חולמות בארמית

הנשים ששברו את הטאבו סביב לימוד הגמרא

בתום מסע מרתוני שנמשך שבע שנים וחצי, תחגוג בשבוע הבא קבוצת נשים ראשונה את סיום הש"ס כחלק פרויקט עולמי ללימוד יומי של דף גמרא

באחד מבתי הכנסת בשכונת קטמון בירושלים מספרים על ילד שטיפס על הקירות מרוב שעמום בימי החופש הגדול. "אולי תצא החוצה לשחק?", ניסה אביו להרחיק אותו מהאייפד. "לא רוצה", ענה הילד. "מה דעתך ללכת לבקר את סבתא?". "לא בא לי", רטן. "אז אולי נלך יחד לסלון ללמוד דף גמרא?", הציע האב. "גמרא?", התחלחל הילד, "גמרא זה לנשים".

שנים אחרי שהחלה מהפכת לימוד הגמרא לנשים בציבור האורתודוקסי-מודרני, יש משפחות שבהן סיפור זה אפשרי לא רק כמעשייה משעשעת, אלא כמציאות בנאלית. הבשורה שהחלה בשנות ה-80 כמעט במחתרת, בקיבוצים דתיים ובחבורות של עולות חדשות בערים, התפתחה כבר מזמן לתנועה רחבה שהנשים השותפות בה חדלו מלחפש את אישור הגברים - ובכלל זה רבנים הממשיכים להתעקש כי לאשה אין כישורים ובעיקר הכשרים הלכתיים להתקרב לדף גמרא. כיום התלמוד נלמד על ידי נשים אורתודוקסיות במדרשות ובמגמות לתלמוד בתיכונים הדתיים, ויש יותר נשים הלומדות ומלמדות תלמוד בקבוצות עצמאיות.

בכל זאת, בשבוע הבא תירשם היסטוריה יהודית קטנה, כאשר קבוצה ראשונה אי פעם של נשים תסיים יחד את הלימוד של כל התלמוד הבבלי במסגרת מפעל "הדף היומי": 2,711 דפי גמרא, מתחילת מסכת ברכות ועד סוף מסכת נידה, ים עצום של חומר שנלמד מרצונן, שלא על מנת לקבל תואר או פרס.

במשך שבע שנים וחצי הן הקדישו שעה ביום ללימוד משותף, בכל מזג אוויר, בלי חופשות. מי שבתקופה הזו נסעה לצורכי קריירה או לטיול, מיהרה עם צירים לחדר הלידה או נדרשה לכל עניין שלא סובל דיחוי, מצאה דרך להישאר בעניינים, למשל באמצעות אחד האתרים ברשת (ולאחרונה גם האפליקציות) שעוקבים אחר הדף היומי. הן החלו ב-2005, ויסיימו בשבוע הבא בטקס חגיגי בירושלים.

הקבוצה שהפכה גם לקהילה מגובשת, המונה כ-30 משתתפות (כשליש מהן לומדות במסגרת מקבילה שנפתחה באמצע המחזור בבית שמש), היא טיפה בים של לומדי "הדף היומי", עשרות אלפי יהודים ברחבי העולם שיסיימו בשבוע הבא את המחזור ה-12 של המפעל. זה יקרה בחגיגות ענק שכל העולם הדתי, פחות או יותר, עסוק בהן בימים אלה.

התלמוד הבבלי הוא החיבור הנלמד ביותר בישיבות, אלא שבכל מקום נלמדת מסכת שונה בקצב שונה ובשיטה שונה. את הרעיון לקבוע לימוד מחזורי רציף ואחיד של התלמוד יזם ב-1923 הרב מאיר יהודה שפירא בפולין. הרב, מייסד ישיבת חכמי לובלין, שהיה גם איש אגודת ישראל סבר כי במטרה לחזק את הזהות היהודית במרכזים החרדיים באירופה, יש ליצור בסיס למדני משותף.

הפרויקט ששרד במאה ה-20, זוכה להצלחה גוברת והולכת במאה ה-21, ובעוד ימים אחדים יתחיל המחזור ה-13 של הלימוד. מעריכים שבעולם פועלות מאות קבוצות של לימוד הדף היומי, באנגלית, יידיש, רוסית, צרפתית, ספרדית, איטלקית וכמובן עברית. עוצמת הדף היומי היא בכך שכל אחד יכול להתארגן וללמוד אותו באופן פרטי.

