משרד הפנים הורה לאם לתינוק ישראלי בן פחות משנה, עובדת זרה מהפיליפינים, לעזוב את הארץ בתוך 14 יום. לעובדת הובהר כי אם לא תעזוב בתוך שבועיים יפעל המשרד לגרשה.

שלשום נדחתה בקשתה למעמד חוקי בישראל של אוולין בלנסג, שהפכה לזוגתו ואם בנו של מיכאל דוד, גבר ישראלי שמת מסרטן לפני חודשיים. בנה גלעד, בן 11 חודשים, הוא בעל אזרחות ישראלית, אך עובדה זו אינה מקנה לה מעמד. "אני לא יודעת מה נותר לי לעשות", אומרת בלנסג בבכי, "ניסיתי לדבר, להסביר, ואיש לא מוכן לשמוע, אפילו לא אנשים שאמורים לשקול שיקולים הומניטריים".

בלנסג, בת 38, הגיעה לישראל מהפיליפינים ב-2002 באופן חוקי, כעובדת סיעוד בקיבוץ כפר מנחם. לאחר שמעסיקה מת ב-2006, עברה למעסיק באשדוד. בדצמבר 2007 הכירה בלנסג את מיכאל דוד, ישראלי דתי תושב גדרה. "הכרנו דרך חבר ילדות של מיקי", היא מספרת, "מעסיקיי הכירו אותו ותמכו בנו מאוד".

בראשית מאי 2009, לאחר שנתיים של מגורים משותפים, פנה דוד לרשות האוכלוסין וההגירה ברחובות כדי להסדיר את מעמדה של בלנסג, שאשרתה עתידה היתה לפוג בהמשך החודש. בעצת הפקיד הוא מילא טפסים כדי לפתוח בהליך להקניית מעמד של ידועה בציבור לבת זוגו. השניים נדרשו להמציא מסמכים שונים מהפיליפינים, משימה סבוכה וממושכת שלא הספיקו להשלים בסופו של דבר בגלל מחלתו של דוד.

"ההליך התעכב היות שתאריך הלידה בתעודת הלידה שלי היה מטושטש והיה קושי לתרגמה, אך הכנתי את שאר המסמכים", מסבירה בלנסג.

"בינתיים נולד לנו בן, גלעד, אז מיקי הניח שנרשום אותו ושהכל יסתדר". לאחר הלידה, באוקטובר אשתקד, עתר דוד לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון לצורך הכרה באבהותו.

אלא שחודש לאחר מכן אובחן גידול סרטני בגופו של דוד. המחלה נטלה את כוחותיו, והוא ובלנסג התמקדו בהסדרת מעמדו של גלעד. ביוני האחרון קבע בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כי דוד הוא אביו הביולוגי של גלעד, והורה על רישומו במרשם האוכלוסין. עשרה ימים לאחר מכן הלך דוד לעולמו.

לפני מותו של דוד עבר בנו ברית מילה, באותה חצר שבה ישבו שבעה על אביו תשעה חודשים לאחר מכן. "זה היה מאוד חשוב לו", אומרת דליה שמואלי, שבלנסג טיפלה באביה. "מיקי היה זה שלחץ להבאת ילד לעולם כשאוולין ראתה את הקשיים שעלולים להיווצר, אך זה היה חשוב לו מאוד והסב לו אושר". שמואלי מדגישה כי "ארבע השנים שבהן טיפלה אוולין באבי היו ארבע השנים הטובות של חייו, ועל כן אנו מנסים לסייע לה בכל דרך".

לאחר מותו של אבי בנה שבה בלנסג לרשות ההגירה, שם התבשרה כי עקב מותו של דוד לא תוכל להשלים הליך ידועה בציבור ותיאלץ לעזוב את ישראל. ביולי היא פנתה לרשות ההגירה באמצעות עו"ד איתמר מן, בבקשה להעביר את בקשתה למעמד לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים. כעבור שבועיים זכתה אחותו של דוד לביקור של שוטרי יחידת עוז בעשר וחצי בלילה. בלנסג מספרת כי "הגיעו שבעה אנשים גדולים ושאלו ?איפה אוולין?', ואמרו שראו שיש בבית עובדת ניקיון. אני ממש לא עובדת אצלם, זו המשפחה שלי, אבל כשרואים מישהי זרה מיד מניחים שזו המנקה".

ביום שני התבשרה בלנסג שבקשתה למעמד חוקי נדחתה. "אני מסתכלת על האחיין שלי ולא מאמינה שמישהו חושב לגרש ילד ישראלי ואת אמו. הרי זו תהיה התוצאה", אומרת ר', אחותו של דוד, "ישבנו ובכינו כשאוולין קיבלה את ההודעה. זה מכעיס כי נותנים מעמד לילדים זרים אך את זוגתו ובנו של אחי, שנלחם על כך שבנו וזוגתו יקבלו מעמד - דוחים. הם המשפחה שלנו, הם חלק מאתנו".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "גברת אוולין בלנסג אינה זכאית לקבל מעמד בישראל. הנ"ל נכנסה לארץ כעובדת חוקית בענף הסיעוד בשנת 2002 והועסקה עד ליום 22 במאי 2009 כחוק, כשלמעשה מיום זה היא שוהה בישראל ללא אשרה מוסדרת. לפני חודשים אחדים נולד לגברת בלנסג בן, אשר הוכר כבנו של אזרח ישראלי בהתאם לפסק דין. מעולם לא הוגשה כל בקשה להכרת בני הזוג כבעלי חיים משותפים. הטעמים שמכוחם מוגשת בקשה למעמד, אין בהם כדי להוות טעמים הומניטריים המקנים מעמד במדינת ישראל". לשאלת "הארץ" אם ברשות מצפים שהתינוק יישאר בישראל ללא אמו וילך לבית יתומים, ענו ברשות האוכלוסין כי הם מצפים שהוא יעזוב אתה.

אוולין בלנסג ובנה גלעד בן ה-11 חודשים, אתמול