גוף חדש הצטרף בשבועות האחרונים לשדרת הארגונים החוקרים את פעולות צה"ל ובולשים אחרי פגיעות של הצבא בזכויות אדם. בשונה מהאחרים, ארגון "בין הכוונות" הוקם במטרה לייצג את זכויות החיילים עצמם, ובמקום לקרוא להגבלת פעולות צה"ל בשטחים טוענים בארגון שצה"ל לא פועל בהם בנחישות מספקת. למעשה, הארגון שם לעצמו למטרה להוות משקל נגד לארגונים משמאל שלדעת אנשיו, מחלישים את הצבא.

תחקיר הארגון מעיד על ידע צבאי ומימון

לפי שעה קשה להעריך את היקף הפעילות של "בין הכוונות". לארגון אין אתר אינטרנט או פעילים מוכרים, מלבד אחד, אך התחקיר הראשון שפרסם מעיד על ידע מקצועי לא מבוטל בעריכת תחקירים צבאיים. התחקיר עסק בתקרית שאירעה במארס האחרון, כאשר תעו בדרכם חיילים מחטיבת כפיר שיצאו לריצה ואימון גופני בחברון, נכנסו לאזור פלסטיני והותקפו על ידי אזרחים מקומיים. איכות ההדפסה של חוברות התחקיר מעידה גם על מימון.

"יש חבורה של קצינים בקבע ובמילואים שמייעצים לנו", אומר דובר ומייסד "בין הכוונות", אריה ארבוס, "מטבע הדברים, הם לא מעוניינים כרגע להזדהות". מסקנת התחקיר, אגב, היא שהחשש מפני הליכים משפטיים נגד חיילים הוא הגורם המרכזי לכך שחיילים חששו לפתוח באש גם כשנשקפה סכנה לחייהם. התחקיר הבא שעליו עובדים בארגון נוגע לשני לוחמי גבעתי שמואשמים כי במבצע "עופרת יצוקה" השתמשו בילדים פלסטינים כדי לבדוק תיקים שהיה חשש שהכילו מטעני נפץ. מטרת התחקיר היא להוכיח שהחיילים נהגו כשורה.

ארבוס, בן 22, התפרסם כאחד החיילים שהניפו אשתקד את השלט "שמשון לא מפנים את חומש" בטקס השבעה של טירוני חטיבת כפיר בכותל המערבי. בעקבות האירוע נשלח ארבוס לכלא צבאי, הודח מתפקידי לחימה, ולאחר כמה חודשים שוחרר משירות בצה"ל. כיום, כסטודנט למשפטים בקריה האקדמית בקרית אונו, הוא יוצא למסע צלב לטיהור הצבא מרפיסות מבצעית וערכית, כהגדרתו.

ארבוס אינו מצטער על אקט המחאה שבגינו שוחרר. עם זאת, הוא מעדיף שלא להרחיב עליו את הדיבור, מאחר שהוא מבין שנושא הסרבנות רגיש והוא מעוניין להגיע לקהל יותר רחב. חלק גדול מהזמן שלו מוקדש לסיור בין יחידות צה"ל המוצבות בגדה.

בסיוריו הוא אוסף חומר מחיילים וקצינים בשטח ומפיץ את חוברת התחקיר ועלונים שבהם קורא "בין הכוונות" לחיילים להתקשר לדווח על כל מקרה שבו פגעו אזרחים פלסטינים בכבודם וכן אם נחקרו במשטרה צבאית, "הוטרדו" על ידי פעילי ארגוני זכויות אדם או שמפקדיהם לא גילו נחישות ראויה בלחימה בטרור. ארבוס גם מצלם את פעילות נשות מחסום ווטש, וזאת, לדבריו, כדי להוכיח שהן פוגעות בחיילי צה"ל. לדבריו, במגע הישיר שלו עם חיילים בשטח זוכים המסרים של "בין הכוונות" לאהדה רבה.

"יותר משהפריע לי העניין של פינוי מאחזים, הפריע לי הוואקום הערכי והמבצעי", משחזר ארבוס את תחושותיו בזמן השירות הצבאי המקוצר שלו. "ניסיתי להבין רציונל של פקודות ותו"לים (תורות לחימה). יש בלבול מכוון של הצבא בהרבה מהפקודות, ובסך הכל יש פשיטת רגל ערכית".

כדוגמה לכך הוא מביא את הפקודה הקיימת היום לגבי ירי במשליכי בקבוקי תבערה. על פי הפקודות, מותר לירות בזורק בקבוק תבערה רק אם הוא נמצא במרחק שממנו הוא יכול לפגוע בכוח צה"ל, ורק עד לרגע היידוי ממש: מהשנייה שבה ניתק הבקבוק מידי הזורק, הירי אסור. לדבריו מדובר ב"התפלספות מיותרת".

כוונתו העיקרית של "בין הכוונות", לדברי ארבוס, הוא להילחם ב"שילוש הלא קדוש של לחץ ארגוני השמאל על הצבא, היחלצות הפרקליטות הצבאית לעמוד במקומות שבהם היא לא במקומה והפקודות בשטחים, שמערבים בהן ייעוץ משפטי".

דובר ומייסד ''בין הכוונות'', אריה ארבוס, מחלק מסטיקים וחומרי הסברה לחיילים במחסום חיזמה. עוקבים אחרי נשות מחסום ווטש כדי להוכיח שהן פוגעות בצה''ל