הוא נולד במחנה עקורים, עלה ארצה, והפך לאחד מגדולי החוקרים של השואה. ביום שישי, לאחר מאבק של ארבע שנים במחלת הסרטן, מת פרופ' דוד בנקיר, ראש המכון לחקר השואה ביד ושם.

בנקיר, שהיה מומחה לזווית הגרמנית של השואה, הוא מהחוקרים המצוטטים בתחום חקר גרמניה הנאצית. מחקרו על היחס ליהודים בדעת הקהל הגרמנית בין 1933 ל-1939 נחשב לפורץ דרך, במובן של הבנת הפתולוגיה ההמונית של הגרמנים ביחס ליהודים.

"הוא הראה שלא רק חוגים צרים היו נגועים באנטישמיות, אלא שהיא נספגה במעגלים רחבים יותר של החברה הגרמנית", אומר יו"ר יד ושם, אבנר שלו. בעקבות מחקרו זה, החלו חוקרים נוספים לחקור את הסוגיה, שנחשבת היום לאחת מסוגיות המחקר החשובות של התקופה.

"היו נושאים שהמורים שלי לא רצו להתעסק בהם", אמר בנקיר בראיון ל"הארץ" לפני שנתיים, "כמו יחס האוכלוסייה הגרמנית למדיניות של היטלר, או תחושות הבטן של הציבור. זה היה מאוד טעון. הכל היה טבוע תחת הטראומה של מלחמת העולם השנייה, והגישה היתה שאנחנו לא צריכים לבחון אם היו גרמנים שלא היו כאלה. אני לעומת זאת חושב שכל דבר שהוא בתחום העשייה האנושית, צריך לעסוק בו".

בנקיר נולד להורים ניצולי שואה במחנה עקורים בגרמניה, ב-1947. משפחתו עברה לארגנטינה כשהיה בן חמש, ולאחר מלחמת ששת הימים עלה לישראל עם קבוצה של צעירים. הוא למד באוניברסיטה העברית ולימד בה כמעט עד יומו האחרון, במקביל לתפקידו ביד ושם. "הוא היה אדם כשרוני באופן יוצא דופן", הוסיף שלו, "נדיר לראות את האיכויות של המחקר שלו. היה לו גם אופי שלא ראיתי כמותו. בשנים האחרונות, למרות הטיפולים והכאבים, הוא בא כמעט כל יום למשרד".