המסע אחר התינוקות האבודים של קפריסין

יותר מ-2,000 תינוקות נולדו למעפילים באי עד 1949. 65 שנים אחרי, באין כל תיעוד רשמי למחנות, הפך ארכיונאי הג'וינט את החיפוש אחריהם למפעל חייו

ממשרדו בשכונת גבעת שאול בירושלים מנצח איש חייכן ונמרץ, שהעברית עדיין לא שגורה בפיו, על מחקר חדש וראשון מסוגו העשוי לסייע למאות ישראלים לקבל בחזרה את תעודות הלידה האבודות שלהם.

יצחק טויטש, מנהל הארכיון של ארגון הג'וינט, מנסה להתחקות אחר יותר מ-2,000 תינוקות שנולדו לפליטים היהודים במחנות המעצר בקפריסין בין 1946 ל-1949.

הוריהם ביקשו להגיע לישראל מאירופה באוניות המעפילים, אך הבריטים תפסו אותם והם גורשו לאי השכן. עד היום, 65 שנה לאחר מכן, אין בנמצא רשימה רשמית מלאה, אחידה ומסודרת שמתעדת את שמותיהם וקורותיהם.

"השערת המחקר שלי אומרת כי מישהו החליט, מסיבה כלשהי, לזרוק את הרשימה הזאת. אולי משום שסבר כי היא אינה חשובה ואולי כי אף אחד לא ידע שהשהות במחנות תימשך תקופה כה ארוכה, ולכן כלל לא נערכו לקטלוג ולתיעוד של מה שהתרחש שם", אומר טויטש.

הג'וינט הוא ארגון יהודי-אמריקאי שנוסד בתחילת המאה שעברה ומסייע מאז ליהודים ברחבי העולם. בארכיון הארגון בירושלים מקוטלגים מסמכים המתעדים את פעילותו מרחבי העולם, אך רק עשרה מהם מכילים מידע על פעילותו לסיוע ליהודים בקפריסין.

לפני שנתיים, כשאחת מהארכיונאיות החלה לקטלג את המסמכים, היא הבחינה כי באינדקס כתוב שחסר התיק המתעד את רשימת התינוקות שנולדו במחנה. התגלית השולית לכאורה צדה את תשומת לבו של טויטש והוא החליט לחקור את העניין. הנחת העבודה שלו היתה כי בארכיון יסתתרו חומרים נוספים שיסיעו להרכיב את הרשימה החסרה.

בין 1946 ל-1949, ב-30 חודשים, גורשו כ-53 אלף יהודים שהגיעו לישראל ב-40 אוניות ל-12 מחנות המעצר בקפריסין. 80% מהמגורשים היו בני 25-13 וכמעט כולם היו ניצולים של מחנות ההשמדה הנאציים.

בחיפושיו בארכיון מצא טויטש רשימות ששלח בית החולים הבריטי הצבאי בקפריסין לארגון, ובהן דיווחים על לידות שאירעו שם. "הבריטים שלחו לג'וינט רשימה עם פרטי הלידות בכל שבוע. יש לנו כ-20 דו"חות כאלה שכוללים כ-600 שמות", מספר טויטש.

שמות נוספים ביקש טויטש למצוא במקומות אחרים בעולם. היעד הראשון היה בריטניה. בעזרת מתנדב מקומי הוא סרק את הארכיון הלאומי ואת מוזיאון המלחמה האימפריאלי, אך לשווא. בצר לו, פנה טויטש לעזרת הפרלמנט הבריטי ובקרוב תוגש בו שאילתה בעניין, שתחייב את הממשלה להתייחס לסוגיה ולחשוף לאן נעלמה הרשימה.

ואולם, במקביל לניסיונות התקבלה קריאה מפתיעה מספרן באוניברסיטת סאות'המפטון שאיתר "פנקס לידות" של רב מקומי מהמחנות בקפריסין. "זה די מושלם", אומר טויטש. הרשימה כוללת 400 שמות, חלקם בעברית, ולצדם מידע משלים כמו תאריכי לידה ושמות האב והאם. רוב השמות ברשימה היו חדשים. רק חלק קטן מהם כבר הופיע ברשימות הקודמות שמצא טויטש.

מסמכים ארכיוניים נוספים החשובים למחקר שלו איתר טויטש באתר המורשת בעתלית, שבו שכן מחנה המעפילים הגדול; בארכיון הציוני המרכזי בירושלים; ובארכיון של "שירות האיתור הבינלאומי" בגרמניה - ארגון שמנהל הצלב האדום ופועל לאיתור נעדרים מימי מלחמת העולם השנייה.

