יורדנוס (ירדן בעברית) גודטה היתה אתמול כוכבת. היא התראיינה בשלל כלי תקשורת אחרי שהיא וחברותיה הקליטו את נהג האוטובוס שדיבר אליהן באופן גזעני ומגעיל. היא בת 12, עלתה לארץ מאתיופיה בגיל שש, וגרה עם משפחתה במרכז קליטה במבשרת ציון, והיא ביקשה שאכתוב את הראיון בשם כל החברות: אילני, ווסן ומטדל.

יורדנוס גודטה, איפה היה לך יותר כיף לחיות, באתיופיה או בישראל?

"גם פה וגם שם".

מה שונה?

"פה שונה שלא הייתי רגילה לראות ביומיום ישראלים, כאילו אנשים - סליחה על הביטוי - אנשים לבנים - כאילו שהם לא בצבע העור שלי. באתיופיה לא היה הרבה כאלה שאני רואה".

כבר התרגלת לראות אותם?

"כן".

ומה דעתך על האנשים הלבנים?

"אנשים בסדר, טובים".

יש טובים ויש לא טובים בטח, לא?

"כן, יש מאוד טובים ויש גם לא טובים".

מי המאוד טובים?

"לדוגמה מורות, מנהלים, אנשים שעוזרים, אנשים שלא מתנהגים ככה כמו שהנהג התנהג אלינו".

וחוץ מהנהג מי עוד הרעים?

"אף אחד לא אמר לי את זה עד עכשיו. יש כמה ילדים שכאילו מקללים אבל הם לא אומרים לי דברים שקשורים לצבע העור שלי ולאיזה עדה אני. כאילו, אם אני רבה איתם אז אני מקללת אותם, הם מקללים אותי - רבים כמו שכולם רבים - אבל אף אחד לא מקלל אותי דברים שקשורים לצבע עור שלי".

אבל קודם, כשלא הקלטנו, אמרת לי שקראו לאנשים אחרים כושים.

"כן, זה מהטלוויזיה שראיינו אותם, אבל באמת אף אחד לא אמר לי דברים כאלה, רק הנהג. זה מוזר כזה שהוא עוד איש מבוגר והוא מקלל אותי".

וכשאת רואה בטלוויזיה שקוראים לאנשים מאתיופיה כושים מה את מרגישה?

"קודם כל אני מרגישה שלמרות שלא אמרו לי, אני מרגישה שאני בעצמי לא שייכת בכלל למדינת ישראל".

אבל אם לא אמרו לך את זה, למה זה גורם לך להרגיש ככה?

"אני מרגישה שהאנשים האלה נפגעים מאוד".

אז כשנהג האוטובוס אמר לך את הדברים האלה נפגעת או שהרגשת שהוא לא בסדר?

"הרגשתי שהוא לא בסדר וגם שאני נפגעת. אני מבינה אותו שהוא התרגז עלינו אבל הוא יכול היה להגיד לנו יפה שמפריע לו הריח ולא לדבר אלינו ככה".

מי נתן לכן את הרעיון להקליט אותו?

"אנחנו בעצמנו חשבנו שאם ישאלו והוא ישקר אז תהיה הוכחה. להורים סיפרנו והם לא חשבו שזה באמת ואז אחרי שהם שמעו הם באמת הבינו שאנחנו צדקנו. זה בזכות החברות".

יש לך חברות שלא מהמרכז קליטה או שכולן משם?

"כולן משם".

זאת אומרת שאין לך חברות וחברים לבנים, סליחה על הביטוי.

"מהבית ספר יש לי".

מי הולך יותר למי, את אליהן או הן אלייך?

"האמת שאני הולכת אליהן כי אנחנו שלוש בנות מהמרכז קליטה, אז הילדות אומרות שיותר עדיף שאנחנו נלך אליהן".

ומה את חושבת על הבית שלהן?

"בסדר, משפחה טובה".

מה התוכניות שלך לעתיד, מה בא לך?

"עכשיו אחרי הדברים האלה, אני רוצה להיות בתקשורת. להיות איך קוראים לזה... שאני אגיש חדשות וזה".

אז אולי את שמחה שזה קרה כי בעקבות כל הפרסום הזה יצא לך להתראיין הרבה.

"נכון. אבל כשאני אומרת לך שאני רוצה להיות בתקשורת זאת לא תהיה העבודה שלי בעתיד בעזרת השם. אני עדיין לא יודעת מה אני אהיה אבל אני יודעת כמה חשוב להיות בתקשורת".

למה חשוב להיות בתקשורת?

"את מראיינת אנשים ואת נפגשת איתם ואת יודעת מה הם מרגישים. זה גם נראה יותר כיף כזה.

יש עוד משהו שחשוב לך להגיד לכולן ולכולם?

"כן, שאם קורה דבר כזה, לא לוותר, ללכת עד הסוף".