דיונים משפטיים בנושא הוצאת ילדים מהבית נמשכים שנים, גם במקרים מובהקים שבהם יכול בית המשפט להכריז על ילד בר-אימוץ. הליכים ארוכים אלו גורמים להוצאת ילדים לאימוץ בגיל מאוחר, מה שמפחית את סיכוייהם לאימוץ ומוביל לכך שעשרות רבות של ילדים ישהו בשנותיהם הראשונות במקלטי חירום - כך אמרה נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת גלית מור-ויגוצקי, בכנס בנושא סידור חוץ ביתי של משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות הפנימיות והאומנה, שנערך השבוע.

בפאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות", אמרה מור-ויגוצקי, כי במקרים שבהם הקשר עם המשפחה הוא הרסני ואין סיכוי שישתפר, צריך התיק לעבור מבית המשפט לענייני נוער, המטפל בילדים נזקקים, לבית משפט לענייני משפחה שבסמכותו הבלעדית להכריז על קטין בר-אימוץ.

"בכך ניתן להעניק לאותו קטין את הזכות להיות מאומץ, לגדול בבית ראוי, ולתת לו תקווה, מהר ככל האפשר", אמרה והוסיפה בהתבטאות נדירה בנושא: "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהינם ברי-אימוץ באופן מובהק. התגלגלות הדיונים בבית משפט לנוער במשך שנים, תוך דרישות חוזרות ונשנות למסוגלות הורית, גורמת לכך שילדים מגיעים לאימוץ בגיל מאוד מאוחר, דבר שלפעמים מקשה על הסיכוי לאימוצם. זאת, במקום שייצאו כבר בשנת חייהם הראשונה".

עוד הוסיפה מור-ויגוצקי, כי בבית המשפט לנוער נמצאים תיקים של ילדים שברור מעל לכל ספק שהקשר שלהם עם המשפחה הרסני ואין סיכוי כי ישתפר, ובכל זאת הדיונים בגינם נמשכים שנים, מה שפוגע בילדים. "יש ילדה שגדלה במקלט חירום זה חמש שנים. מקלט מסוג כזה אינו בשום צורה מקום לגדל בו ילדים", אמרה מור- ויגוצקי, "במקרה זה כשלנו".

לדבריה, הפתרון לאותם ילדים שלא הוצאו במהירות לאימוץ הוא משפחות אומנה, אולם יש מקרים שבהם משפחות האומנה מרימות ידיים בעת שהותו של הילד אצלן, ואז עליו לעבור למשפחה חדשה או למקלט חירום, מה שיוצר קשיים חדשים של הסתגלות למצבים חדשים. היא הבהירה כי תסריט מעין זה עלול לחזור על עצמו כמה פעמים.

חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, מסכימה עם דבריה של מור-ויגוצקי, שכן לממד הזמן והיציבות בחייו של ילד בגיל הרך יש משמעות רבה ואין לבזבז זמן בהוצאתו לאימוץ. "בתי המשפט לנוער אינם יודעים תמיד להתמודד עם ילדים בגיל הרך ולעתים נרתעים מלקבל החלטות", אומרת סלוצקי, "כדי שיהיה רצף טיפולי צריכים תיקים של ילדים בגיל הרך לעבור לבית משפט לענייני משפחה, כדי שאותו שופט יוכל לפתוח במקביל בהליכי אימוץ ולא לבזבז זמן יקר שאף משפיע על חיי הילד".

גם הד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, המפעילה את מקלטי החירום, מסכימה עם השופטת. "אם ילד יכול לצאת לאימוץ בגיל שלוש אך הוא נשלח רק בגיל ארבע או יותר, יש לכך משמעות גדולה לילד והשפעה על הצלחת האימוץ. כשילד מאומץ בגיל מבוגר יש לו יותר זיכרונות וצלקות בנפש שצריך לתקן ולא תמיד ניתן", ציינה הד"ר צימרין.

בית המשפט למשפחה. היחיד שמסוגל להכריז על ילד כבר-אימוץ