מותר לדבר על זה

בחברה החרדית מתחילים להתמודד עם ההטרדות המיניות

ספר ילדים ראשון מסוגו והדרכות למחנכים שוברים את הטאבו על פגיעה מינית. התלמידים לומדים כיצד להישמר מהטרדות ויותר התעללויות נחשפות

בשקט בשקט, מצליח ספר ילדים חדש המיועד לאוכלוסייה חרדית, שמדריך ילדים איך להישמר מפוגעים מינית, פדופילים ואחרים, לחדור לארון הספרים הלגיטימי של המשפחה החרדית ובדרך הוא שובר את הטאבו הקשור להתעללות מינית. בשנה האחרונה, שמו של הספר, "מוטב להיזהר כדי לא להצטער", שיצא לאור בהוצאה פרטית ובשיתוף פעולה של רבנים מכל הזרמים - הליטאים, החסידים והספרדים כאחד - עבר מפה לאוזן. לדברי אלה בר-גיא ונתאי מלמד, אנשי מקצוע מוערכים בתחום ההדרכה והטיפול במשפחה, שהוציאו לאור את הספר, הורים חרדים רבים מתקשרים אליהם ומבקשים לרכוש אותו. "לרוב הפנייה נעשית באופן אנונימי", מספרת בר-גיא שהיתה בעבר מנהלת היחידה לחיי משפחה וחינוך מיני במשרד החינוך. "בהמשך, מקצתם חוזרים ומתקשרים כדי להתייעץ", היא אומרת.

הספר הצליח להגיע לבתים גם בזכות ההדרכות בנושא איתור פגיעה מינית וחינוך למוגנות (כלומר הצורך להישמר מפוגעים פוטנציאליים) לאנשי חינוך - רבנים, מלמדים ב"חדרים" ובתלמודי תורה ומורות - הניתנות על ידי המחברים. רק בשנה האחרונה למשל, עברו מאות מורות לבנות ברשת חינוך חרדית מרכזית השתלמות והדרכה בנושא, והן מעבירות את הידע לתלמידות ולהוריהן.

במקצת המוסדות החרדיים שבהם פעלו באחרונה המחברים, בקהילות בבית שמש, בני ברק, ירושלים, רחובות, פתח תקווה ועוד, זו היתה פעולת התערבות בעקבות פגיעה מינית שאירעה בבית הספר, אם על ידי אחד המלמדים או בין התלמידים לבין עצמם. בתהליך הליווי של בית הספר, שבדרך כלל הדבר נכפה עליו על ידי רשויות הרווחה כחלופה לעירוב המשטרה, מספר מלמד, מוזמנים ההורים ונחשפים דרך הספר לאופן שבו משוחחים עם ילדים על הנושא.

המהדורה הראשונה של הספר אזלה כהרף עין וכיום עומדת לצאת מהדורה נוספת. התקבלות הספר ללא כל התנגדות היא חסרת תקדים. שכן אחרי הכל מדובר בציבור שחונך ומורגל בכך שכל דיבור על מיניות, איברים מוצנעים, ועל אחת כמה וכמה על התעללות מינית, מושתק ומוכחש. כמו כן, לפיקוח בחברה זו על ספרים וכל תוכן מודפס שיוצא לאור על ידי משגיח רוחני אין אח ורע. די בעצם הוצאת הספר אפוא כדי להצביע על ההבנה בציבור שהיעדר חומר הדרכה לילדים בנושא זה הוא בעייתי.

"לא משנה באיזה מגזר, כל אבא או אמא שעומדים מול הילד וצריכים לדבר אתו על התעללות מינית מתחילים לגמגם", אומר מלמד, מטפל ומגשר העומד בראש המסלול להכשרת מטפלים במכללה בית וגן בירושלים. "אבל אין ספק שבמגזר החרדי החוסר בשפה הוא הרבה יותר חמור. ואשר לתכנים, לא היה אפילו ספר אחד שמתייחס אפילו בעקיפין לנושא". מלמד מסביר שבניגוד לחברה הכללית, שם יצרו זיקה בין חינוך מיני וחינוך למוגנות, בציבור החרדי ככלל לא רואים בעין יפה את נושא החינוך המיני. "בציבור הזה לא מעוניינים להכניס חינוך מיני לבתי הספר. ספר שמיועד לילדים חרדים לא יכול להראות ילד וילדה עירומים, עם הסבר לשמות האיברים. זה גם לא יהיה נכון תרבותית לעשות חינוך למוגנות באופן פומבי בכיתה, לכן רוב ההדרכות הן לצוות החינוכי". אז איך עושים זאת? הספר מנסה לדבר על הדברים בלי לומר אותם מפורשות. "זה כמו לפרסם מתכון בספר בישול בלי להזכיר את המלה אוכל", אומר מלמד.

