בצל ההיסטוריה

בן-ציון נתניהו, שבת בגיל 102, היה הדמות המשפיעה בחיוו של ראש הממשלה. חיי הבן הם מתח מתמשך בין הנציות של אביו לכורח המציאות

אמרו לי שאפגוש עריץ. בסוף שנות ה-90 שנאת נתניהו היתה עזה עוד יותר משהיא היום. היא גרמה לכך ששונאיו של בנימין נתניהו התייחסו אל בן-ציון נתניהו כאל דמון. כך שכאשר עליתי בפעם הראשונה במדרגות של בית האבן ברחוב הפורצים בירושלים, היה בי חשש של ממש. ציפיתי לפגוש רודן אינטלקטואלי מהיר חימה ומטיל אימה. אבל הקשיש עגול הפנים וקל התנועה שפתח את דלת העץ הכפולה התגלה מיד כאדם חביב להפליא. אחרי שהתגבר על החשדנות הראשונית, הוא פתח בפני את שערי ביתו ואת שערי לבו. עשרות שעות השיחה שניהלנו, לקראת פרסומו של ראיון ב"הארץ", אפשרו לי להציץ אל תוך עולמו של אדם נדיר, בעל יכולות נדירות ובעל השקפת עולם ייחודית.

בן-ציון נתניהו אהב את העם היהודי, אבל לא האמין ביהודים. הוא חשב שבני עמו הם ילדים אשר אינם מבינים את ההיסטוריה ואינם יודעים כיצד לפעול בהיסטוריה. בן-ציון נתניהו היה מחויב למדינת ישראל, אך לא העריך את הישראלים. הוא חשב שחסרה בנו תחושת הריבונות של עמים שפויים, וחסר בנו מנגנון ההתרעה המזהיר כל יצור חי מפני סכנה גדולה. בהיותו ז'בוטינסקאי אדוק, נתניהו לא העריך את בן-גוריון ובז לאספסוף האדום של מפא"י.

בהיותו חילוני גמור, נתניהו לא נטה חסד לחרדים, לדתיים לאומיים ולבעלי אמונות מסורתיות. ההתנחלויות לא ריגשו אותו, המתנחלים לא הרשימו אותו והוא לעג למשיחיים. ההיסטוריון הנוקב אמנם תיעב את השמאל, אך גם מנחם בגין נראה לו נלעג. על פי תפישת עולמו, העם היהודי הוא עם אומלל שהעמיד מדינאי נערץ אחד - בנימין זאב הרצל. נכון, היו גם ענקים כנורדאו, זנגוויל וז'בוטינסקי. היו בני מעלה כבני משפחת אהרונסון וכבני האצולה הרוויזיוניסטית הוותיקה (קלאוזנר, פון ויזל, ברגסון); אבל ביסודו של דבר, העם נטול ההבנה המדינית הוא עם שאין לו תרבות מדינית והנהגה מדינית. אולי, בבוא היום, כאשר יתגבר על מגרעותיו, בנימין נתניהו יהיה למדינאי בעל שיעור הקומה שהעם היהודי חסר.

ראש הממשלה עם אביו, ביום הולדתו ה-102אבי אוחיון/לע"מ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

תפישת המציאות של בן-ציון נתניהו היתה אכזרית וקודרת. הוא מעולם לא סלח להנהגה הציונית על שלא שעתה לנבואת השואה של ז'בוטינסקי ולא פינתה את יהדות אירופה מגיא ההריגה בעוד מועד. הוא לא שכח שארצות הברית הגדולה לא הקשיבה בשנות ה-40 לאזהרות השואה שלו ושל חבריו. ההערכה הבסיסית שלו היתה שלאחר אושוויץ מצבו של העם היהודי כמעט נואש. המדינה שהקים בן-גוריון היא עיירה רעועה. הערב רב שרוכז כאן טרם התגבש לעם בוגר ועמיד. התרחשו נסים ב-1948 וב-1967, אבל סיכויי ההישרדות של מדינת היהודים קלושים. יחד עם זאת, על כל אחד מאתנו מוטלת החובה להעצים את הסיכויים הקלושים הללו. את זאת עשה בנו יונתן באנטבה ואת זאת עושה בנו בנימין במדמנה של הפוליטיקה המקומית העלובה. אך ורק יחידים נבחרים ונאצלים עשויים לחדש את התקווה שאותה שללו מהאומה הישראלית היסטוריה נוראה וחולשה פנימית עמוקה.

נתניהו לא האמין בשלום ולא האמין בנסיגה ולא האמין בכך שיש עם פלסטיני. לפני כ-15 שנים ניבא שבמזרח התיכון יתרחשו התפרצויות געשיות גדולות, וכי חימושו של האיסלאם הקיצוני בנשק גרעיני יאיים על שלום העולם. הערכתו היתה שטילים גרעיניים ארוכי טווח של האייתולות יאיימו בסופו של דבר גם על החוף המזרחי של ארצות הברית. החשש העמוק שלו היה שהמערב לא יוכל להתמודד עם האתגר האיסאלמי החדש. הוא האמין שהציוויליזציה המערבית הולכת ושוקעת, כיוון שהאליטות שלה בלתי-ראויות וההמונים שלה חסרי דעת. במובן מסוים, נתניהו היה שמרן מובהק של המאה ה-19. ואולם, לאיש העבר היתה יכולת חריגה לצפות את העתיד. כיוון שהבחין בין עיקר לטפל וכיוון שלא רוסן על ידי התקינות הפוליטית, הוא ראה תכופות את שאחרים לא ראו. פעם אחר פעם נבואותיו התממשו.

