זה כשבוע שמלחמת חורמה מתנהלת בין עיתונאים בכירים על גבי שערי העיתונים. הסיבה הנוכחית להתנגחות היא משכורתו של מנחה "ערב חדש" הוותיק, העיתונאי דן מרגלית. "ידיעות אחרונות" פרסם ידיעה נרחבת על המשכורת שמשלמת לו תחנת הטלוויזיה הציבורית הקטנה והנידחת המסתכמת, על פי הפרסום, ב-70 אלף שקלים לחודש. בתגובה פרסם למחרת מרגלית בעיתון שבו הוא מועסק, "ישראל היום", טור שבו הוא טוען כי משכורתו עומדת על מחצית הסכום וכי המניע לפרסום בידיעות אחרונות הוא ניסיון לנגח אותו אישית ואת עמדותיו, הקשורות גם לידיעות אחרונות.

ביום שני האחרון פרסם גם נחום ברנע, בכיר עיתונאי ידיעות אחרונות, טור העוסק במרגלית ובמשכורתו וקורא לסגור את החינוכית. הפרשן הפוליטי של "מעריב", בן כספית, שמועסק כמנחה בחינוכית, הגיב למחרת היום בעיתונו והגן על התחנה. העיסוק במשכורתו של עיתונאי אחד מעולם לא עשה כל כך הרבה רעש בשבוע אחד.

העיתונאית גל גבאי מגישה בחינוכית שתי תוכניות - תוכנית התחקיר "וואקום" ו"עושים סדר".

גל גבאי, האם המשכורות בטלוויזיה החינוכית מנופחות?

"אני לא מבינה את הפרסומים האחרונים. השד יודע מאיפה מגיע העיסוק במשכורת של דן מרגלית. זה מאוד משונה משום שכל מי שבתחום יודע מה ערכו של אייקון ודן מרגלית הוא בלי שום צל של ספק אייקון של החינוכית. מראשיתה של ?ערב חדש' הוא שם. כמו שידיעות אחרונות שומרים על האייקונים שלהם ומעריב שומרים על שלהם, כל גוף חפץ חיים יודע שצריך לשמר סמלים. תקשורת זה גם הרגלים, ותק והון סימבולי שנרכש במשך הרבה זמן. כמו שידיעות אחרונות שומר על האייקון שלו, נחום ברנע, החינוכית שומרת על שלה, דן מרגלית".

אבל אלו להבדיל הם כספי ציבור.

"אני עשיתי את ?וואקום', סדרה דוקומנטרית, ואני רוצה לראות גוף מסחרי שנכון לאתגר. אני רוצה לראות עיתונאי שיהיה מוכן לקבל את השכר שאני קיבלתי עבורה. אלו לא כספי ציבור שנשפכים בלי הכרה, או ניהול לקוי. אלו אנשי מקצוע שמבחירה נכונים לתת את מלוא הניסיון שלהם בערוץ ציבורי ותוך הבנה והכרה בחשיבותו".

אז מה מניע את הפרסומים?

"הפלטפורמות התקשורתיות משתנות ללא הרף כך שמקצוע העיתונות מבצע תרגילי גמישות שמסכנים את מהותו. הוא מתפתל כשכוחות השוק ועקרונות ניהול מודרני ושוק חופשי פועלים עליו. זה שהפלטפורמות משתנות לא אומר שהגדרות המקצוע משתנות. מישהו צריך לשמור על גבולות המקצוע הזה. אומרים שהמקצוע צריך להתאים את עצמו לכללי גוף מסחרי. כוחות השוק פועלים עלינו העיתונאים עד כדי צנזורה עצמית כי אנחנו צריכים להיות רלוונטיים לזמן ולמקום ולהבין את האינטרסים שמקיפים אותנו. אבל זה שהפלטפורמות משתנות לא אומר שהמקצוע צריך להשתנות. אם יש חלקת אלוהים שבה המקצוע עוד מתנהל לפי גבולות הפרופסיה, זה השידור הציבורי ופה אני יכולה לומר בוודאות שהתוכן הוא המלך".

זו לא הפעם הראשונה שבה נשמעות קריאות לסגור את החינוכית וגם לא הפעם הראשונה שבה נמתחת ביקורת על המשכורת המשולמת בחינוכית לעיתונאים בכירים, מה השתנה?

"זה לא מפתיע שמי שקורא לסגור את הטלוויזיה החינוכית הם גופי תקשורת. יש תחרות על משאב יקר. לחינוכית יש דריסת רגל גם בערוץ 2 מדי יום, ומבחינת הערוץ זו מלחמה צודקת. אבל אם עיתונות היא אינטרס ציבורי ואם היא הולכת יד ביד עם דמוקרטיה, האינטרס הוא שהחינוכית תשרוד".

אבל יש שידור ציבורי, קוראים לו רשות השידור, למה הכפילות הזו? למה לשפוך כסף על עוד ערוץ?

"גם הערוצים המסחריים יושבים על משאב ציבורי. מדברים על כסף ציבורי, ועל בזבוז שלו, אבל בערוצים המסחריים משקיעים פרטיים גורפים כסף והשפעה אדירה בזכות זיכיון שהם קיבלו מהציבור. אם אנחנו מדברים על ה'בזבוז' במשכורות, בואו נעשה תרגיל ונשווה את שכר העיתונאים הבכירים, הטאלנטים, בחדשות בערוצים המסחריים, לעומת זה של העיתונאים הבכירים שמועסקים בטלוויזיה החינוכית".

למה לדעתך הנושא הזה עולה שוב, דווקא עכשיו?

"ישראל קטנה ומרובת ערוצים. התחרות הולכת ומחריפה ועל כל ריבוע בגליל נייר הטואלט הזה נאבקים המונים. המלחמה הזאת פולשת לתוך ניקיון המקצוע, שלא אמור להיות יקר רק לי או לעוסקים בו, אלא לכל אזרח בישראל. בלי עיתונות יציבה עם עמוד שדרה אתי, לא נהיה חברה דמוקרטית. מתנהלת כעת מלחמת חורמה על המשבצות הללו, מבלי לשים לב שיש פה מקצוע דועך. הוא משתנה, משנה מהות. כל בר-דעת צריך לשאול למה ערוץ הנישה הזה הפך למוקד למאבקים של אנשים וגופים בעלי עוצמה שכזאת. כולו ערוץ נישה, לא? לבד מכך, יש כל כך הרבה עיוותים ובזבוזים בתקציב המדינה, איפה המאבק שם? אני לא מקבלת שהחינוכית היא ?בזבוז'".

בכל זאת, הציבור מצביע בשלט. הרייטינג נמוך ביותר, החינוכית כערוץ היא ארץ לא נודעת עבור רוב הצופים.

"שיקולי רייטינג הם לרוב תירוץ לשמר שיח מונוליטי מסוים. לגופו של עניין, לפחות שתי תוכניות של ?ואקום' ששודרו ביום הזיכרון וביום השואה השיגו רייטינג מצוין, שמונה ותשעה אחוזים בשעות אחר הצהריים. לחינוכית יש את הקהל שלה ואת ערכה. היא שומרת על שפה הולכת ונעלמת, על עולם מושגים הולך ונעלם ועל חשיבה הולכת ונעלמת. כמה מהאייקונים הכי חשובים בעולם הספרות למשל, הם לאו דווקא הנמכרים ביותר. זה הפרמטר היחיד לבחון חשיבות? זה המצפן? זה הרי לא מצפן אלא שבשבת ועיתונות היא מקצוע מאוד מסוים. כמו שהרפואה שומרת על ערכיה, ויש את שבועת הרופאים, כך גם עיתונאי. עיתונאי ששואל רק כמה גוף מוכר צריך לבחון את עצמו".

העיתונאית גל גבאי. ''אני לא מקבלת שהחינוכית היא בזבוז''