רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנצלות בפני ועידת התביעות עקב הסרט "מוסר השילומים"

אורלי וילנאי, גיא מרוז ו"שמיים הפקות" יתנצלו וישלמו לארגון היהודי 150 אלף שקלים, שיועברו לניצולי שואה, בתמורה לביטול תביעת הדיבה נגדם

העיתונאים ובני הזוג אורלי וילנאי וגיא מרוז וחברת ההפקות "שמיים" התנצלו על הפגיעה שגרם סרטם "מוסר השילומים" לוועידת התביעות, וישלמו לה 150 אלף שקלים, אשר יוקצו לסיוע לניצולי שואה. כך הוחלט בהסדר אשר נחתם בין הצדדים.

ההסדר מסיים את תביעת הדיבה שהגיש נגד השניים לפני שלוש שנים הארגון היהודי, שפועל לקבלת פיצויים מגרמניה ורכוש ליורשי קורבנות השואה.

"אנו מתנצלים כי במסגרת מאבקנו לתקן עוול היסטורי ואנושי ועידת התביעות נפגעה מכך שלא הבאנו את כל התמונה ולא שיקפנו את מלוא הפרטים כפי שהיה צורך להביאם, וזאת מבלי שהתכוונו להביא לתוצאה זו", נכתב בנוסח ההתנצלות של וילנאי ומרוז.

איש התקשורת מוטי שרף, שגישר בין הצדדים מחוץ לבית המשפט, בירך על ההסדר ואמר ל"הארץ": “אני חושב שההסכם מצוין לשני הצדדים. הם עשו כברת דרך וקיבלו החלטה נכונה לשים זאת מאחור ולהתקדם כל אחד בעיסוקיו". בהתייחסו לגורלו של הסרט "מוסר השילומים", מסר: “ככל שידוע לי, ועידת התביעות תפעל כעת להסיר את הסרט מהאינטרנט".

אורלי וילנאי וגיא מרוזאמיל סלמן

עשו לנו לייק וקבלו מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

במכתב ההתנצלות משבחים השניים את פועלה של ועידת התביעות, אותה תקפו בחריפות בשנים האחרונות. “אנו סבורים כי ועדת התביעות תרמה תרומה מכריעה וחסרת תקדים לסיוע לניצולי שואה (..) אנו מודעים לעבודה העצומה שנעשית יום יום על ידי ועידת התביעות עבור ניצולי שואה. בפועלה זה תרמה ועידת התביעות תרומה שאין לה אח ורע (..)", נכתב.

הסרט שעמד במרכז התביעה, "מוסר השילומים – המלחמה נמשכת", היה השני בסדרה בת ארבעה סרטים שיצרו וילנאי ומרוז. הסרט שודר בטלוויזיה בערב יום השואה של שנת 2008 בערוץ 2 והיווה כתב אישום חמור נגד ועידת התביעות, שהוצגה כארגון מושחת, מסואב ורודף בצע אשר עושק את ניצולי השואה וגוזל את כספם. עוד לפני ששודר הסרט הוא עורר מהומה תקשורתית, כשאחד המשקיעים בו – נועם לניר – החליט למשוך את ידיו ממנו וטען כי הוא מציג עמדה חד צדדית ולא אובייקטיבית.

בתגובה לשידור הסרט, הגישה הוועידה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת דיבה בולטת בחריפותה נגד השניים, בסכום של ארבעה מיליון שקלים. "הסרט הוא עלילה אכזרית, מעוותת, נבזית ובזויה, שנועדה לקדם את האינטרסים העצמיים של הנתבעים באמצעות מסע הרס חסר תקדים", נכתב בכתב התביעה. “הסרט רצוף מתחילתו ועד סופו בטענות והאשמות אשר כולם שקר וכזב, הבל ורעות רוח (..), אנטישמית לעתים (..), עומק השקרים, הסילוף והעיוות הם קולוסאליים (..), עלילה דוחה שמתאימה לספרות האנטישמית ולא לסרט המתיימר להיות דוקומנטרי".

עוד נכתב בכתב התביעה: “לוועידת התביעות חובה קדושה כלפי ניצולי השואה, והיא עשתה ועושה כל שביכולתה כדי למלא את חובתה זו בנאמנות. ואילו לנתבעים, כעיתונאים, חובה כלפי האמת. חובה אשר חוללה מן המסד ועד הטפחות".

