יוצאי אתיופיה יפגינו גם בניו יורק: "די לגזענות"

מאות מבני העדה האתיופית שהיגרו מישראל לניו יורק מתכננים להפגין מול הקונסוליה הישראלית בעיר: "מצאנו מעבר לים מציאות אחרת, שוויונית יותר"

ההפגנה שנערכה בתל אביב נגד גזענות בחברה הישראלית שלשום הוכיחה לבני העדה האתיופית שהם אינם לבד. לראשונה בשבועיים האחרונים עמוסי המחאות, כמחצית מהמפגינים היו תושבי העיר וסביבתה שאינם יוצאי אתיופיה. מארגני המחאה סיפרו על תחושת סיפוק לאחר ההפגנה, בעקבות ההצלחה לערב קבוצות באוכלוסייה שעד כה לא נטלו חלק במאבק. "אני ממש הופתעתי לטובה", אמרה אחת ממארגנות המחאה, מזי טזזו, "עכשיו נותר לקוות שמי שהגיע לשם והוא לא אתיופי, ייקח את מה שאמרנו ויביא את זה למודעות. זה צעד קטן בדרך לשינוי".

יש מביניהם שכבר מתכננים את הצעד הבא, הגדול יותר. בנימין אקלום, איש חינוך ופעיל חברתי למען הקהילה האתיופית בארץ, שוקד בשבועות האחרונים על ההפגנה הבאה, כשהיעד הפעם הוא ניו יורק, שם מתגוררים כמה מאות צעירים עולי אתיופיה שהיגרו מישראל. בהפגנה, שצפויה להתקיים בעוד כעשרה ימים בכפוף לאישור המשטרה המקומית, מתכננים מארגני ההפגנה לחסום את הכביש המוביל לקונסוליה הישראלית בניו יורק. נוסף על ההפגנה הזו, עסוקים פעילים חברתיים יוצאי אתיופיה בתכנון מחאה נוספת בארץ שתתקיים בחודש הבא, בהשתתפות אמנים.

שוש פיקדו קרמר ובנותיה בניו יורק. פעילים חברתיים מתכננים לקיים בחודש הבא בארץ הפגנה נוספת נגד גזענות

בין חבריו של אקלום בניו יורק, יש כאלה שעלו לישראל מאתיופיה בצעירותם והחליטו לעזוב מסיבות אישיות, לרוב בתחושת מיאוס ותסכול בגלל אי-יכולתם להתערות בחברה הישראלית כשווים. חלקם מעידים כי עשו זאת לאחר שגילו "מציאות אחרת, אוהדת ושוויונית יותר", כשטיילו בעולם לאחר שירותם הצבאי. "שינויים כמו שאנחנו דורשים יכולים לבוא בשני אפיקים: התגייסות של כלל החברה הישראלית, או יצירת אפיקי לחץ בקהילה היהודית בארה"ב כדי שתשפיע על המחליטים בישראל", אמר אקלום המתגורר בבן שמן. הוא מספר שלדף הפייסבוק שפתח לקראת ההפגנה יחד עם חבריו מניו יורק הצטרפו כבר מאות תומכים, כשמחציתם בני העדה האתיופית ומחציתם יהודים אמריקאים.

"אני לא בעד הגירה מכאן", הוא מבהיר, "אבי היה בין המקימים של מחנות המעבר בסודן, המשפחה שלי נלחמה שנים להגיע לארץ לא בשביל שאברח מכאן. אני לא רוצה ששום פוליטיקאי ירחם עליי - אני רוצה את הזכויות שלי כמו כל אזרח ישראלי אחר".

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

ביג'יי בהרני היגרה לניו יורק לפני קצת יותר מעשור, בתום שירותה הצבאי, והחליטה להקדיש את חייה למורשת יהדות אתיופיה. לצורך כך, היא הקימה את מרכז "בינה" בניו יורק, שבו היא מקיימת טקסים וחגים עם יתר בני העדה שהיגרו לשם מישראל. "מורגשת עלייה במספר המהגרים עולי אתיופיה מישראל לארה"ב", אמרה ברהני, "הקהילה שלנו עדיין בשלבים של בנייה. יש לנו מספר נכבד של אנשים שפתחו כאן עסק משלהם ומתקדמים פה יפה מאד, כאלו שלא יכלו להתקדם בארץ".

בנימין אקלום, ממארגני המחאה
בנימין אקלום, ממארגני המחאהניר קידר

גם סבאי זאודו, בת 31, היגרה לניו יורק לפני כשבע שנים. היא מגדירה עצמה "כמעט צברית" משום שעלתה לישראל בגיל שבועיים. "ישראל זו הארץ שלי. פה זה אף פעם לא יהיה בית, לכן אם יקראו לי פה 'כושית' אני לא אתרגש מזה כמו במדינה שלי, ששופטת אותי ומסתכלת עליי אחרת בגלל צבע העור שלי", אומרת זאודו. "גם פה נתקלתי בישראלים שמתפלאים לשמוע אותי מדברת עברית".

עם מארגני המחאה בניו יורק נמנית גם שוש פיקדו קרמר, שבאה לניו יורק לפני ארבע שנים עם בן זוגה, ובחרה להישאר לאחר שגילתה "מציאות אחרת". "עליתי לבד דרך סודן בשנות ה-80, בגיל 6", היא מספרת, "אבי נפטר כמה שנים לפני כן, ואמי ואחיי נכנסו לכלא כמה פעמים עד ששכן שלנו, שגם עשה את דרכו לארץ, הסכים לקחת אותי איתו לבקשת אמי. אחרי שעברנו את כל התלאות האלו והגענו לארץ אז קיבלו אותנו כ'כושים' ו'מסריחים'. עם הזמן התחושה ש'את לא שווה כלום' משתלטת והולכת איתך לכל מקום. כשאומרים לך שאת מסריחה והאוכל שלך מסריח, אז מנסים לברוח מהמוצא שלנו ולאמץ את המנטליות הישראלית. פשוט הפכנו אבודים ותלושים - איבדנו את הזהות שלנו".

לצד תחושות העלבון מיחס החברה הישראלית, מבהירות שוש, ברהני ופיקדו כי למרות הכל הן אוהבות את ישראל ויוצאות להגנתה בכל פורום שבו הן נתקלות בעויינות כלפיה. "אני וכל חבריי יוצאי אתיופיה בניו יורק מאד ציוניים", אמרה פיקדו, "עזבתי בכאב גדול. זה היה חלומם היחיד של הוריי ושלי, להגיע לציון. וזה תמיד יהיה הבית".

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות