"צבי אלחייני, למה הגשת תלונה נגד אנסטסיה מיכאלי?"

אלחייני הגיש תלונה במשטרה בעקבות התבטאויות הח"כית על הומואים ולסביות. "הרגשתי איזו פגיעה בבטן. זה היה מצעד הגאווה הפרטי שלי"

צבי אלחייני, 40, מייסד ארכיון אדריכלות ישראל. משלים כעת עבודת דוקטורט ביחסי ארכיונאות והיסטוריוגרפיה של אדריכלות, ניגש שלשום לתחנת המשטרה והגיש תלונה נגד ח"כ אנסטסיה מיכאלי בעקבות התבטאויותיה השבוע על הומואים ולסביות.

למה הגשת את התלונה במשטרה?

אף פעם לא הגשתי תלונה במשטרה, ובעקבות התגובות אני מבין שאנשים תופסים תלונה במשטרה כאקט שבעקבותיו תהיה פעולה אופרטיבית או חקירה, ואנשים אומרים שזה בכלל חסר שיניים ויש לה חסינות.

גם זה נכון.

אני בכלל לא חשבתי על הצעד הבא. פשוט ישבתי במשרד שלי וראיתי את הדברים וזה הלך והצטבר, באיזשהו שלב - ממש בלי לשאול שאלות - פשוט קמתי ויצאתי החוצה, עליתי על קו 18, נסעתי לתחנה בסלמה והרגשתי שכאזרח אני חייב פשוט לעשות את הצעד הזה. אתה שומע את נבחרי הציבור מדברים נגד מיעוטים, נגד קבוצות, נגד מגדרים, וממש בלי להתלבט אמרתי: זה הגדיש את הסאה, אני הולך להגיש תלונה.

קראתי אותה והיא קצת לא ממוקדת, על מה התלונה בעצם?

יש איזשהו טשטוש מוחלט במה שקשור לחופש הביטוי בארץ, יש קהות חושים מצד נבחרי הציבור וגם מצד הציבור, לגבי מה מותר ומתי נחצה גבול. אנחנו, כאנשים בוגרים, יכולים אולי לנהל את הדיון של ח"כ שרוצה כותרות וכו', אבל אני חשבתי בעיקר על נערים ונערות ששומעים את הדברים האלה בתקשורת וסופגים אותם. הם שומעים אנשים שהם יודעים שהם חשובים מתבטאים נגד זרים, נגד פליטים, נגד מזרחיים, נגד ערבים, נגד הומואים ולסביות, נגד נשים. מצד אחד זה נותן להם תמונה מעוותת של המציאות, זה נותן להם הכשר ללעוג ולפגוע באחרים. מצד שני ילדים שמתמודדים עם שאלות של זהות מינית, זה גורם להם ממש נזק, זה מחליש אותם מאוד. אמנם בשנים האחרונות יש התקדמות גדולה ומדברים הרבה יותר על הנושא על זה, אבל מצד שני הם רואים שכשמדברים על זה יש הרבה מאוד שנאה, יש ילדים ונערים שמתמודדים עם דברים מאוד קשים.

אלחייני בארכיון אדריכלות ישראל בתל אביב. "יש טשטוש מוחלט במה שקשור לחופש הביטוי בארץ" דניאל צ'צ'יק

כמו שאתה אומר, יש המון דברי שנאה לאחרונה. מיה בנגל כתבה אתמול שמדורת השנאה הופכת למדורת השבט. אבל מה בדיבור הזה של אנסטסיה מיכאלי הקים אותך ושלח אותך למשטרה?

