נדמה שעולות סתירות רבות מהסקר שערכו המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן אבי-חי. אנחנו רוצים מדינה יהודית אבל גם לעשות שופינג בשבת, ואנחנו לא מבינים איפה הבעיה במושג "מדינה יהודית-דמוקרטית". אבל ייתכן שיש דרך ליישב את הסתירות הללו. והדרך היא לבדוק, קודם כל, על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אלוהים.

רוב ילדי הגן מאמינים באלוהים. אפשר גם לתאר די במדויק את האלוהים שהם מאמינים בו. הוא גבר עם זקן לבן ושיער לבן, הוא יושב על ענן, מסתכל למטה, גומל לטובים ומעניש את הרעים. הוא בסך הכל די יווני, שילוב של זיאוס ופוסידון. סקר המכון לדמוקרטיה מבקש לבדוק אמונות, ערכים ושמירת מסורת בקרב יהודים ישראלים, אבל הדבר שעולה ממנו באופן הבולט ביותר הוא שאנחנו מאמינים באותו אלוהים של דיסני כמו הילדים שלנו.

80% מהנשאלים מאמינים שיש אלוהים. 77% מאמינים שהוא "כוח עליון המכוון את העולם". מה שמבהיר שלא, אנחנו לא מתכוונים לאלוהים במובן המטאפורי, אנחנו מתכוונים לאלוהים מהחידה "האם אלוהים יכול לברוא אבן כל כך גדולה שהוא בעצמו לא יכול להזיז?".

כל אותם 80% שמאמינים באלוהים מאמינים גם ש"יש גמול על מעשים טובים", ובאופן משעשע מעט 74% מאמינים שיש עונש על מעשים רעים. משעשע משום שכנראה יש כ-6% שמקווים שהוא גומל על מעשים טובים אבל מעלים עין ממעשים רעים. ומאחר שמדובר באלוהים של השגחה אישית, גם העובדה ש-72% מאמינים שתפילה יכולה לעזור מתקבלת על הדעת.

מי שמניח שיש סתירות בין העמדות של המשיבים על הסקר משליך עליהם מושגים של אלוהות ושל יהדות שהם מורכבים בהרבה מאלו שהם משתמשים בהם. למעשה המושגים הם כה פשטניים וגמישים עד כי הם יכולים להכיל את הכל בלי סתירות. ותעיד על כך יותר מכל גולת הכותרת, אותם 73% שחושבים שישראל יכולה להיות "מדינה יהודית השומרת על ההלכה הדתית וגם מדינה דמוקרטית", והשליש המובחר מביניהם, שהפליאו לתת את התשובה המושלמת לשאלה מהו השילוב הרצוי במקרה של קונפליקט בין ההלכה היהודית לדמוקרטיה: "לפעמים כך ולפעמים אחרת".

אבל על מה הנתונים האלה מעידים, מעבר לעובדה שאנחנו זקוקים לתקווה בצורה נואשת. דמות האלוהים כאבא שעולה מן השרטוט הזה מטילה גם צל. הצל הזה הוא האופנים הלא פופולריים שבהם ניתן היה להשתמש ברעיון של אלוהים. אלוהים כעיקרון של התכונות הנאצלות שבאדם. אלוהים כמגדלור מוסרי שמכוון את האופן שבו אדם נוהג בחברו בעולם הזה, וגן עדן כמשל. אבל לא, האלוהים שעולה מן הסקר הוא מאלף בדולפינריום שזורק דגים מלוחים למי שלא נוסע בשבת וזוכר את השואה.

אז עכשיו אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אלוהים. מדובר על אלוהים במובן הילדותי, בסוג של פלפל שאנחנו ממלאים בתכנים יהודיים לא יותר מאלו שרכשנו בגן, כשבאנו בבגדים לבנים גם בראש השנה וגם ביום העצמאות. ומשום שכל מה שאלוהים מבקש הוא להדליק נרות בחנוכה ולערוך סדר בפסח, אנחנו לא יכולים להעלות על הדעת למה הוא יתנגד לזה שננצל את שבת בבוקר כדי לקנות באיקאה.