"מוטב להיזהר ולא להצטער" הוא למעשה גרסה חרדית לספר מתורגם באותו שם שראה אור בעברית ב-1996 (בקיבוץ המאוחד). המקור באנגלית היה פופולרי מאוד בשנות ה-70 בארה"ב. אלה בר-גיא, שהיתה מנכ"לית האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, יזמה את תרגומו לעברית. לדבריה, במקור הספר הפגין רגישות תרבותית כשתיאר ילדים ממוצאים שונים בארה"ב, ולכן התאים כל כך לתרגמו גם עבור ילדים חרדים.

האיורים הם חרדיים במובהק, הן מבחינת הסגנון המוכר מספרי ילדים אופייניים למגזר והן מבחינת העולם המשתקף בספר. לחשיבותם בכלל בספר ילדים נוספת העובדה שהם מסייעים לקושי המילולי להמשיג נושא מושתק. הדמויות הגבריות בזקנים ופאות. הנשים בשביסים כמובן. יש גם ילדות בספר. חוסר הצנזור של נשים בספר לא התקבל בחסידות גור. מכל החסידויות, רק הם דרשו גרסה נפרדת לבנים ולבנות ומנעו את כניסת הספר למוסדות. "עדיין לא התברר שזה אפשרי מבחינת המימון", מגיב מלמד בדיפלומטיות לאפשרות זו.

אך נקודת המבט החרדית אינה מצטמצמת רק לאיורים. מטרת הספר היא להעלות על פני השטח שיח על התעללות מינית או אחרת בילדים ולאתר קורבנות, ולכן הוא מגדיר מגע אסור. אבל לפני כן הוא שואל את הילדים אם הם יודעים מהם המקומות הפרטיים. בשיאו הדרמטי של הספר הוא מדריך את הילד לזהות כל מגע במקומות המכוסים כמגע אסור. "בספר הזה אנחנו רוצים לדבר על המקומות הפרטיים בגופכם. לאף אחד אין זכות לגעת במקומות הפרטיים בגופכם וגם אתם לא צריכים לגעת במקומות אלה בגוף של מישהו אחר". הפנייה הישירה לילד כדי שהוא לא יפגע בילד אחר היא הפרה של טאבו נוסף.

מובן שהספר גם מזהיר לא ללכת אחרי זרים שמציעים סוכריות או מבקשים עזרה ובייחוד מלמד שאפשר לפנות למבוגרים שכן רוצים להגן. לאו דווקא ההורים. כאן יש רמז שהתעללות יכולה גם להיות בתוך המשפחה.

בר-גיא ומלמד עוסקים כבר 15 שנה ביחד ולחוד בתחום ההדרכה של מיניות ומשפחה. היא בחברה הכללית והוא בחברה החרדית. הם הזוג המוזר. מלמד, חרדי מהשורה, הוא בוגר הישיבה האליטיסטית החרדית "חברון" וגר ברמת בית שמש. בר-גיא היא קיבוצניקית במלוא רמ"ח איבריה, שהחינוך המיני הוא בנפשה. היא חולמת להקים מרכז למיניות האדם ומוזיאון בנושא בקיבוץ צורעה שבו היא חברה.

עם השנים, ככל שמקרים התדפקו על דלתו של מלמד בקליניקה שלו, לדבריו הוא חש יותר ויותר בבעיה של היעדר שפה לדיבור על נושאים רגישים מיניים והוא חבר לבר-גיא, שלה היה ניסיון עתיר שנים בתחום. "לספר היה הריון ארוך וקשה", הוא מספר, "כתבנו את הבסיס. השארתי את הספר אצל הרבנים וביקשתי שיעברו עליו ויעירו הערות. בהתחלה רובם אמרו לי אנחנו לא צריכים את זה, כי זה לא קורה. העבודה שלי היתה להכיל את ההתנגדות הזאת וליצור דיאלוג עם הרבנים". בסוף אושרה הגרסה הנוכחית והפרויקט יצא לדרך.

