לפני כמה שבועות חנכו ביובלים טיילת על שם ארבל רייך, לוחם גבעתי שנהרג לפני שנתיים בפעילות מבצעית ברצועת עזה. רייך הוא בן לראשוני המתיישבים ביובלים, היישוב הגדול מבין יישובי גוש שגב שבמרכז הגליל. "היה טקס מרגש", סיפר רון שני, ראש המועצה האזורית משגב. "האירוע הזה הוא חלק מהנרטיב של היישוב, חלק מרוח המקום, כמו העובדה שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו ללכת לשירות קרבי ביחידות הכי טובות ולהתנדב לשנת שירות. זו האווירה כאן ואנחנו גאים בכך". שני מבהיר כי "תושב שירצה להצטרף ליובלים צריך להרגיש נוח עם טקס כזה. אם לא, שיילך למקום אחר שבו זה לא כואב לו".

השבוע פורסם ב"הארץ" כי ביובלים וביישוב נוסף במשגב, מנוף, מוכנסים בימים אלו שינויים בתקנון אשר מציגים תנאים חדשים לקבלת חברים. לפי אותם שינויים, ידרשו המועמדים להצהיר על מחויבותם לציונות ולמורשת ישראל. פרסום הדברים עורר דיון ציבורי סוער, במהלכו האשימו ארגונים וח"כים ערביים את היישובים בגזענות ובניסיון למנוע קבלת ערבים.

הצעה: ועדה תשמור על "האופי הציוני ביישוב" ביישוב הקהילתי במשגב מעוניינים רק בחברים הנאמנים לחזון הציוני עוד יישוב במשגב יאסור קבלת תושבים "לא ציוניים"

"זה לא נעים לקום בבוקר ולגלות שאתה ליברמן ובעצם זה הפוך לחלוטין", אומר אלון מאייר, תושב היישוב מנוף מאז 1993. מפלגתו של ליברמן גרפה במנוף 2.5% מהקולות בבחירות האחרונות - אחוז נמוך בהרבה מאשר בשאר המדינה. השאר הצביעו קדימה ושמאלה.

כמו מאייר, רבים מתושבי משגב הרואים עצמם כליברלים ונאורים מצאו את עצמם השבוע מזוהים עם ערכי הימין ו"חוק הנאמנות". הם מסבירים כי ישנו רצון אמיתי לחיים משותפים עם שכניהם הערבים, אבל מנגד גם שאיפה לשמור על אופיו הייחודי של יישובם.

מאייר חש בעמדת התגוננות, "אבל לא התנצלות", הוא מבהיר. לדבריו, "עיתוי השינוי בתקנון הוא לא טוב, על רקע חוק הנאמנות והתחזקות הימין, אבל מבחינתנו מדובר בסך הכל בתהליך פנימי של אפיון המקום. על פי האפיון אמרנו לעצמנו שחשוב לנו הזיהוי הציוני ומורשת ישראל. יישוב קטן הוא יישוב שמורכב מחיי חברה ותרבות משותפים, כמו חגים וימי זיכרון. אם מישהו לא מזדהה עם הערכים שלך זה יוצר קושי".

תושבת אחרת ממנוף ביקשה להבהיר כי "כשבחרנו לגור במנוף חיפשנו קהילה שבחרה לחיות את חייה על בסיס מכנה משותף המשקף את הערכים הבסיסיים הדומים לשלנו. כמו בסכנין ובמורשת (יישוב דתי במשגב, א.א), גם לנו במנוף יש את הזכות לעצב את חיי קהילתנו. ההגדרות בתקנון מעידות על חברה ערכית ואיכותית המציבה בפני חבריה חזון משותף".

עו"ד מיכאל זטלר ממנוף עלה עם אשתו מדרום אפריקה לישראל ב-1980 והם היו ממקימי היישוב. זטלר נפגע במיוחד מתגובות שייחסו את הסעיף החדש בתקנון לעובדה שהמייסדים דרום אפריקאים לשעבר. "הסיפור הזה מרתיח אותי, אני לא גזען. הרי תקנון כזה מקובל ביישובים רבים".

גם דני עברי מהמושב הקהילתי יודפת אינו מבין על מה הזעקה. לדבריו, מאז ומתמיד נוסחו בכל תקנון של אגודה שיתופית יהודית תנאי יסוד שעל פיהם צריך החבר להשתייך לתנועה הציונית או למפלגה מסוימת. כך גם לגבי תנאי סף שנקבעים ביישובים בעלי אופי מסוים - יישוב קהילתי נוצרי, אקולוגי, כת האימן ועוד. "אם יש לאנשים זכות להתאגד הרי שיש להם גם זכות לשנות את התקנון. אם יש זכות לקיום לכפר יהודי במרחב הערבי המובהק של הגליל - אז תן לו להתקיים. מי יודע, יכול להיות שאין לנו זכות כזו", אומר בציניות עברי, המכהן כסגן ראש מועצת משגב.

כמעט כל תושב במשגב שנשאל על כך אומר כי עצם בואו למקום נעשה מתוך הבנה ונכונות של חיים לצד יישובים ערביים. "לא באנו לכאן כדי להפנות גב לשכנינו הערבים", אומר עברי, "אבל בתוך היישוב באנו לעשות שותפות, והשקענו את כל הוננו ושנותינו באותה שותפות".

אך גם אם במשגב לא אומרים זאת במפורש, הרי שהסערה הנוכחית מתעוררת על רקע "בג"ץ רקפת" מלפני שנה וחצי. בית המשפט הוציא אז צו ביניים המורה למנהל מקרקעי ישראל וליישוב הקהילתי רקפת שבמשגב לשריין מגרש לפאתנה ואחמד זבידאת, אשר רצו לבנות את ביתם ביישוב ונדחו על ידי ועדת הקבלה המקומית.

יש שרואים במשפחת זבידאת ומשפחות ערביות נוספות שביקשו להתקבל ליישובים יהודיים מעין "סיירת" של ארגון "עדאללה". עברי טוען כי "יש נרטיב ערבי שאומר: ?לא נכבשנו ולא נטשנו. עשו לנו מניפולציות שונות - כמו ממשל צבאי ודיכוי ההתפתחות על ידי מועצות אזוריות ואגודות שיתופיות ותקעו לנו יישובים יהודיים בין היישובים שלנו. יש אפשרות לקבל זאת ויש אפשרות לכבוש בכוח - שתיהן לא מעשיות. האפשרות השלישית היא להתארגן משפטית תוך ניצול חולשת המדינה. נתקוף את האופן בו מוקצית הקרקע ונחזיר את אדמותינו'".

גם מאייר משוכנע כי "הרצון של המשפחות הערביות להיקלט ביישובים הקהילתיים הוא לא כן ואותנטי. הם באים מטעם תנועות כאלו ואחרות כסוג של מניפולציה וניסיון לאתגר את הטענה של ?לא מקבלים אותנו'".

"שופטי בג"ץ לא מבינים מה המשמעות של חיים ביישוב קטן שקם בקשיים גדולים, יישוב שמנסה לחיות באורח חיים מסוים", אומר מאייר, "אי אפשר לכפות עלינו אוכלוסייה שתייצר חיכוך, כמו זה שקיים לדוגמה במע'ר, פקיעין וראמה בין נוצרים ודרוזים".

היישוב מנוף, השבוע. 'בבג'ץ לא מבינים מה המשמעות של חיים ביישוב קטן'