טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוניברסיטת ת"א השעתה מרצה בעקבות רומן עם סטודנטית

הפרופסור ננזף על קיום היחסים תוך ניצול יחסי מרות; חרף קריאת בית הדין "לתת פומבי" לפרשה, המוסד האקדמי הצניע את פרסומה

תגובות

אוניברסיטת תל-אביב השעתה מרצה בכיר מהפקולטה למדעי הרוח, בעקבות רומן שקיים בהסכמה עם סטודנטית שלו. בית הדין המשמעתי במוסד הרשיע בחודש שעבר את המרצה עקב תלונה שהגישה הסטודנטית בשנה שעברה, בה טענה כי גם אם יזמה את הקשר והיתה שותפה לו מרצון, הרי שכל עוד מתקיימים יחסי מרות, לא תיתכן הסכמה מדעת. חרף העובדה כי בית הדין קבע כי "לגזר הדין יינתן פומבי", החליט המוסד להצניע את פרסומו, ולא להביאו לידיעת הסטודנטים.

הפרשה, שנחשפת לראשונה ב"הארץ", החלה לפני 3 שנים, ונמשכה כמה שבועות. באותה התקופה שימש הפרופסור מרצה ישיר של הסטודנטית בלימודי התואר השני שלה. בקובלנה נכתב כי בין השניים התקיימו כמה מפגשים, במשרדו של המרצה, "שכללו מגע מיני - כל זאת בזמן שמתקיימים ביניהם קשרי סמכות, מרות, וכפיפות אקדמית". לפי הכתוב, המרצה התמקד "במיניותה, תוך שניצל את יחסי המרות ששררו בינו לבינה".

בהסדר הטיעון שהושג בין הפרופסור לבין האוניברסיטה, ששימשה תובעת בפרשה, הורשע המרצה ב"התנהגות שאינה הולמת איש סגל אקדמי ביחסיו עם מוסדות האוניברסיטה, עובדיה ותלמידיה". בית הדין למשמעת אישר את הסדר הטיעון וגזר עליו השעיה של כמה חודשים מהעבודה, חלקם ללא משכורת, ונזיפה.

"נסיבות המקרה הן חמורות", נכתב בגזר הדין, "הנתבע ניצל לרעה את מעמדו כאיש סגל בכיר ואת סמכותו האקדמית כמרצה, לשם קיום מגע מיני עם המתלוננת, שהיתה באותה עת סטודנטית שלו, ובכך הפר את חובתו כעובד, ופגע בשמה הטוב של האוניברסיטה כמוסד אקדמי מכובד".

print-image-1.1665212-1
ניר כפרי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בסוף 2009, הכניסה האוניברסיטה, כמו גם מוסדות השכלה גבוהה נוספים, עבירת משמעת חדשה האוסרת על "קיום יחסים אינטימיים במסגרת יחסי מרות". זאת בעקבות פרשת אייל בן ארי מהאוניברסיטה העברית. כיוון שמערכת היחסים בתל אביב התייקמה לפני השינוי בתקנון, לא הורשע המרצה בסעיף זה.

חברי בית הדין שקלו להחמיר את עונשו, אולם בסופו של דבר קבעו כי "יש לנו יסוד סביר להניח שדי בנזיפה ובהשעיה בפועל כדי להשיג את ההרתעה". אחד מחברי בית הדין המשמעתי, הפרופ' מיגל דויטש, כתב לצד חתימתו כי "שיקול מרכזי בענישה הוא האינטרס הציבורי בכיבוד עסקאות טיעון. העסקה בענייננו אינה חורגת ממתחם הסבירות".

בראיון ראשון סיפרה הסטודנטית, שעודה לומדת במוסד, כי אינה רודפת את המרצה. "זה לא עניין נקמני", אמרה, "לקח לי שנתיים להתלונן. הייתי צריכה לבדוק עם עצמי אם התלונה נובעת מכעס, או כי אני באמת חושבת שזה מעשה נכון מבחינה ערכית".

"היום אני מבינה באופן חד משמעי שיש פה ניצול", הוסיפה. "גם אם חשבתי שאני רוצה בקשר, יש מבוגר אחראי, אדם שיש לו כוח עלייך, ולכן השאלה 'מי התחיל' לא רלוונטית. אסור לאנשי סגל להיכנס ליחסים האלה, זה לא 'כוחות'. במצב כזה אין הסכמה מדעת שהיא מוחלטת".

לדבריה, בעסקת הטיעון דרשה להשמיט את הניסוח "יחסים בהסכמה" מכתב הקובלנה. "גם אם מישהו לכאורה מסכים, ברגע שיש יחסי כוחות לא-שוויוניים צריך להטיל ספק בהסכמה הזו", ציינה, "הסכמה זו לא חותמת גומי".

לאורך הפרשה לא הסתירה הסטודנטית את העובדה כי שיתפה פעולה ואף היתה הראשונה ליזום את הקשר. בכתב הקובלנה נכתב בפירוש כי בתום אחד השיעורים, ניגשה אל המרצה ואמרה לו כי היא מתקשה להתרכז בשיעור וכי התאהבה בו. המרצה בתגובה, הציע כי לא ישוחחו על כך בכיתה אלא במשרדו, שם בהמשך התקיים בין השניים מגע מיני.

"אלו מערכות יחסים חולות בבסיסן", אמרה הסטודנטית. "הצד החלש נפגע, והמרצה בדרך כלל לא משלם מחיר. היום אני מודעת לכך שרציתי להתקרב לדמות מופת. זו התאהבות במושא סמכות, במישהו שאת רוצה אותו כמנטור".

"צריכים לשנות את הנורמה", הוסיפה. "בארץ אין שיח על הנושא הזה, שקורה כל הזמן. הוא נתפס כמשהו לגיטימי, ורבים מהמרצים עושים אותו".

על פי גזר הדין, המרצה שהודה בעובדות כפי שהן מתוארות בכתב התביעה, "לא פעל להפסקת קשר ההוראה עם המתלוננת או לחלופין, לניתוק מערכת היחסים האינטימית שקיים עמה, אלא ניצל לרעה את מעמדו ותפקידו כמורה לשם קיומם, ואף השתמש לצורך זה במשרד שהעמידה האוניברסיטה לרשותו לשם עבודתו כמורה וחוקר".

כתב התביעה מציין עוד כי מדובר ב"התנהגות שאינה הולמת איש סגל", בין היתר מכיוון שלא דיווח על יחסיו עם המתלוננת, "ובמיוחד משום שלא פעל ליצירת הפרדה בינו לבין המתלוננת והתיימר ליתן לה ציון באותה עת שהתקיימה ביניהם מערכת היחסים. במעשיו פעל בניגוד עניינים עם תפקידו כאיש סגל, החייב לשמור על אובייקטיביות בהערכת תלמידים".

המרצה, נכתב לסיכום, "ניצל לרעה את מעמדו במילוי תפקידי הוראה, הדרכה ומחקר, ופעל על יסוד שיקולים זרים ופסולים".

הסטודנטית הוסיפה כי לאחר סיום הקשר, "כל התפישה של יחסי מרצה-סטודנט מאוד התבלבלה לי, וכל הגבולות היטשטשו. לצערי הכרתי בכך ששרפתי את עצמי בעולם האקדמי שסביבי, ואולי בגלל זה, העניין פחות הפחיד אותי".

עם זאת היא ציינה כי התאכזבה מכך שהאוניברסיטה שמרה על הסיפור בין כותלי המוסד, זאת לדבריה בניגוד לדרך פעולה במקרים דומים. כך למשל, בפברואר האחרון הפיצה האוניברסיטה מכתב המעודד סטודנטים להתלונן על הטרדות, "עקב בולטות נושא ההטרדה המינית בסדר היום הציבורי". "כל המטרה שלי בתהליך היתה לשנות את הנורמה, אבל אין שום שיח - זה עדיין לגיטימי לנהל רומן", אמרה. "לכאורה המערכת היתה בסדר וטיפלה בזה, אבל בשלב האחרון - פתאום היתה שתיקה. ביני לביני התחלתי לתהות אם דמיינתי, אולי בעצם לא היה משהו לא בסדר. אולי לא מפרסמים כי לא באמת רואים בכך משהו חמור, אלא רצו שאהיה בשקט".

