"אירוני לומר את זה, אבל הפיגוע עשה לי טוב. עם כל הצער שבדבר, הטראומה, הריק שנוצר אצלי מלראות חברים נהרגים ונפצעים מול העיניים - התבגרתי המון. הפיגוע גרם לי לראות את החיים אחרת לגמרי, בצורה אופטימית יותר. כשמאחלים לי שאחיה עד 120, אני מפחד להגיע לשם. כי אני יודע איך המוות נראה. אני רוצה להספיק הרבה בחיים, לעשות את המרב, המיטב ולתת לבני נוער גאים כלים שלי לא היו" - כך אומר יוני, בן 21, שנפצע לפני שנה בפיגוע בבר-נוער בתל אביב.

סיפורו של יוני פורסם לראשונה ב"הארץ" לפני שמונה חודשים; אז הוא נקרא בקיצור י'. לאחר שידו התרסקה בפיגוע, הוא הובהל לבית החולים. דקות לפני שנכנס לחדר הניתוח התקשר הביתה ואביו ענה לו. "אבא שלי ענה בטון קשוח - אמרתי לך לא ללכת למקומות של הסוטים האלה, לא? אתה סוטה. חבל שאתה לא בין המתים", שחזר יוני את תגובת אביו. עם שחרורו של יוני מבית החולים הוא עבר לגור אצל משפחה אומנת, בבית מתנדבת שביקרה אותו בבית החולים. הקשר עם אביו נותק.

שמונה חודשים אחרי הראיון הראשון ושנה לאחר הרצח, מספר יוני כי הוא חזר כבר להתגורר בבית. אבל מהשיחה עמו עולה כי לא מדובר ב"הפי אנד", כי אם בסיפור טעון, מורכב, רחוק מסיום והשלמה. כשהיה יוני מאושפז לאחר הפיגוע, אמו הייתה בת המשפחה היחידה שבאה לבקרו. בני משפחתו המורחבת כלל לא ידעו שנפצע משום שגם לא ידעו שהוא הומו, ולכן לא שותפו בדבר הפציעה.

החזרה הביתה נכרכה ביציאה מוחלטת מהארון בפני בני משפחתו: "חצי שנה לאחר הפיגוע היה אירוע משפחתי שבעקבותיו כל בני המשפחה ידעו מה קרה לי. לפני כן היו אירועים משפחתיים שלא הגעתי אליהם וכולם תהו למה אני לא מגיע. לאירוע הזה החלטתי כן להגיע ופוצצתי את זה. הגעתי עם הסד על היד והחלטתי לספר את האמת. כולם קיבלו את זה באהבה וכששמעו מה קרה עם אבא - הזדעזעו".

יום אחד, מספר יוני, לפני כשלושה חודשים, התקשר אליו אביו - לראשונה מאז שנפצע - ואמר לו שהוא מכין בעבורו את החדר ושהוא מוזמן לחזור הביתה. חזרתי הביתה בדיוק ביום ההולדת של אמא שלי. זו היתה המתנה בה"א הידיעה בעבורה. גם האחים שלי הגיבו מאוד יפה ומאוד התרגשו. הקשר עם האחים שלי מאוד טוב והחזרה הביתה מאוד חיזקה אותו".

אולם הקשר עם אביו, לדבריו, נותר מרוחק. "אני הרגשתי שזה נעשה לא בלב שלם. עד היום אנחנו לא כל כך בקשר. הוא עדיין לא מקבל אותי. הוא מלא בדעות קדומות וחושב שיוכל לשנות אותי והוא מנסה. הוא כבר לא אומר את הדברים שאמר אז. לפעמים אני חושב שזה מה שהוא עדיין חושב, אבל שהוא פשוט לא אומר לי, כי הוא מפחד ממני". בסופי שבוע הוא שוהה באופן קבוע אצל המשפחה האומנת, אתה הוא כבר מרגיש "קשר דם".

הוא כבר עבר שני ניתוחים ביד, אליה הוחדרו פלטינות, ומאז הפיגוע הוא מסתובב עם היד מקובעת - בגבס או ברצועות. נפשית, ציין, הוא מוגדר כפוסט טראומטי ומטופל במסירות במרפאה הפסיכולוגית של בית החולים איכילוב. הוא עדיין סובל מסיוטים, סירנות מקפיצות אותו ואקדחים מרתיעים אותו. צלקות ונכות פיזית, הוא מסביר, יישארו לכל החיים. אולם הצלקת הגדולה ביותר שלו, כהגדרתו, היא דברי אביו ביום הרצח.

הורים מונעים כניסת מדריכים מהקהילה הגאה לבתי הספר

כתמי הדם בברנוער, אוגוסט 2009. שני צעירים נהרגו