נתניהו בטקס במלאות 30 למבצע אנטבה ב-2006
נתניהו בטקס במלאות 30 למבצע אנטבה ב-2006תומר אפלבאום\באובאו

המו"ל האמריקני המוערך מאוד והליברלי מאוד של נתניהו אמר עליו שהוא איתן טבע. ואכן, הקריירה האקדמית של ההיסטוריון הקפדן והדייקן והחדשן היתה ייחודית. בשנות ה-50 הוא ערך את האנציקלופדיה העברית, ב-1953 פרסם את ספרו על אברבנאל, ו-1965 פרסם ספר ראשון על אנוסי ספרד. אבל רק כשהיה קרוב לגיל פרישה החל לכתוב את מפעל חייו. כ-25 שנים הקדיש לכתיבתו של הספר המונומנטלי על מקורות האינקוויזיציה הספרדית, שראה אור כשהיה בן 85. התיאוריה של ההיסטוריון הירושלמי בנוגע לאנוסים, לאינקוויזיציה ולאנטישמיות היתה מהפכנית לחלוטין. התובנות שלו היו מקוריות ומרתקות והכתיבה בהירה וקולחת. בסוף העשור התשיעי לחייו היה לכוכב אקדמי.

ואולם, הממסד האוניברסיטאי בישראל מעולם לא הכיר בכישוריו של המלומד מרחוב הפורצים. נתניהו נאלץ לכתת רגליו בין מכללות אמריקאיות ולגדל את ילדיו בניכר. כך נוצר סיפור דחייה מר אשר עיצב את בני נתניהו ומשפיע עד היום עמוקות על ראש ממשלת ישראל. החוויה המשפחתית היתה חוויה עזה של גדולה שאין מכירים בה. תחושת העומק היתה תחושה של גאונות שאינה מוצאת את מקומה תחת השמש הקרתנית הזאת. מכאן הנקמה המתוקה והמאוחרת של ההיסטוריון האב במדיריו מהאוניברסיטה העברית. מכאן הנקמה המתמשכת של בנו באליטות של השמאל הישראלי. לא רק הרצליאניות הוריש בן-ציון לבנו בנימין, אלא תחושה שהוא משתייך למסדר מובחר שאותו הישראלים רודפים ומבזים.

בני משפחת נתניהו מעל הקבר בהר המנוחות בירושלים, אתמול אמיל סלמן

באחת הפגישות שלנו עלינו על מוקש. בן-ציון נתניהו סיפר לי בגאווה רבה כי אחד המעשים הפוליטיים שהוא גאה בהם ביותר הוא הפיצוץ של הרצאה של איש ברית שלום, נורמן בנטואיץ'. בפעולה הנועזת ההיא פגש את צילה וכך באה משפחתם לעולם. בעיה: נורמן בנטואיץ' היה אחיו היקר והאהוב של סבא שלי. לא יכולתי לחסוך מהפרופסור את המידע החתרני הרגיש. לרגע השתררה דומיה מעיקה בחדר. הוא הביט בי ואני הבטתי בו, אך לבסוף שנינו חייכנו. נתניהו היה לאומן רדיקלי, אך לא היו בו רגשנות לאומנית וצדקנות לאומנית וקיטש. האיש שעבד כתף אל כתף עם ישעיהו ליבוביץ' החליט לסלוח לי על מוצאי התבוסתני. הוא שב לדבר על הכוחות הכבירים של ההיסטוריה ועל סכנת הכליה הנשקפת למדינת ישראל.

בן-ציון נתניהו כתב כל ימיו היסטוריה, אבל עשה היסטוריה באמצעות בנו. החותם העמוק שהותיר בביבי הוא שמעניק לראש הממשלה המכהן את עוצמותיו ואת חולשותיו. בנימין איננו בן-ציון. הוא הרבה יותר מתון מאביו והרבה יותר פשרן מאביו והוא קצת פחות פסימי. אבל חייו של הבן הם משא ומתן מתמשך בין הליבה הערכית של אביו לבין מציאות משתנה. הצורך להוכיח את עצמו בפני אבא הוא צורך עמוק. הרצון להיות נאמן לאבא הוא רצון חזק. העלבון על כך שאבא נדחה משפיע יום יום. כך שהשאלה הגדולה הנשאלת יום אחרי שבן-ציון נתניהו הובא למנוחת עולם היא אם הגיעה שעת הפיוס. האם הבן יידע לעשות שלום עם אלה שדחו את האב? האם אלה שדחו את האב יידעו לעשות שלום עם הבן?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות