צריך לכתוב את הדברים בסדר הנכון:

1. אדם התאבד הבוקר. זה דבר מזעזע. התאבדות של אדם צריכה תמיד להיות דבר שמזעזע אנשים אחרים. הרגע הזה, שבו אדם בוחר לקחת את נפשו בכפו הוא אולי הרגע הפרטי ביותר שניתן להעלות על הדעת. הרגע בו אדם מצוי קרוב ביותר אל אלוהיו ואל עצמו. כשהאדם הזה הוא גם דמות ציבורית, מסתבר, הוא נמצא בבעיה. בעיה גדולה.

סיקור מיוחד: דודו טופז התאבד

העובדה שפרטי התאבדותו של דודו טופז הגיעו ליקיריו דרך התקשורת היא זוועה בלתי נסלחת. צריך לומר זאת בצורה ברורה - כי הררי המילים שיישפכו בנושא בימים הקרובים, אולי יצליחו למסמס את העובדה שאחיו של טופז, ילדיו, האמהות של ילדיו וחבריו הקרובים למדו על העניין, בדומה לשבעה מיליון ישראלים אחרים, מהאזנה, צפייה וגלישה בשידור חי. המילים שתיכתבנה תעסוקנה בדודו טופז, באישיותו הטלוויזיונית, במקאבריות הבלתי נתפסת של הדרך בה התנהלה התקופה האחרונה בחייו. אבל צריך לכתוב את הדברים בסדר הנכון: העובדה המזעזעת והמבישה בסיפור הזה היא העובדה שלבניו של טופז, ילדים קטינים, לא היתה כל קדימות היום בבוקר על פני הציבור בכל הנוגע לגורל אביהם.

בין אם מדובר באצבע עצבנית מדי על הטלפון הסלולרי, של אנשי השב"ס, של דוברות מד"א ושל עורכי היום בכלי התקשורת השונים, או בסתם היסח דעת של עורכים נמרצים יתר על המידה, הפרסום הזה היה יכול להמתין את הדקות הנוספות, את חצי השעה הנדרשת, אפילו את היממה, ריבונו של עולם, אם זה היה הזמן הדרוש.

משפחתו של דודו טופז לא קבלה את הזמן הנדרש להתייחד עם ההודעה, להתכנס לתוך עצמה ולעכל את העובדה שהאדם הקרוב ביותר לה בחר לסיים את חייו כך. את גלגלי הזמן הזה ממילא אי אפשר לסובב עכשיו לאחור. אז הלאה! אל ההווה. קדימה! אל הכאן והעכשיו. אל הסיפוק המיידי. אל האקשן. אל הדרמה. אל הכותרת. אל הפרס הבא שצריך לחלק בשידור חי לעיניהם הנדהמות של מיליונים. העבר עבר. הניחו להולכים ללכת. מחר נסיק מסקנות. מחרתיים ננזוף במי שצריך להינזף - זאת אם ידיעה דרמטית אחרת לא תשכיח את הסיפור הזה, לא תהפוך אותו לישן.

אז לא, אל נא תניחו להולכים ללכת ככה. חכו רגע עם חלוקת הפרסים בשידור חי והמתינו עוד שנייה אחת קטנה עם תוכנית הספיישל. קודם כל, כאן ועכשיו, מצאו את האדם שגזל מדודו טופז ומבני משפחתו את הרגע הפרטי האחרון שלהם ומצו אתו את מלוא חומרת הדין.

כמה עוד ועדות בדיקה יידרשו?

2. "אסיר בסיכון", הוגדר דודו טופז על ידי השב"ס. אסיר בסיכון להתאבד. בעטיו של ניסיון ההתאבדות הקודם שלו הוא הוצב בתא שעליו משגיחות שתי מצלמות כל העת. ועדיין ? הוא מצא את הדרך לתלות את עצמו במקלחות של כלא "מעשיהו". כלא "מעשיהו", אחד ממתקני הכליאה הגדולים והמרכזיים ביותר בישראל. כלא שאמור לפקח על תנועותיהם ועל שלומם של מאות אסירים, חלקם הגדול מפורסמים הרבה פחות מדודו טופז, חלקם (לא ברור איזה) אינם מועדים להתאבדות.

אבל הם מצאו דרך לפשל שם ב"מעשיהו". הם מצאו דרך לתת להנהלת השב"ס סיבה להקמת "ועדת בדיקה מיוחדת". נו, מה? האם זה יכול להיות אחרת? לפעמים נדמה שבישראל פשוט אי אפשר אחרת. כמה עוד ועדות בדיקה יידרשו? כמה עוד מסקנות נצטרך להסיק לפני שמישהו יאמר בקול רם את מה שברור זה מכבר: הפקדנו את שלומנו האזרחי בידי משטרה כושלת, ומשפחות האסירים שכלאנו הפקידו את חיי בניהם ובנותיהן בידי שירות בתי סוהר רשלני וחובבני.

זו הפקרות. וההפקרות הזאת עלתה בחייו של ישראלי בן 63 היום. חיים שניתן היה להציל. חיים שבוזבזו ברשלנות. חיים של אדם שנגמרו בדרך המרגיזה ביותר ללא שום קשר לעובדה ששמו היה דודו טופז ושהיה פעם כוכב הטלוויזיה הגדול ביותר בישראל.

טופז. נדמה שבישראל פשוט אי אפשר אחרת