הממשלה שוקלת הקמת מחנות בדרום הארץ עבור מבקשי מקלט שיסתננו לישראל דרך גבול מצרים, כך פורסם הבוקר (רביעי) בגלי צה"ל. מבקשי המקלט ישהו במחנות עד לתום בירור זכאותם להגנת פליט, הליך שיכול לארוך חודשים עד שנים

במסגרת ניסיונות למציאת פתרונות לבעיית השוהים בלתי חוקיים בישראל עלתה הצעה לפיה ישוכנו מבקשי המקלט במה שמכונה "מחנות מעבר", מחנות שם יקבלו מזון בסיסי, לינה ושרותי רפואה בסיסיים. על פי ההצעה, מבקשי המקלט ייצאו מדי יום לעבודה ביישובי הנגב והערבה ויחזרו בלילה למחנות. תמורת העבודה לא יקבלו מבקשי המקלט שכר, והתשלום יועבר למימון המחנות.

"אני נחרד מהמקומות אליהם הידרדרנו", אמר ח"כ דב חנין בתגובה, "רציונל התוכנית שעלתה מתמרץ פליטים להגיע לישראל, מיטה היא תמריץ ביחס למקום שממנו הם מגיעים. זכותה של ישראל לסגור גבולות, אך כשמישהו הגיע לפה אי אפשר להילחם בו".

מעבר לאסוציאציות הקשות שמעוררים "מחנות עבודה" והתנגדות ארגוני זכויות האדם, ייתכן כי יישובי הדרום יתנגדו להסדר המוצע. באפריל 2008 נתנה סיגל רוזן, מ"מוקד סיוע לעובדים זרים" תצהיר לבית המשפט עת התנהל דיון בעניין נוהל גדרה-חדרה, לפיו מבקשי המקלט ישהו מחוץ לתחומים אלו, קרי, גם באזור הנגב והערבה המדוברים כעת.

בעת הדיון בנוהל גדרה-חדרה נבדקו חלופות מעצר לעובדים, והתוצאות היו מאכזבות: "יצרתי קשר עם קיבוצים רבים בניסיון לשחרר לעבודה במשקם מבקשי מקלט מסודן", נכתב בתצהיר של רוזן מ-2006, "מרבית הרכזים בקיבוצים, על אף הטענה כי הם זקוקים נואשות לעובדים, דחו את פנייתי לאחר שהתברר להם שהם מצופים לשלם למבקשי המקלט שכר מינימום כקבוע בחוק או יותר, זאת כי אנו מצפים שלא ינכו משכרם ניכויים מעבר למותר בחוק עובדים זרים".

בהמשך יצרה רוזן קשר עם מאות מעסיקים במושבים ובקיבוצים, אך רק בודדים הביעו נכונות לרעיון. בסופו של דבר השלימו את ההליך והסכימו לקבל פליטים סודנים כעובדי חקלאות במשקים ב-14 מושבים ושני קיבוצים בלבד.

תצלום: דודו גרינשפן