" שברמלה נודע לו שהוצא צו להרחקתו מישראל.

ח'יו, שהשלים תואר ראשון ושני בביולוגיה בארצות הברית, עובד למחייתו כמתורגמן. בשיחת טלפון ממקום מעצרו הוא סיפר ל"הארץ" שלמד בארה"ב בין השנים 1990-1996, ואז שב ארצה. כעבור שנתיים נסע שוב לארה"ב ונרשם ללימודי תואר שני. ח'יו התחתן עם אזרחית ארה"ב והחל בתהליך אזרוח. ביום שאחרי ה-11 בספטמבר 2001 הוא פוטר מעבודתו, בשל היחס העוין ששרר אז כלפי ערבים ומוסלמים בארה"ב (לא שינתה העובדה שהוא בן למשפחה נוצרית ושאמו היא ארמנית במוצאה, שרבים מבני משפחתה נספו ברצח העם הארמני בטורקיה). ב-2002 התגרש מאשתו, וב-2005 החליט לשוב לארץ. לדבריו, כשביקש להאריך את תוקף תעודת המעבר הישראלית שלו, אמרו לו בקונסוליה הישראלית בפילדלפיה שמאחר והוא מחזיק בגרין קארד, יהיה עליו לקבל אשרת כניסה כתייר לישראל על גבי תעודת מעבר אמריקאית, ובארץ כבר יסדיר את מעמדו.

עם כיבוש וסיפוח מזרח ירושלים ב-1967, העניקה ישראל לתושביה הפלסטינים מעמד של תושבי קבע, על פי "חוק כניסה לישראל", על אף שהפלסטינים הירושלמים "לא נכנסו לישראל" והם ילידי העיר. בסוף 1995, כשחיים רמון כיהן כשר הפנים, משרד הפנים החל במדיניות של שלילת מעמד תושב הקבע מירושלמים שחיו בשכונות מחוץ לגבולות העיר או שגרו בחו"ל.

במארס 2000, אחרי שנים של מאבק ציבורי ומשפטי, השר נתן שרנסקי הודיע בתצהיר לבג"ץ על שיבה למדיניות שהנחתה את המשרד עד 1995. התצהיר גם הבטיח שמעמד התושבות יוחזר למי שנשלל ממנו, בתנאי שהוא שוהה בירושלים לפחות שנתיים.

לאחר שובו לירושלים, פנה ח'יו לעורך דין כדי להסדיר את מעמדו. על אף שמשרד הפנים טוען שתעודת הזהות שלו נשללה כבר ב-2006, ח'יו השתמש בה במשך ארבע שנים ללא הפרעה - עבר אתה במחסומים והציג אותה לרשויות כל אימת שנדרש. עו"ד נביל אזחימאן, שאליו התקשר ח'יו מהכלא, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה להוציא צו ביניים וצו על תנאי נגד הגירוש ונגד שלילת התושבות. גירוש ח'יו נדחה, בינתיים.

בתשובת המדינה לעתירה נכתב כי ביולי 2007 הודיעה סגנית מנהל לשכת מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים, טובה עמדי, שההחלטה לגבי פקיעת רשיון ישיבת הקבע בעינה עומדת. פרקליטות המדינה גם כופרת בטענתו כי לא ידע שתושבותו נשללה, וטוענת לאי ניקיון כפיים מצדו. לדברי נציגת הפרקליטות, עו"ד מאיה לויאן, ח'יו טען כי נשאר בארץ כדי לעזור להוריו. "מבדיקתנו עולה, כי לעותר אחים המתגוררים בארץ, כך שאינו התומך היחיד בהוריו, כפי שניסה להציג זאת", נכתב בתשובת המדינה.

תמונת ח'יו מתעודת המעבר