ואז עלה במוחו של טויטש רעיון חדש. עשר דקות נסיעה מארכיון הג'וינט בירושלים שוכן הארכיון הלאומי של ישראל. "צחקתי לעצמי, כי בשעה שחיפשתי את החומר הזה ברחבי העולם כלל לא טרחתי לבדוק את הארכיון שנמצא ממש כאן בבית", הוא אומר. הפעולה השתלמה: 400 שמות נוספים לרשימה.

מסמכים נוספים שאיתר בארכיון הלאומי היה דו"חות של המשטרה הבריטית. "כשהמעפילים הגיעו לארץ הם נחשבו מהגרים לא חוקיים ונפתחו להם תיקים במשטרה. זה מדהים. אתה פותח אותם ורואים את התמונות וטביעות האצבע שעשו להם", מספר טויטש. בסעיף "סימני זיהוי" מופיעים לעתים המספרים שעל זרועותיהם, שמקורם באושוויץ.

עד כה עלה בידי טויטש ליצור קשר עם כמה עשרות מהתינוקות האלה - שהיום כבר חוגגים 65. עם מעט מהם נפגש פנים אל פנים. "הם מאוד נרגשים ואומרים לי כמה היו רוצים למצוא את תעודות הלידה שלהם", הוא אומר.

אחת מאותם תינוקות היא זהבית בלומנפלד מרמת גן. את תעודת הלידה האישית שלה מצאה כבר לפני כעשור בעקבות מפגש מקרי. בשל הקשר האישי לקפריסין, בלומנפלד מסייעת לחולים קפריסאים שבאים לטיפול בישראל. לפני כמה שנים, בבית החולים תל השומר, פגשה קפריסאי שעובד במשרד הפנים. "הוא שאל אותי למה אני עוזרת לקפריסאים, אז סיפרתי לו שנולדתי שם", היא נזכרת.

השיחה האגבית הזאת הסתיימה בהזמנה לביקור במשרד הפנים - שבו נמצאה תעודת הלידה שלה. "זה ריגש אותי עד דמעות. בנייר הזה היו כתובים כל הפרטים עליי: המחנה שבו נולדתי, הפרטים של ההורים שלי ושם המשפחה הקודם של אמי".

הוריה נולדו ברומניה. בתום מלחמת העולם השנייה הוכשרו לעלייה וביקשו לעזוב את מולדתם לישראל. תחילה נסעו ברכבת לנמל בורגס, ובו עלו על אוניית המעפילים פאן קרשנט (שנקרא בעברית "עצמאות"). אלא שהאונייה נתפסה בידי הבריטים ובאחד בינואר 1948 הועברו נוסעיה לקפריסין.

ארבעה חודשים לאחר מכן, בשלושה במאי 1948, נולדה בלומנפלד בבית החולים הבריטי הצבאי בקפריסין. "לאנשים לא היה מה לעשות שם. התוצאה היא אני והילדים האחרים שנולדו בתקופה לא קלה", היא אומרת. "כבר ברחם אמי הייתי ציונית", היא מוסיפה. את מה שאירע במחנות היא כמובן לא זוכרת, אך הוריה סיפרו לה כי בשל תנאי המחיה הקשים היא חלתה.

לאחר קום המדינה עלתה המשפחה לישראל. "בתור ילדה לא רציתי לשמוע את הסיפור הזה. זה לא עניין אותי. אלא שגלגלי החיים חיברו אותי אליו מחדש והיום הוא בוער בעצמותיי", אומרת בלומנפלד. "דווקא בזקנתם, הזהות של אנשים מאוד חשובה להם והם מחפשים אותה מחדש".

בחזרה לטויטש. במשרדו בירושלים הוא ממשיך לפשפש בתיקים ובמסמכים שאסף ובמקביל מנהל תכתובת אימייל ענפה עם ה"תינוקות" שעלה בידו לאתר, בניסיון להרחיב את הרשימה שלו. כיום היא כוללת כבר כ-1,700 שמות.

"זה חלק חשוב מהתיעוד ההיסטורי שמתאר תקופה קריטית בהיסטוריה של ישראל, אבל אף אחד לא טרח לבדוק אותו קודם לכן", הוא אומר. "האנשים האלה הם הקשר החי היחיד שיש לנו לתקופה הזאת. החיילים הבריטים כבר מזמן לא שם. נותרו רק האנשים האלה".

בלומנפלד, שנולדה בקפריסין, עם טויטש באנדרטת המעפילים בת"אמוטי מילרוד
זהבית בלומנפלד כתינוקת


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות