תל אביב
24°-18°
- קצרין 23°-13°
- צפת 21°-13°
- טבריה 30°-17°
- חיפה 24°-19°
- אריאל 23°-15°
- ירושלים 22°-14°
- באר שבע 27°-14°
- מצפה רמון 22°-13°
- ים המלח 32°-23°
- אילת 33°-21°
- לדף מזג אויר
16:15
כשהמחאה החברתית נכנסת אל השבוע השמיני שלה, זה הזמן להוציא צווי 8. כשההפגנה המיועדת למחר מתכוונת להיות הגדולה בתולדות ישראל, זה הזמן להוציא צווי גיוס. כל מי שאכפת לו מחייו בארץ הזאת חייב, אבל חייב, להתייצב. כל מי שחשב עד כה שאין לו מה לעשות זולת לרטון, וגילה פתאום שזה יכול להיות גם אחרת, לגמרי אחרת; כל מי שהיה משוכנע שהמחירים שמרקיעים עד השמיים הם גזירה משמיים, וכמותם נגזר עלינו מאותם השמיים להפקיד את גורלנו בידי קומץ קטן מדי של פוליטיקאים ובעלי ההון שמנהלים את חיינו; כל מי שלא האמין שזה בכלל יכול להיות אחרת ונוכח בשבעת השבועות האחרונים לדעת שטעות נוראה היא בידו - על כל אלה מוטלת מחר החובה, לא רק הזכות, לצאת מהבית ולבוא לכיכר. ימנים ושמאלנים, יהודים וערבים, נשים וגברים, צעירים וקשישים, דתיים וחילוניים, צפוניים ודרומיים - אכפתיים, על כולם להיות מחר בכיכר, בכיכר המדינה.
מחר יתרחש בה מבחן הכוח הגדול, כוחה של חברה שנעורה לחיים והתבגרה סוף סוף, אחרי עשרות שנות תרדמה ואחרי שבעה שבועות של התעוררות מרשימה. אם ישטפו ההמונים את הכיכר, תעלה קריאתם. אם הם יבואו בהמוניהם, תישמע זעקתם. איש לא יוכל להתעלם, גם לא ממשלת נתניהו, ממאות אלפי ישראלים שיתבעו שינוי וצדק חברתי בגרונות ניחרים.
הגודל משנה, אבל לא רק הוא לבדו. מיומה הראשון של המחאה הזאת, מההפגנה הגדולה הראשונה שלה, בלילה של ה-23 ביולי, היא התייחדה בהתלהבות שלא ראינו דוגמתה מעולם בכל הפגנה שהיא כאן, אולי מאז ליל הולדתה של המדינה הזאת. בין הפגנת המוזיאון הראשונה, זו של ליל הכרזת המדינה למרגלות מוזיאון תל אביב הישן בשדרות רוטשילד, ועד להפגנת המוזיאון האחרונה, זו של המחאה החברתית ליד מוזיאון תל אביב החדש בשדרות שאול המלך, לא נשבה כאן רוח שכזו. למחרת ההפגנה הראשונה כתבתי כאן: "אמש היתה רוח חדשה, שעוד עשויה לשטוף הכל". בהפגנה השנייה כבר התגאיתי להיות ישראלי, כפי שלא התגאיתי זה שנים ארוכות: "מי שהיה אמש ברחובות לא יכול היה שלא להתרגש; מי שלא היה, צריך רק להתבייש". בשלישית, זו של ליל ה-6 באוגוסט, הגדולה ביותר עד כה, כבר חשתי שישראל חוגגת את עצמאותה המחודשת.