בסופו של דבר יש משהו אישי שמניע אותך. אני שוקל להביא ילד לעולם עם בחורה לסבית, וכששמעתי את הדברים האלה ("בנות צעירות נכנסות להיריון ועושות הפלה שפוגעת בסיכויים שלהן ללדת ילדים, ובסוף הן עוד הופכות ללסביות"), זה פגע בי יותר מכפי שפגעו בי הדברים שלה על ההומואים ("ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות מגיל צעיר מאוד. בסוף הם מתאבדים בגיל 40"). למרות שגם הם קלעו בול לעניין האישי שלי, אני בן ארבעים היום, ותמיד בחיים יש מצבים לא קלים, אבל עובדה שהם לא הקימו אותי לעשות מעשה. בדברים האלה על הלסביות הרגשתי איזו פגיעה בבטן. והרגשתי בנסיעה הזאת באוטובוס שאני עושה את מצעד הגאווה הפרטי שלי - ואם תרצי מצעד גאווה שהוא גם מצעד בושה, כי זאת היתה בשבילי דרך למחות על ההוקעה של ציבורים שלמים, שבאמת נבחרי ציבור מרשים לעצמם היום לעלוב בציבור שלהם עצמם. כמי שהתחנך על ברכי הציונות הדתית בפתח תקווה בשנות השמונים זה לא היה פשוט להתמודד עם הלבטים של זהות מינית. נקודת השבר מבחינתי היתה הפנימייה של הישיבה התיכונית, שבה למדתי עד שברחתי ממנה.

היה בה תמהיל מבהיל של התנכלויות גם מצד תלמידים וגם מצד מורים, ומצד שני הגילוי של הפעילות המינית שרחשה שם ופשוט לא היו לי בכלל כלים להתמודד עם המצוקות האלה ופשוט ברחתי משם. ההתבטאויות חסרות האחריות האלה הן לא רק רגרסיה אלא גם סכנה מוחשית.

יש לך את הבר נוער בראש.

כן, יש לי את הבר נוער בראש, שזה מאד מתסכל לראות איך הרצח הזה הוא עדיין בגדר תעלומה.

עם כל הדיבור הזה על שנאה, אתה כתבת בפייסבוק שלך "מוות למתנחלים".

זה היה בשרשור שהתייחס לצילום של מתנחל ששופך יין על פלסטינית בחברון. השרשור היה מלא בדברי בלע ושטנה של "חבל שלא הביא גרזן", "חבל שלא הרג אותה" וכו', ואני הייתי כל כך מזועזע שבהינף מקלדת כתבתי איזה משפט קשה וסיימתי אותו במלים "מוות למתנחלים". זה יצא בכל אתר ימני שאפשר, בדיעבד נודע לי שהוגשה נגדי תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, ובדיעבד נודע לי שהיועץ המשפטי דחה את התלונה. אני יודע שבמובן מסוים עשיתי את מה שאני יוצא נגדו.

לגמרי.

קודם כל, אני לא חבר כנסת ולא נבחר ציבור. אמרתי את דעתי הפרטית שהרבה אומרים אותה בחדרי חדרים. אבל בעיקר, אני אחרי שעתיים התנצלתי בפומבי, התנצלות ארוכה שבה הסברתי שכתבתי את זה בשעת כעס ושלא ייחלתי מוות לאף מתנחל. הסברתי שניסיתי באיזשהו מקום לעצור את השטף של השנאה, אבל בסופו של דבר חטאתי בזה בעצמי.

ציינת קודם שהגשת התלונה מבחינתך היא אקט מחאה בלבד. אתה לא חושש שבשיח הישראלי המקובל, העובדה שלא תיפתח חקירה תגרום לתחושה שההתבטאויות האלה אינן פליליות, כלומר אינן כל כך חמורות?

אני מאמין ושמעתי הבוקר שהוגשו עוד תלונות, ובכל זאת עיתון "הארץ" מצא לנכון לשים את זה בעמוד הראשון שלו ואני מאמין שהיועץ המשפטי רואה את הדברים שמתפרסמים בעמוד הראשון של "הארץ", ומתחיל להבין שיש פה איזוהי בעיה. אני לא עומד עכשיו להפוך למתלונן סדרתי נגד כל התבטאות, עשיתי את זה כי אני באמת חושב שיש פה הסתה פרועה נגד כל מיני מגזרים ויש הרבה קבוצות שנבחרי הציבור מתנכלים להם, ואני חושב שישראל זקוקה לחזית אנטי פשיסטית נגד הוקעה של מיעוטים כדי להילחם בעניין הזה. ועוד דבר: העליתי את המסמך של התלונה (לפייסבוק) כי הוא מסמך אדריכלי בעיני, כמו שהפעולה של אנסטסיה מיכאלי היא פעולה במרחב הציבורי, האזרחי, שמזדהם ומתבהם על ידי אמירות כאלה של אנשי ציבור. לאמירות האלה יש כוח הרסני, כמו שיכול להיות להן כוח חיובי, לא פחות ממפגעים פיזיים מוחשיים.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5