ההכחשה קיימת לאורך כל הדרך. "אתה צריך להביא אותם להכרה בצורה רגישה. בסוף התהליך נזכר אותו אחד שאמר ‘מה זה שייך אלינו?' ש'אצלי בחדר בישיבה היו דברים נוראים. איך שכחתי את זה?'", מספר מלמד. גם לדברי בר-גיא, היא לעולם לא תדבר על אירועים, אלא תבקש ממורות להביא את ההקשרים שלהן. לאחר מכן מזמינים את ההורים. לדבריה, בחברה זו לא רגילים לדבר עם הילדים אלא בעניינים פרקטיים. "פתאום כשעוברים על הספר ההורים מקבלים שפה", אומרת בר-גיא, "למשל השבוע, י', אם מבית שמש, סיפרה שבנה חזר יום אחד מוכה מהחדר. כאשר הקריאה לו את החלק בספר שבו היה כתוב ש'אם מישהו יגיד לכם, אל תגלו לאף אחד מה שהוא עשה לכם', הילד אמר: ‘הרעבע הרביץ לי ואמר לי לא לגלות'".

עבודת ההתמודדות עם נגע ההתעללויות בחברה החרדית היא רק בראשיתה. אך היא נמשכת בעוז. מנחם רוט, יוצא בשאלה, שסרטו "רדוף" עוסק בפגיעה מינית בו בישיבה הקטנה, מתכנן להפיק גרסת אנימציה לספר. "נפגעים פותחים את הפה ומדברים. אבל זה נשכח כי אף אחד לא רוצה להקשיב", הוא אומר. "אי אפשר לעצור את הכאב של הנפגעים. צריך לאפשר לסודות לצאת".

הירשמו עכשיו: כל חדשות היום אצלכם במייל מדי יום
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 16
    מבורך!
  2. 15
    "הגוף שלי הוא רק שלי" מאת יעל פדר הוא הספר הטוב. גם לחרדים
  3. 14
    אני לא מאמין שאדם חרדי מסוגל לאנוס
    1. אין אונס חרדי, יש קיום מצוות פרו ורבו. גם מותר לרב ללטף ילד בחיידר.

      ונמאס שהעורך מצנזר דווקא אותי

  4. 13
    מידע ממקור ראשון

    אינ אישית מכיר סיפורים על רבנים שלא מפסיקים להשתיק סיפורים בעצמם.
    הם פוחדים שיתפרקו להם החסידיות.

  5. 12
    הפסקה שבלטה בעיני כמובן: "חוסר הצנזור של נשים בספר לא התקבל בחסידות גור"
  6. 11
    אני בספק אם בחברה החילונית או הדתית לאומית יש ספר ברור על הנושא כמו שראוים מהדוגמאות שמובאות פה,ושאף אחד לא יגיד ששם אין בעיות.שוב החברה החרדית מתגלה כחברה מובילה, למרות ההסתה כנגדה בחוגים רחבים בארץ היא עדיין ממשיכה להיות חברה איכותית. איפה אפשר להשיג את הספר ?
    1. בחברה החילונית יש הצגות ילדים בנושא לגיל הרך "החברים של יעל", למשל. יש גם DVD. כמו כן מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית מעבירים סדנאות בבתי הספר

      אבל רק אם ההנהלה מסכימה, לצערינו, לא כל בתי הספר מסכימים לזה.
      לאחר כל סדנא כזאת יש בני נוער שמעיזים לדבר עם המנחה על מה שעבר עליהם....

    2. חבל שלא קראת את הכתבה ""מוטב להיזהר ולא להצטער" הוא למעשה גרסה חרדית לספר מתורגם באותו שם שראה אור בעברית ב-1996 (בקיבוץ המאוחד). המקור באנגלית היה פופולרי מאוד בשנות ה-70 בארה"ב."

      זה ציטוט מתוך הכתבה

    3. ידידיה - אל תבלבל את ה"סטודנט" (עאלק) עם עובדות. החרדים הרי הם עם נבחר, מפיהם יוצאות רק פנינים.
  7. 10
    רגע, ואצל החילונים יש ספר מקביל? מישהו מכיר - שיתן שם בבקשה
    1. נראה לי קוראים לו "הגוף שלי הוא רק שלי"

      מבוסס על הצגה או משהו כזה של התעללות בתוך המשפחה.

  8. 9
    איך אפשר להשיג את הספר?
    1. כיצד להשיג את הספר

      ניתן להשיג את הספר ב- 050-9012873

  9. 8
    שאפו ! עוד התקדמות יפה מהמאה ה-16 ל-17. אסור לאבד תקווה.
  10. 7
    כל כתבה על ציבור החרידים צריכה להפוך להתקפה?

    לא מובן לי למה כל כתבה על הציבור החרידי צריכה להפוך להתקפה ולהשמצה
    בעיקר על ידי מגיבים אכולי שנאה.
    בסך הכל מצובר בציבור שמתמודד עם תופעות שלא פוסחות מכל ציבור אנושי.
    אז הכבוד לבני אדם.

    1. אף אחד בכתבה לא תוקף. כתבה מצוינת. הטוקבקיסטים.. השיח בישראל מאוד קיצוני, אם היה מדובר כאן בערבים - איזה רפש היה יוצא לדעתך?
  11. 6
    חרדים נוהגים לומר: 'זה רק אצל החילונים'.

    מחנכים אותם לשנוא חילונים ולבוז להם.
    בעצם את האמת העגומה שלהם אינם רואים.

    1. חתיכת חרמן, לא מחנכים בשום מצב לשנוא חילונים.
    2. כמי שגר בירושלים אני יכול להעיד שמחנכים את הילדים לשנוא חילונים נקודה

      כמי שגר בקרית היובל אני שומע כל הזמן מחרדים וילדיהם שלמעשה אנחנו גויים. ילדיי הקטנים הותקפו בפארק המפלצת על ידי ילדים חרדים בטענה שהם גויים ודמם מותר. אז איך אתה מסביר את זה???? זה החינוך שלכם, וככה אתם מותחים קו נגד חזרה בשאלה... אז אל תדבר איתי על אהבת הבריות אצל החרדים. זה שקר גס.

    3. אתה שקרן. נקודה
  12. 5
    סוף סוף החברה החרדית מתחילה להבין את השריטות העמוקות שיש לבניה בעקבות חוויות ילדות ונערות בעייתיים

    מי שרוצה להתעשר שיהיה מטפל המתמחה בחברה החרדית

  13. 4
    בכל חברה סגורה מעל לחוק יהיו כאלה מקרים, חרדים, קיבוצים וכל מי שמשטרת ישראל היא מחוץ למחוזותיהם.
  14. 3
    מדהים
  15. 2
    כל הכבוד ליזמים!

    עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.באמת היה חסר הדיבור על זה בחברה החרדית.
    מצויין.

  16. 1
    בחברה המחביאה וסוגרת התופעות רק מקצינות

    הם אולי לא יודו בכך אבל ברור לי שכאשר יש איסורים והגבלות על יצרים טבעיים של האדם למיניות, אי אפשר להחביא את זה וכשזה מתפרץ זה קיצוני וגרוע יותר. כל המקומות החשוכים בהם הדת שולטת ומונעת חשיפה לטכנולוגיה ולקדמה, בסופו של דבר יאלצו להפתח. היום כבר אי אפשר לנהל חיים בלי מחשב וללא אינטרנט. הרבנים החשוכים מבינים את זה וממש חוושים מכך שכן ההתפתחויות האלה עשויות להחליש אותם ולפגוע בכוחם.

    1. ומהסיבה הזאת יש אצל החרדים אחוז מזערי של אירועי אלימות קשים כמו רצח למשל.
    2. צודק זה שמעלי!

      ישנם הטוענים שחלקם המזערי של החרדים באחוזי פשיעת המין האלימות והפלילים ביחס לחלקם באוכלוסיה, נובע מזה שהם מחביאים את הפשעים בפנים.
      אך כיצד יסבירו חכמים אלו את העדרם הכמעט מוחלט של מעשי רצח תוצרת החברה החרדית?
      איפה הם מחביאים את הגופות??

    3. התגובה הפבלובית הרגילה
    4. מפוכך אך שקרן. אכן הם מסתירים את עבירות המין וההתעללויות, אך אין מקרי רצח רבים
    5. תגובתך בורה מאוד ומראה את קלות הדעת והגאווה שלך...

      הם=גזענות.
      סטטיסטית יש יותר אנסים חילוניים בארץ ובעולם!.
      אותי אנס חילוני שהייתי ילד.
      "מקומות חשוכים" זה דרכי חינוך לגיטימיים ששמרו עלינו מאז ומעולם.
      רוב החילוניים שולחים הורים מבוגרים לבית זקנים = חוסר כבוד, אי רצון להתמודד, תאוות העולם הזה = יותר גרוע מאונס.
      יש הרבה דוגמאות שהן גרועות מאונס אבל משרתות את הדם ה "מודרני".
      האינטרנט מביא איתו דברים טובים, אבל אפשר גם בלעדיו וזה נוח, (אני כותב כאן כי אני עובד עכשיו, העסק שלי ואני מעדיף בלי אינטרנט בבית).
      מה שרציתי לומר בכל זה, שתגובתך ענייה בחוכמה ומבזה את האדם המודרני בזה שהוא לא מכיר את השכן לו שהוא אחיו.

      יש רבים כמו הרב זמיר הכהן שמשתמש באינטרנט כמו הרבה רבנים אחרים שעושים כמוהו. גם ברכב צריך לדעת לנהוג בשביל לא לעשות תאונה.