רוח פרצים נשבה בשבועות האחרונים ושטפה את הארץ. לא היה יום בלי צעדה, יום בלי הפגנה או מחאה. השתנתה השפה, השתנתה האג'נדה והשתנו נותני הטון בחברה: במקום חבורת פוליטיקאים ציניים, מדקלמי קלישאות ומוליכי שולל, שלעולם לא אומרים את מה שהם באמת חושבים, ולעולם לא חושבים את מה שהם אומרים, קיבלנו חבורת צעירים דוברי אמת, שקבעו את סדר היום, לא פחות. במקום חבורת בעלי הון, תאבי ממון ומנקרי עיניים, שמנהלת אורחות חיים חזיריים, קיבלנו את שוכני האוהלים הצנועים הללו. את הרוח החדשה הזאת צריך להפיח גם מחר, ובמשנה כוח.
העיניים כולן יינשאו מחר לכיכר המדינה, לא רק העיניים המקוות והמייחלות להצלחה, עיני הרוב, אלא גם העיניים המודאגות והמפוחדות של מי שחוששים שהסדר הקיים, שכה היטיב עמם, עלול להשתנות. אויבי המחאה, מעטים אבל חזקים מאוד, יישארו בבית ויקוו לרעתה של ההפגנה: מרבית הפוליטיקאים, בעלי ההון, בעלי החברות הגדולות, בני משפחות ההון, הבנקאים, הממנפים, מפקיעי המחירים והמתעשרים, המנהלים שבאים למפעלי שכר המינימום שלהם במרצדסים השחורים שלהם, כמו יו"ר "פרי הגליל" למשל, ואיתם צבא הפרשנים השמרני, שמשכורתם משולמת להם להפליא. הם כולם אורבים למהפכה ומייחלים לכישלונה. הנה עוד סיבה לצאת מהבית מחר.
ההפגנה הראשונה התקיימה בליל הגמר של "כוכב נולד" בטלוויזיית ההבלים שלנו. רבבות העדיפו כבר אז את המחאה על פני ההבל. מחר ניווכח לדעת אם הכוכב שנולד באותו ערב ברחבת מוזיאון תל אביב, הוא כוכב לכת אמיתי, או שמא רק זיקוקין די-נור. אם הרוח לא תיפול והכיכר תישטף, נדע שמה שהיה כבר לא יהיה. הנה, בינתיים, אפילו "כוכב נולד" של הטלוויזיה היא כבר לא מה שהיתה.
בשתי היממות הקרובות, עד למועד ההפגנה, מוטב שכל ישראלי יהגה בכל אלו. שינסה לחשוב איך נראו המדינה והחברה עד לפני שבעה שבועות, עד להקמתו של האוהל הראשון ולכתיבתו של השלט הראשון, על מה דיברו בה ובמה עסקו - ואיך היא נראית ובמה היא עוסקת עכשיו. שייזכר בכל ההוזלות שכבר היו, בכל ההחלטות שכבר התקבלו, בעשירים שלפתע מצניעים לכת, בממשלה שממנה ועדות, מצמצמת את רווחי החברות ונוקטת גם היא לפחות מראית עין של שפה חדשה - ובעיקר בפוליטיקאים שלנו, שנראים לפתע כה חיוורים ועלובים, מול הופעתם המרשימה של דפני, סתיו ואיציק, בשמי חיינו. מי שרוצה שהמנגינה הזאת תיפסק מחר - שיישאר בבית. מי שחושב שאת המנגינה הזאת אסור להפסיק - חייב לבוא. תשע בכיכר - זה הזמן, זה המקום. כי זו השעה, אין בלתה.
ההפגנה הגדולה ברחוב קפלן בתל אביב, בחודש שעבר. ישראל חגגה את עצמאותה המחודשת
הוספת תגובה
שלום אורח
הארץ מתאים את עצמו אליך. התחבר לאתר כדי להפוך את חוויית הגלישה לאישית יותר. תוכל לעקוב אחר מניות ותגובות גולשים, לשמור כתבות לקריאה מאוחרת יותר או להתעדכן בנעשה בפייסבוק שלך
הצעות מיוחדות
כל הזכויות שמורות לקבוצת הארץ
