"The house on Radak street" מבשר שלט חגיגי בכניסה לבניין ברחוב רד"ק 14 בשכונת רחביה בירושלים. על השלט הודבקו שלטי מחאה של אזרחים זועמים עליהם הודפס "מי מחלק את ירושלים? (לקבלנים)". את מה שמתרחש בבניין היפה שמאחורי השלט, אפשר לראות כמשל לסיפורה של רחביה כולה. הבניין כולו נרכש על ידי משקיעים אמריקאים שמבקשים להוסיף לו שטחים ולהפוך אותו לפרויקט יוקרה, בדומה לעשרות פרויקטים אחרים בשכונה. אלא שברד"ק 14 נותרה דיירת אחת, דבורה סיגל, מורה בתיכון שליד האוניברסיטה, שמסרבת לעזוב את ביתה. הבעלים הנוכחיים החלו בעבודות הריסה של הבניין אך דבקותה של סיגל בבניין בולמת את הדחפורים מלעבוד.

שלשום פורסמה ב"הארץ" כתבה על ועד פעולה אזרחי חדש ברחביה, שיוצא נגד התגברות תופעת בניית בנייני יוקרה המיועדים בעיקר לתושבי חוץ. זאת, לדברי הוועד, על חשבון הבניינים ההיסטוריים ותושבי השכונה שרחובותיה מתרוקנים. הבניין בו מתגוררת סיגל נרכש לפני ארבע שנים על ידי קבוצת יזמים ישראלים ואמריקאים. מלבד סיגל, שמתגוררת במקום כבר 22 שנים, התפנו כל הדיירים מהבניין.

"אני ממש לא לבד כאן, אני עם הבת שלי ועם הכלב", מדגישה סיגל. הכלב למד בינתיים שהוא צריך לשמור על כל הבניין הנטוש והדירות הריקות וההרוסות למחצה.

"שקט מאוד ומפחיד פה. זה מוזר לגור ככה"

לדברי סיגל למגורים בבניין ריק יש מחיר, ההסקה המרכזית לא מופעלת, אין ועד בית, הגינה נעקרה כחלק מעבודות הבינוי שהחלו במקום והכל נראה כבניין רפאים. "שקט מאוד, לפעמים זה מפחיד ולפעמים זה לא, זה מוזר לגור ככה. בלי ספק לא יכולתי לגור כך בלי הכלב", אומרת סיגל.

סיגל היא דיירת מוגנת מתוקף הסכם "דמי מפתח" שחתמה עם בעלי הבית הקודמים - הסכם המאפשר לבעלים לפנות אותה רק בתנאי שימצאו לה דיור חלופי דומה באותו סכום שכירות שהיא משלמת היום. סיגל לא מוכנה להתפשר על מקום אחר חוץ מרחביה. הליך גישור שנעשה בין הצדדים נכשל ועתה יובא הנושא בפני בית המשפט.

עו"ד אריאל פוס, המייצג את היזמים, אומר כי הם הציעו לסיגל הצעות הוגנות, "שעולות פעמים רבות על הסכום שבו היא רכשה את הזכויות המוגנות שלה בנכס". פוס מדגיש שהיזמים אינם מתכוונים לפגוע בבניין ההיסטורי: "חבל שכל זה נתקע בגלל הדרישות של דיירת אחת שמבקשת יותר".

דבורה סיגל בחדר המדרגות בביתה ברד''ק 14, ירושלים