מדרשת מת"ן בירושלים, בראשות הרבנית מלכה בינה, היתה ממובילות מהפכת הלימוד לנשים כשהוקמה בסוף שנות ה-80. ב-2005 יזמה מי שניהלה את המכון, ירדנה קופ-יוסף, גם קבוצת דף יומי שתלמד את התלמוד מכריכה לכריכה, ותיפתח לציבור. "אמרתי לה ‘את רוצה קבוצה? תעשי קבוצה. אני לא מאמינה שזה יחזיק יותר משנה'", אמרה בינה, ששמחה להיווכח כי התבדתה.

בניגוד לקבוצות אחרות, הקבוצה של מת"ן, שחברותיה דוברות ארמית שוטפת, מתהדרת בחמש מורות, לא אחת, שכל אחת מהן מלמדת ביום קבוע. את סיום הש"ס (שישה סדרי משנה, אולם הכוונה היא לגמרא), שייחגג במדרשה ביום חמישי הבא, מגדירים במת"ן "אירוע מהפכני והיסטורי", אבל הלומדות מתעקשות שכבר אין צורך להניף דגלים. "זה לא נעשה בשביל מטרה פמיניסטית, למרות שזה משיג את המטרה הזאת", אמרה דבורה אפלבאום, מוותיקות הקבוצה. לדברי יפעת קרש, המלמדת בקבוצת בית שמש, "יש גברים שלא מבינים למה אנחנו לומדות. הם אומרים ‘מילא אנחנו, שחייבים, אבל למה אתן?'. האמת היא שזה פשוט כיף".

אחרי השיעור שהיה השבוע במסכת נידה דף ס"ה - חומר עמוס פרטים גינקולוגיים, שנלמד באותו יום גם על ידי רבבות גברים בעולם - ננזפנו בידי חברות הקבוצה כשניסינו לברר אם נשים לומדות אחרת. "אתה מחזיר אותנו מאה שנה אחורה", גערה אחת התלמידות. לדברי אפלבאום, "גם הגברים צריכים להתמודד עם זה שמדובר בטקסט בן 1,500 שנה ומעלה". ואילו משתתפת אחרת ציינה כי "כבר אין פה התנגחות עם העולם הגברי, הגענו למצב טוב, נשים לומדות גמרא בלי להסתכל כל הזמן הצידה לברר מה חושבים הגברים".

שורלה רוזן, אחת מהמורות במקום אומרת כי חשיבות האירוע היא בכך ש"בפעם הראשונה בהיסטוריה של העם היהודי, חלק משגרת יומן של נשים - שלא עוסקות בתורה רוב שעות היום - היא לבוא בוקר-בוקר לחבורת לומדות וללמוד גמרא. זה כמו ללכת לסידורים ולמכון כושר. זה הנורמלי, וזו החשיבות. לא מחודש, לא מהפכני, נורמלי וחלק מהחיים". ביום ראשון בעוד שבוע, אחרי החגיגות, חלק מהנשים ישובו ויתכנסו למחזור ה-13 של הדף היומי, שיסתיים בינואר 2020.

חגיגות בעיתוי בעייתי

לפחות 12 אירועי ענק מתוכננים בשבוע הבא בישראל, בריטניה, ארה"ב ופולין - לרגל "סיום הש"ס" במסגרת מפעל הדף היומי.

בישראל, לפי נורמה מושרשת היטב, סיום הש"ס לא יהיה מפגן של אחדות. החרדים האשכנזים, ש"ס, והמפד"ל - כולם יחגגו באירועים נפרדים בירושלים, תל אביב וערים אחרות.

מבחינת החרדים, סיום הש"ס מגיע בעיתוי רגיש. מצד אחד, זו הזדמנות להפגין את כוחם של הלומדים כשעולה דרישה לגייסם לצבא. לנושא הזה יוקדשו כנראה דרשות הרבנים באצטדיונים יד אליהו וטדי, ביום שני. אלא שישנו צד שני, בעולם הדתי לא הכל נלהבים ממפעל הדף היומי שמיועד בעיקר ל"בעלי בתים", אלה העובדים לפרנסתם ועדיין מצליחים לשלב בסדר יומם גם שעה של לימוד גמרא. לכן עולם הישיבות, שנוהג להביט על אלו מלמעלה ומעדיף גבר ש"תורתו אומנותו" המקדיש את כל יומו ללימוד, אמביוולנטי לגבי החגיגות בתקופה שעליו להצדיק את קיומו כשומר החותם הבלעדי על רקע "גזירות השמד" של גיוס חרדים. מזווית אחרת, ישנה גם ביקורת על כך שהדף היומי הוא מפעל המעודד שטחיות למדנית, ומתאים יותר לתרבות הצריכה המערבית, המקדשת את ההספק ולא את ההבנה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות