התחקות אחר מקורם של פריטים ויצירות הנמצאים במבנים ישנים עשויה להימשך שנים ודורשת חריצות, יסודיות וגם לא מעט מזל - על כך יכול להעיד שי פרקש, העוסק בתיעוד ושימור של ציורי קיר וצבע אדריכלי. ציורי קיר שמצא פרקש בבית משפחת וילנד הטמפלרית, במתחם התחנה המתחדש בתל אביב, התבררו באחרונה כציורים של צייר יהודי שנדד בין בסיסים ברחבי האימפריה הבריטית. במשך שבע שנים היה משוכנע שמדובר בציורים מהתקופה הטמפלרית, ורק בשנה האחרונה התברר לו כי הציורים צוירו בכלל בתקופה מאוחרת יותר - שבה המתחם היה שייך לצבא הבריטי.

"שני ציורי קיר ותקרה מצוירת התגלו לראשונה בווילה וילנד שבמתחם, כשצה"ל פינה את המקום. ביקרתי שם עוד במסגרת היותי סטודנט לשימור", סיפר השבוע פרקש. התקרה, הסביר, היתה תקרה יפואית טיפוסית, בעוד על הקיר התגלו שני ציורים מפתיעים מתחום הספורט: סוס עם רוכב ומרים משקולות. משפחת וילנד, מספר פרקש, היתה משפחה טמפלרית שהתגוררה במתחם ווגורשה לאוסטרליה בזמן מלחמת העולם השנייה - אז הפקיע הצבא הבריטי את המתחם והפך אותו לבסיס אספקה גדול. "חשבנו שאלה ציורים גרמניים, תוספת נחמדה של ציורי קריקטורות", ציין לגבי ההערכה המקורית.

התפנית הגיעה לפני כשנה, אז הוזעק פרקש למבנה אחר במתחם על ידי אדריכלית שימור, שעבדה במקום והבחינה בצבעים על הקיר. פרקש ואנשי הצוות שלו קילפו את הטיח בעזרת סכינים ושפכטל, וגילו שלוש שכבות של ציורים: בשכבה העליונה התגלו ציורים שציירו חיילי גבעתי שהוצבו במקום; בשכבה השנייה נמצאו ציורים בסגנון דומה לאלה שנמצאו בווילה כמה שנים קודם לכן; ובשכבה התחתונה נמצאו ציורים קטנים של רקדנים. ציורי השכבה השנייה ההומוריסטיים והצבעוניים השתרעו על פני ארבעה קירות וכללו שרידי דמויות וסצנות שכנראה לא היו בשפע לחיילי המנדט: נשים, שתייה וריקודים. חלק מהציורים ניזוקו במהלך עבודות שיפוץ המקום, וחלקם נפגעו בשל יצירות החיילים. "צה"ל צייר על הקטע הכי יפה", אמר.

שלט פח באנגלית ותארוך של שכבות הצבע הובילו את פרקש למסקנה כי השכבה השנייה - וכך גם הציורים בווילה וילנד - נוצרה בתקופה הבריטית. הוא ניסה ארוכות להתחקות אחר הצייר, אך ללא הצלחה. "הנס הגדול", כהגדרתו, התרחש לפני כחודש, כאשר חיפש את משפחת רוטשילד, שעסקה בציורי קיר בגרמניה, לקראת ביקור שהתכוון לערוך בברלין. הוא יצר קשר עם אדם בשם זאב ליפמן, שהיה שותפו של הצייר גרד רושילד בסטודיו "רולי" לגרפיקה. זה סיפר לו שהוא ורוטשילד גויסו יחד לצבא הבריטי לצורך עבודות גרפיקה והפנה אותו לאלמנתו, רות.

"היה לי יום פנוי והיא הזמינה אותי לבקר", סיפר פרקש, "הבאתי את תיק עבודות השימור שלי וכשהיא ראתה את ציורי הרקדנים מהקנטינה היא קפצה ואמרה לי - זה בעלי". בהמשך הפגישה הציגה בפניו האלמנה את ארכיון הסקיצות ומגילות הציורים שצייר בעלה המנוח. "אחרי שהסתכלתי על הסקיצות הבנתי שזה בעלה - הנעליים, הבגדים... יש רק צייר אחד שמצייר בסגנון הזה בעולם", הסביר.

בשיחה עם "הארץ" סיפרה השבוע רות כי בעלה למד גרפיקה שימושית במחזור הראשון של "בצלאל" המחודש, ושימש כיו"ר אגודת הגרפיקאים בישראל במשך 15 שנים. את הקריירה שלו בשירות צבא המלכה החל בתור טבח, אולם משהתגלה כישרונו הוסב לתפקיד צייר ציורי קיר. במשך ארבע שנים, מ-1942 ועד 1946, נדד בין בסיסים בריטיים במזרח התיכון וצייר על קירותיהם. הוא הלך לעולמו ב-1991 בגיל 72.

במועצה לשימור אתרים הסבירו כי הציורים בווילה וילנד ובמתחם התחנה שומרו על חשבון היזם ובזכות תרומה של צאצא למשפחת וילנד. "קיימת בורות מאוד גבוהה ואין מספיק מודעות לגבי טכנולוגיית הבנייה", אומרת מנהלת מחוז תל אביב במועצה, תמר טוכלר, "יחסית, אין היום הרבה בעלי מקצוע שבקיאים בטכנולוגיה של השימור". החל משעות הבוקר היום, במסגרת חודש השימור ופסטיבל "בתים מבפנים", תתקיים במקום סדנה מיוחדת, שבה יוצגו טכניקות השימור וטכנולוגיות בנייה מסורתיות. בסדנה ישתתפו מומחים ואנשי שימור, ובהם פרקש.

האיורים ההומוריסטיים כוללים נשים, שתייה וריקודים