בקבוקי תבערה על בתי האפריקאים בת"א

נעצר חשוד תושב שכונת שפירא

הצעיר יובא להארכת מעצרו הבוקר; שני הצדדים בשכונת שפירא חוששים מהחמרה במצב נוכח המתיחות המסלימה ככל שעובר הזמן

על המדרכה בסמטה המקשרת בין הרחובות ישראל מסלנט ואבודרהם, בשכונת שפירא, צייר מישהו בסוף השבוע לב אדום. הוא ביקש, כך נראה, לחזק את מבקשי המקלט המתגוררים בדירת הקרקע הסמוכה, לעברה הושלך ביום חמישי בלילה בקבוק תבערה. בעת השלכת בקבוק התבערה ישנו שני מבקשי מקלט מאריתריאה על מזרנים בחצר, מטרים ספורים ממקום הפיצוץ. הם התעוררו ומיהרו לכבות את האש, שהספיקה לכלות שתי כורסאות, שמיכות ובגדים. בדירה עצמה, חדר אחד בלבד, היו באותה שעה שבעה דיירים. בקלות רבה זה עלול היה להיגמר עם נפגעים בנפש. המשטרה פתחה בחקירה, והיום נודע כי נעצר חשוד בן 20, תושב השכונה. הבוקר הוא יובא להארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב.

"לא חשבנו שיקרה משהו כזה", אמר אתמול אחד הדיירים, גבריאל ברהן, מבקש מקלט בן 29 מאריתריאה. רק שלושה חודשים הוא בישראל, עובד יום או יומיים בשבוע בעבודות מזדמנות. לדבריו, הוא בקושי מצליח לשלם שכר דירה ולקנות מצרכי מזון. "אני מפחד", הודה, "מה יקרה לנו? אנחנו לא יודעים אם הם ימשיכו". לברהן אין ספק שהרקע למתקפת בקבוקי התבערה גזעני. "מי עשה את זה אנחנו לא יודעים. אבל למי שעשה את זה יש שנאה גדולה כלפינו", הוסיף והביע תקווה שלא תהיה הסלמה נוספת.

המתיחות בין התושבים הישראלים הוותיקים בדרום תל אביב לבין אוכלוסיית מבקשי המקלט ומהגרי העבודה מחריפה ככל שחולף הזמן. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, ב-2011 הסתננו לישראל יותר מ-17 אלף איש, רובם מסודאן ומאריתריאה. הזרם נמשך גם השנה, כאשר בינואר עמד מספר המסתננים לישראל על כ-2,200. לרוב, לאחר הליך זיהוי במתקן המעצר בקציעות, מובלים המסתננים לאזור התחנה המרכזית בתל אביב. להערכת העירייה, מתגוררים בדרום תל אביב כ-40 אלף מהגרי עבודה ויותר מ-20 אלף מבקשי מקלט.

חצר גן הילדים שנשרפה בשכונת שפירא, בסוף השבוע דניאל בר און

רוב העובדים הזרים ומבקשי המקלט מתרכזים בשכונת התקווה, שכונת שפירא, אזור התחנה המרכזית, נווה שאנן וקרית שלום. השינוי הדמוגרפי הוביל את תושבי דרום תל אביב לנקוט צעדי מחאה. הם ערכו כנסים, הפגנות ואפילו פוצצו ישיבה של מועצת העיר בשנה שעברה. לטענתם, ריבוי הזרים הפך את החיים בשכונות הדרום לבלתי אפשריים. התושבים מתלוננים על תקיפות, הטרדות מיניות, פריצות לבתים, גניבות, סמים ושתיית אלכוהול מופרזת ברחובות ובגינות הציבוריות. לצד זה, האפשרות לשכן זרים רבים בדירות קטנות, העלתה גם את מחירי השכירות.

מתקפת בקבוקי התבערה היתה בלי ספק עליית מדרגה במאבק לגירוש הזרים. היא התרחשה בשלושה מוקדים, בין אחת לשתיים בלילה. נראה כי התוקפים בחרו בקפידה את היעדים. בשכונה מתגוררת אוכלוסייה יהודית גדולה, אך בקבוקי התבערה כוונו רק אל דירות של זרים, כולם ממוצא אפריקאי. באותו בניין שבו מתגורר ברהן הושלך גם בקבוק תבערה לתוך דירה, דרך חלון קטן, אך הוא לא התפוצץ. אחר בער במעין מסדרון צר בין הדירות. במרחק כמה מאות מטרים משם, ברחוב מסילת ישרים, התפוצץ בקבוק על אדן החלון של דירה שבה מתגוררים אריתריאים.

בין שני המוקדים האלה, ברחוב רלב"ג, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר דירה קטנה המשמשת גן לילדי זרים. הם התפוצצו בחצר, ושרפו ספה, עגלת תינוקות, כסא, שולחן וצעצועים. העדויות החרוכות נותרו בסוף השבוע ברחוב, שעונות על גדר. "בשתיים בלילה שמענו דפיקה בדלת. ראינו כבאים. יצאתי החוצה וראיתי בקבוקים שבורים מסביב", שחזרה סנדרה ריצ'רדס, אזרחית ניגריה המסייעת בהפעלת הגן. "יש כאן יותר מדי גזענות. הם רצו לחסל אותנו. אם האש היתה נכנסת פנימה לא היה לנו איך להימלט".