אורלי וילנאי היתה נחושה תחילה להילחם בתביעה. בתגובה שמסרה לתקשורת סמוך להגשתה, אמרה העיתונאית שהיא ערוכה למאבק משפטי ארוך. “ננהל את הקרב הזה בתחושת שליחות גדולה – זה המעט שנשאר לעשות למען הניצולים שחלקם לא יזכו ליום בו ננצח גם משפטים בשמם", אמרה. “סוף סוף יוכל בית משפט ישראלי לבחון את פעילותה של ועידת התביעות (..) אנו מצפים לרגע שבו נוכל להגיש את כתב ההגנה הכולל יותר מעשרת אלפים שאלות שהוכנו בשנה האחרונה ושעליהן יחויבו בעלי התפקידים בוועידת התביעות לענות בתצהיר ולהיחקר חקירה נגדית. לאחר ההליך המשפטי יתברר שהסרט שלנו עוד עשה עמם חסד".

בתצהיר שהגישו וילנאי ומרוז הם דחו את הטענות של ועידת התביעות. "כתב התביעה שהוגש על ידי ועידת התביעות בהליך זה הוא 'יצירה' של ממש. אלא שהקשר בינה לבין הסרט שיצרנו רופף ביותר", כתבה וילנאי.

מרוז כינה את הטענות "הכפשות". "לבד מחוצפה, עזות מצח, ושפת רחוב אין בהן דבר, והן עומדות חיוורות לעומת פועלי היומיומי למען האנשים המוחלשים ביותר בחברה, ובראשם ניצולי השואה הנזקקים". עוד הוסיף: "לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי פורץ בדמעות של צער המהול במצוקה של מי שיודע שהוא חייב לשנות את המציאות הזאת, אולם נהדף בתסכול אל חומות המערכת", כתב. "אינני אדם חלש. כבר ראיתי, חוויתי והתמודדתי עם מציאות לא פשוטה, אבל זו של ניצולי השואה הצליחה להכות בי באופן כזה שבו ידעתי שאעשה הכל כדי לשנות את המציאות הזאת".

השופט נועם סולברג, שהיה אז שופט בית המשפט המחוזי בירושלים והיום מכהן כשופט בבית המשפט העליון, שלח את הצדדים להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט. למשימה, כאמור, נרתם איש התקשורת מוטי שרף, שגישר בין הצדדים.

כעת, לאחר שנחתם ההסדר, כותבים וילנאי ומרוז במכתב ההתנצלות: "אין חולק כי אלמלא ועידת התביעות היה מצבם של ניצולי השואה ברחבי העולם בכלל, ובישראל בפרט, קשה הרבה יותר (..) בעקבות הסרט ובלהט הוויכוח התקשורתי והליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים, הוטחו האשמות, חלקן אישיות, כלפי ועידת התביעות וכלפי אישים מטעמה, ואנו מצרים על כך".

מכתב ההתנצלות לא מסביר את הפער הגדול בסרט נגד ועדת התביעות לבין ההתנצלות והפיצוי הכספי שמשולם לה כעת. לצד זאת, חרף ההתנצלות והשבחים שהם מרעיפים על פעילות הארגון, גיא מרוז ואורלי וילנאי לא חזרו בהם במכתב מההאשמות הקונקרטיות שהטיחו בוועידת התביעות. "אנו סבורים, שהפער המתסכל בין הרצון לעזור לניצולי השואה, המשותף לעם היהודי כולו, לבין מצבם של ניצולי השואה בפועל, מחייב הפעלת ביקורת, לעיתים נוקבת, על מי שקובעים את המדיניות בתחום כמו גם על אלה שמבצעים אותה, שכן מדובר במלאכת כקודש”, כתבו במכתב ההתנצלות. "על נאמנותנו ומחויבותנו לביקורת כזו איננו יכולים לוותר. גם על האמת איננו יכולים לוותר".

עוד נכתב: "כוונתנו היתה ועודנה, לעזור לניצולי השואה ולקדם את רווחתם, כדי שבערוב ימיהם יזכו ליחס ולתנאי מחייה טובים וראויים ככל האפשר. אנו חשים גאווה ושמחה על ההזדמנות שניתניה לנו לפעול למטרה זו. אנו בטוחים כי נמשיך כולנו לפעול, ואף ביתר שאת, למען מטרה זו".



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות