"האתוס הציוני מודר מהתקשורת הישראלית. היא מתעלמת ממנו. אם יש שיח על הציונות הוא ביקורתי, שמים סימן שאלה במקום סימן קריאה. השיח אינו מספק לעמידה באתגרים שלנו". כך אמר השבוע מזכיר הממשלה ויד ימינו של ראש הממשלה, עו"ד צבי האוזר, בנאום במכון ז'בוטינסקי בתל אביב על עתיד הציונות.

האוזר היה אורח הכבוד בטקס חלוקת פרסי לימודים ומחקר מקרנות המכון לשנת תש"ע, לזכר דוד רזיאל. זה היה אירוע קטן ואינטימי. כמה עשרות בודדות הגיעו, נדחקו לאולם קטן שסטנד של "ישראל היום" מונח בפתחו. האוזר התייחס בדבריו לתוכנית המורשת שהוא מוביל, השקעה של 400 מיליון שקל בשימור נכסי תרבות של הציונות.

"זה פרויקט דגל של ראש הממשלה. לקחת פסק זמן מהדברים הדחופים, ולהגיד יש לא רק את הדחוף אלא את החשוב", אמר האוזר, "הדבר החשוב במשמרת הזו זה לקחת מה שקיבלנו מהדור הקודם, ולהעביר לדור הבא שיהנה ממנו. ישראל היא מדינה שחל בה פרדוקס ישראלי, יש בישראל חופש תנועה. אין כל מניעה מאזרח לקחת את ביתו ועושרו ולהעביר אותו למקום אחר".

"בישראל", המשיך האוזר, "רמת האיומים על הקולקטיב והפרט, שום אזרח במדינה מפותחת אינו חווה". כדי להמחיש זאת, סיפר האוזר על מקרה שקרה לו לפני כשנה וחצי כאשר הלך עם בנו בן ה-8 לבית הספר. "בכניסה לבניין הוא ראה את המקלט והוא שאל אותי אם זה מקלט אטומי. אין עוד אבא בן 40 שהולך בבוקר לבית ספר עם הבן שלו והוא שואל עם זה מקלט אטומי. ולמרות זה הפרדוקס ממשיך להתקיים. אנשים מסתכלים מבחוץ ושואלים איך זה מסתדר".

"ההוויה ישראלית נשענת על פלטפורמה של אתוסים לאומיים וחוסן לאומי. זה הבסיס של הבסיס שמחזיק אותנו כאן. שאנחנו מסתכלים על אותו חוסן לאומי, מאין הוא מגיע, מה הפס היצור של אותו דבק שמחבר אותנו".

האוזר סיפר למאזינים על עבודת מיפוי שנעשתה במשרדו, לזהות את מקורות העוצמה הלאומית. הממצאים המדאיגים הצדיקו לדבריו את תוכנית המורשת. "מימד ראשון זה הסביבה המשפחתית. אנחנו נפרדים מדור המייסדים והמורשת שאנחנו מורישים פחות עוצמתית משקיבלנו. הם חוו את האין והיש. אנחנו נולדנו ביש. המשמעות היא שפס הייצור של הדבק הולך ונחלש".

"מימד שני הוא מערכת החינוך", הוסיף, "אי אפשר להתעלם מכך שמערכת החינוך בשלושים השנים הראשונות היתה מוטת ערכים עם אתוס ציוני מובהק. בשלושים השנים הבאות היא מוטת ידע. יש ניסיון להטות את כיוון האונייה ולהכניס ערכים. מערכת החינוך פחות מכינה לאתגרים של המסע הציוני המפרך".

"המימד השלישי זה התקשורתי", אמר, "מערכת התקשורת הישראלית, היא מנמיכה ולא מגביהה. האתוס הציוני מודר ממנה, היא מתעלמת ממנו, או שיש שיח על הציונות זה שיח ביקורתי. שמים סימן שאלה, ולא סימן קריאה. אי אפשר להשוות למערכת שהיתה. אומרים שפעם היתה התקשורת מגויסת, מגויסת במובן החיובי למטרות מסוימות. היום היא מגויסת לכאוס. השיח הציוני אינו מספיק לעמידה באתגרים שלנו".

"המימד הרביעי הוא המרחב הציבורי, שנחלק לשניים: המורשת המוחשית - האתרים הפיסיים, המקומות ההיסטוריים, האתרים הארכיאולוגיים ווהמורשת המוחשית, שזה הלשון, התרבות והזמר העברי. זה תשתית שהיא עולם הולך ונעלם. הממשלה נותנת עזרה מינימאלית למוסדות ואתרים כדי להחזיק את הראש מעל המים. כעת הממשלה אומרת: במשמרת הזאת זו המשימה שלי. קהל היעד הוא בני נוער וצעירים".

האוזר. ''מערכת החינוך פחות מכינה לאתגרים של המסע הציוני המפרך''