משנתו של שר המשפטים יעקב נאמן בדבר דין התורה מתגשמת, מתברר, הלכה למעשה במערך הגיור של בתי הדין השייך למשרד ראש הממשלה.

נירה וירון כל כך רצו ילד. במשך שמונה שנים הם ניסו כל דרך אפשרית: עשרה הליכי הפריה, הזרעות, תרומת ביצית, טיפולים בארץ ובחו"ל. כל הניסיונות נגמרו במפח נפש. הברירה היחידה להקים משפחה עם ילדים היתה לפתוח בהליך מוסדר של אימוץ. עמותת ?טף' לאימוץ פנתה בעבורם לכמה מדינות וכעבור כמה שבועות, כשנקראו לבלארוס לאמץ את יאיר, תינוק נטוש בן 11 חודשים - לא היה קץ לשמחתם.

כששבו לישראל החלו מיד בהליך גיור כמתחייב. השניים פנו לבתי הדין הרבניים באשקלון, שם מוצב ראש מערך הגיור, הרב יוסף אביאור, שהוא בעל הסמכות היחיד לגייר ילדים. בפגישה עמו הבהיר הרב אביאור, כי על מנת לגייר את הילד עליהם לקיים את כל המצוות. נירה וירון הסבירו לרב, שהם מנהלים אורח חיים חילוני אבל שומרים מצוות. כך לדוגמה, ירון מניח תפילין בבוקר ונירה מקיימת אף היא מצוות אשה בסיסיות. בתום הפגישה הזוג התחייב בכתב, כי הבית שבו יגדלו את יאיר יתפקד בדרך זו. תהליך האישור ארך זמן רב וכך רק בגיל שנה וחמישה חודשים נערכה לילד ברית מילה באישור ובפיקוח מערך הגיור. כשיאיר גדל החליטו בני הזוג לאמץ עוד ילד. הם החלו בהליך נוסף, גייסו 160 אלף ש' בעזרת משפחה וחברים וטסו במארס השנה לבלארוס לאמץ אח ליאיר. לדבריהם, מצבם הכלכלי לא קל אבל בשביל הילדים הם יעשו הכל.

כששבו לישראל פנו השניים בשנית לרב אביאור כדי לגייר את תינוקם החדש, דן. ואולם, למרבה הפתעתם הרב אביאור סירב לאפשר את הגיור. "לא זכור לי שבית הספר שאליו הולך הבן הגדול הוא בית ספר דתי", אמר להם הרב והבהיר, כי עד שלא יסדירו את הלימודים בבית ספר דתי הוא לא יאשר את גיורו של התינוק.

מתברר שנירה וירון לא לבד. הרבנות בישראל מחייבת ילדים מאומצים ללמוד בבתי ספר דתיים, והורים רבים ממציאים אישורים פיקטיביים כדי לצלוח את המהמורה הזו. אלא שבמקרה זה נירה לא רצתה לשקר ולכן החליטה לרשום את בנם לבית ספר דתי. יאיר השתולל מבכי כששמע שהוא צריך להיפרד מחבריו לכיתה ולעבור לבית ספר דתי המרוחק מאוד מביתו.

נירה חזרה אל הרב, סיפרה לו על שאירע עם בנה יאיר ואמרה לו כי לא תוכל לרשום את בנה לבית ספר דתי כפי שדרש. בתגובה, החריף הרב את דרישתו והודיע לה, כי אם לא יתוקן המצב תישלל יהדותו של יאיר ובכל מקרה אין אישור לגייר את דן. "הרבנים אמרו לי: את יכולה בבית להתפלל לפסל ולאכול חזיר, הילד חייב ללכת לבית ספר דתי", סיפרה נירה .

גם בקשתה של נירה לעשות לילד ברית מילה בפיקוחם של רבני הגיור נדחה לאחר חודשים ארוכים. בלית ברירה נאלצו השניים לממן בעצמם את הברית בניתוח פרטי, שעלה להם 4,000 שקלים.

"זאת כפייה דתית ברורה", אומר ירון, "אני לא פחות טוב מכל אדם דתי. עשינו צבא, אנחנו מקיימים מצוות, עובדים קשה ועברנו גיהנום עד שזכינו לילדים האלה, למה עושים לנו את זה ובשם איזו זכות? מי הם שיגידו לנו אם אנחנו יהודים מספיק או לא?".

"שאלתי את אביאור למה אתה עושה לי את זה", מספרת נירה, "הוא ענה לי: ?זה לא אני זאת ההלכה'.

האירוניה בכל הסיפור הזה מנוסחת במכתב שנשלח להורים המאמצים עם הגיעם חזרה לישראל: תחת הכותרת ?משרד ראש הממשלה - מערך הגיור - הנהלת בתי הדין המיוחדים לגיור' נכתבו להורים דברי הברכה הבאים: "המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". מלים לחוד ומעשים לחוד.

ממשרד רה"מ האחראי על מערך הגיורים נמסר: גיורו של יאיר אינו מוטל בספק כלל ולכן אינו בטל. לגבי אחיו, טרם הוחל הליך גיורו. הרגישות לנושא גיורי ילדים ברורה לראשי מערך הגיור, ובפרט כאשר מדובר בילדים מאומצים. לכן, מערך הגיור הקים הרכב מיוחד של בית הדין לגיור, שמתמחה בילדים מאומצים. ההרכב פועל לאור הנחיותיו האישיות של ראש מערך הגיור, הרב חיים דרוקמן.

ראש מערך הגיור באשקלון, הרב יוסף אביאור. בשנים האחרונות הרבנות בישראל מחייבת ילדים מגוירים ללמוד בבתי ספר דתיים