פסק הדין פורסם לאחרונה באחד העמודים הפנימיים ביותר באתר האינטרנט של האוניברסיטה, ללא כל הפנייה. לדברי ד"ר אורית קמיר, מרצה למשפטים במרכז האקדמי על שם שמעון פרס וממנסחות החוק נגד הטרדה מינית, "אי אפשר להבין את עניין היעדר הפרסום, הרי כל הערך הוא בו. העונש עצמו אולי פוגע במרצה במידת מה, אבל העניין הוא שידעו".

"צריך להבין שעד לעת האחרונה לפחות, לא רק שזה נחשב היה לגיטימי, אלא כמעט מובן מאליו שנוצרים יחסים מיניים", אמרה קמיר וציינה כי "יש להעריך מאוד את האומץ של נשים שמוכנות לשבור את קשר השתיקה. המתלוננת הרי נתפסת כנוקמת".

"השיח הציבורי לא ישתנה ביום, ואני לא מקנאה בה", סיכמה קמיר, "היא מפסידה המון, אבל מגדילה את הסיכוי שלנו, כנשים ובכלל, להתקדם מעבר לשתיקת הבושה".

מאוניברסיטת תל-אביב נמסר בתגובה כי "התלונה נבדקה ביסודיות וברגישות, ועל פי המלצת הנציבה לתלונות בענייני הטרדה מינית, הועמד המרצה לדין. יודגש, כי אף כי האוניברסיטה אינה נדרשת לכך, ניסוח כתב האישום וכל שלב בהליך המשמעתי נעשה בשיתוף המתלוננת, בידיעתה ובהסכמתה. פסק הדין מפורסם באתר האוניברסיטה, הפתוח לציבור הרחב".

המרצה: "מדובר בנקמה אישית"

בתגובה לטענות הסטודנטית, אמר אמש המרצה ל"הארץ" כי "המקרה מצביע על האבסורד באופן שבו פועלת התקנה על איסור יחסים אינטימיים בהסכמה בין מורה לתלמיד".

"האוניברסיטה עשתה לי עוול", אמר. "כל היוזמה היתה של המתלוננת. מהר מאוד ביקשתי לשים לדברים סוף ולנתק קשר אישי עמה לאחר שסירבה לבקשתי לעזוב את הקורס, כמתבקש.היא ניצלה ביודעין ובאופן ציני את ה'פאניקה המוסרית' השוררת במקומותינו והפעילה את כל מנגנון האוניברסיטה כדי לנקום בי אישית", הוסיף. "נקמתה לא קשורה בלימודיה, גם אני וגם חברי הצענו לה חלופות אקדמיות רבות. נקמתה היא תולדה של תסכול, ושל אהבה נכזבת".

לטענתו, המתלוננת אף שיתפה רבים בכוונות הנקמה שלה. "האוניברסיטה התעלמה מכל הדברים הללו, כשהיא נשענת על כך שבאופן אוטומטי בעל המרות הוא ה'מקרבן', בעוד שבמקרה זה ההפך הוא הנכון". לדבריו, "היום אני מצטער שלא פניתי לרשויות, אבל בשעתו זה נראה לי דבר נוראי לעשות. לא היה נראה לי סביר להוציא דברים אישיים למרחב הציבורי וגם ידעתי שיצירת הפרדה בכוח תפגע בהמשך לימודיה ותפגע בכבודה".

"אכן מבחינה טכנית היתה סיטואציה שלי כבעל מרות, אך לכך לא היה שום מימד אמיתי בפרשה. רק הדין המשמעתי הופך את הסיטואציה לקרימינלית ומאפשר לתלמידה להתנקם בי", הוסיף.

"אינני יוצא נגד תקנות הטרדה מינית: אותם אפשר וצריך לפרש באופן הרחב ביותר, ואז התלונה גם ראויה ומוצדקת", הוסיף המרצה. עם זאת ציין, "לא ייתכן שתלמידים ייזמו ויקיימו מרצונם קשר אישי ואחר כך, לכשיסתיים הקשר הם יתלוננו. הם אינם קטינים, גם מהם צריך לצפות לאחריות מינימלית למעשיהם".

* כתבה זו נחסמה לתגובות