להגדלה לחצו כאן
להגדלה לחצו כאן

בלסינג אקצ'וקו, פליטה ניגרית בת 29, מפעילה את הגן זה שבעה חודשים בדירת שני חדרים בה היא מתגוררת עם בעלה ושני ילדיה. כ-20 ילדים נמצאים מדי יום בהשגחתה, בעת שהוריהם עובדים או מחפשים עבודה. היא מספרת כי הרבה לפני השלכת בקבוקי התבערה, דחקו בה שכנים לעבור למקום אחר. "הם באו ואמרו שאנחנו צריכים לעזוב. התלוננו שהילדים מפריעים להם", היא אומרת. אקצ'וקו מוסיפה כי עוד לפני התקרית חיפשה דירה אחרת, אך מחירי השכירות הגבוהים הקשו עליה לעבור.

לדבריה, "הילדים מבינים מה קרה כי הם ראו שהכל נשרף. הם שאלו ‘למה מישהו שרף הכל?'. אמרתי להם שרוצים להרוג אותנו. הם שאלו ‘למה' ועניתי שאני לא יודעת". הקטנים יותר, עושה רושם, שכחו מהר. אתמול כבר התרוצצו בחצר, שיחקו בין שברי זכוכיות של בקבוקי התבערה. הילדים המבוגרים יותר מבינים היטב. אחד מהם כבר אמר לגננת שהוא רוצה לעבור לגן אחר. גם חלק מההורים, היא סבורה, יחפשו בימים הקרובים חלופות. אק'צוקו אומרת כי בקרוב יעזבו. לדבריה, בעל הבית אמר לה עוד לפני השלכת בקבוקי התבערה כי היא ומשפחתה יכולים להישאר, אך עדיף לכולם שיעזבו, "כי השכנים לוחצים". "כשהשכנים התלוננו אמרתי שאולי אסגור את הגן. אבל אין לנו לאן ללכת. אני אוהבת את הילדים האלה, כל החיים טיפלתי בילדים. אני לא רוצה לעזוב אותם, אבל אולי עכשיו אהיה חייבת. אני מרגישה רע בקשר לכל הסיפור, מבולבלת. אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת להישאר פה בישראל. אני גם מפחדת שיקרה משהו לילדים".

ברחובות השכונה נותרה בסוף השבוע המתיחות מתחת לפני השטח. פליטים, מבקשי מקלט, עובדים זרים וישראלים חלפו זה על פני זה, כל אחד שקוע בעולמו. רבים מהזרים המתגוררים באזור סיפרו כי כלל לא שמעו על מתקפת בקבוקי התבערה. הישראלים, לעומת זאת, היו מעודכנים בהתרחשויות. רובם גינו את השימוש באלימות ואת הניסיון לפגוע בחפים מפשע ובייחוד בילדים, אך לצד זה שיגרו מסר חד וברור: "זה לא יכול להימשך", אמרו, "חייבים לגרש מפה את המסתננים". לדעת רבים מתושביה הוותיקים יותר של השכונה, זו לא הפעולה האלימה האחרונה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

"לזרוק בקבוקים זה עובר כל גבול. זה לא בסדר. אבל צריך להעיף אותם מפה", אמרה אלונה, המתגוררת בשכונה עם בן זוגה ובנה בן השש. לאלונה ולחברתה סימה, שביקשו שתיהן לא לחשוף את שמותיהן המלאים, יש בטן מלאה על מבקשי המקלט מסודאן ומאריתריאה. לדבריהן, שנדמה שמשקפים את דעתם של רבים מהתושבים, האוכלוסיות האלה גורמות נזק קשה לשכונות דרום תל אביב. "אנחנו מפחדות לצאת מהבית בערב", העידו השתיים.

לאלונה חשוב להבהיר שאינה גזענית. "אני מאוד מחבבת פיליפינים. עובדים, שקטים, מתנהגים כמו בני אדם. גם ההודים מאוד נחמדים. זה לא עניין של גזענות", הדגישה. לטענתה, הסודאנים והאריתריאים נוהגים באלימות ובגסות, והופכים את החיים בשכונה לבלתי אפשריים. סימה מספרת כי בימים האחרונים שמעה על נערה שנאנסה בידי פליט. אלונה מוסיפה כי לפני כמה חודשים התעוררה בלילה מנביחות של הכלב שלה וראתה פליט מנסה לגנוב אופניים מחצר ביתה. "אנחנו מצפות מהממשלה שתעשה משהו", אומרת סימה. "את מי שאפשר צריך לגרש", חידדה אלונה את המסר. "יש פה מתח גדול בין הישראלים לבין הסודאנים והאריתריאים, ואני מאמינה שבעתיד יהיה משהו יותר גרוע", הוסיפה. לדבריהן, רבים מתושבי השכונה היו רוצים לעזוב בשל הגידול החד באוכלוסייה הזרה באזור בשנים האחרונות, אך הם אינם יכולים להרשות זאת לעצמם. "אני לא רוצה להמשיך לחיות עם עצבים, לצאת בלחץ מהבית, להסתכל אם מישהו הולך אחרי", הסבירה סימה בייאוש.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות