12:02
עקרון "אי ההחזרה" - עקרון מרכזי בדיני הפליטים, שהוכר גם במשפט הישראלי - אוסר על גירושו של אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או חירותו. העקרון חל על כל מי שכפוף לסכנה כזו, גם אם לא הוכר (או טרם הוכר) רשמית כ"פליט". מרגע שניסה אדם להיכנס לגבולות ישראל, וטען שאם יוחזר למקום ממנו בא נשקפת לו סכנה, הרי שעל פי עקרון אי ההחזרה אסור למנוע את כניסתו ולנסות להחזירו למקום ממנו הגיע.
בשנים 2011-2007 פעלה ישראל על פי נוהג "ההחזרה החמה". אפריקאים שנתפסו ליד הגבול ישראל-מצרים, לרבות כאלו שעשויים להיות מבקשי מקלט, הוחזרו למצרים מבלי שיכלו להגיש בקשה למקלט בישראל או לטעון שעקרון "אי ההחזרה" חל עליהם. אחרי שנודע שכמה מבקשי מקלט שהוחזרו בדרך זו נאלצו לחזור לסודאן, הוגשה עתירה לבג"ץ. תוך כדי ההליך התברר שאחרי המהפכה במצרים הפסיקה ישראל להחזיר לשם מבקשי מקלט. לאור כך, בשנת 2011 פסק בג"ץ כי העתירה התייתרה.
הנשיאה לשעבר דורית ביניש ציינה שאם יוחלט בעתיד לשוב ולפעול בהתאם למדיניות של החזרה מתואמת עם מצרים, הרי שהעותרים יוכלו לעתור שוב, אך ציינה שההנחה היא שאם יוחלט על חידוש מדיניות ההחזרה, הדבר ייעשה בהתאם לסטנדרטים המקובלים במשפט הבינלאומי - תוך מתן ערובות מתאימות שיבטיחו במידת ודאות גבוהה את שלומם של המוחזרים.
המהגרים סמוך לגדר הגבול, אתמול.
צילום: אליהו הרשקוביץ
כליאתם של מהגרים במכשול הגדר בגבול, שלא ברור כלל אם היא מתואמת עם הרשויות המצריות כפי שהיה בעבר, אינה עומדת בסטנדרטים אלו. כאמור, אין להחזיר אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. מכוח עיקרון זה אי אפשר לדחות בגבול אדם שטוען שנשקפת לו סכנה, מבלי לבדוק את טענתו. החזרה בלי בדיקה כזו – כפי שפסק גם בית הדין האירופי לזכויות אדם – מפרה את עקרון אי ההחזרה. אם מדינות יורשו למנוע ממבקשי מקלט להיכנס לשטחן מבלי לבדוק את טענות המקלט שלהם, הרי שכל הרעיון של הגנה על פליטים ירוקן מתוכן.
בפברואר קבע בית הדין האירופי לזכויות אדם שאיטליה הפרה את חובותיה כאשר החזירה מבקשי מקלט מסומליה ואריתריאה, שהגיעו לספינות שלה בים הפתוח לשטחה של לוב - הן בשל העובדה שהאחריות נפלה על איטליה מהרגע שהתדפקו בשעריה, והן בשל הסכנה שלוב תחזיר אותם למדינות מהן נמלטו.
גם אם מבקשי המקלט הגיעו לגבול ישראל דרך מדינה שלישית, אין בכך כדי לשנות את החובה הישראלית. במאמר שיתפרסם בקרוב, מצביעים המשפטנים טלי קריצמן-אמיר ותומאס ספייקרבואר על כך שאם מדינה מסרבת לבדוק את טענת "אי ההחזרה" של מי שמתדפק על דלתה, הרי שהעיקרון עשוי להיות מופר בצורה ישירה – אם נשקפת למבקשי המקלט סכנה במדינה ממנה הם מגיעים לישראל, או בצורה עקיפה - אם יש סכנה שיוחזרו למדינה ממנה נמלטו. בהעדר ערובות לכך שמעמדם של מבקשי המקלט ייבדק במצרים, ושהם לא יוחזרו למקום ממנו הגיעו בלי בדיקה הולמת – הרי שבמניעת כניסתם לישראל בלי בדיקת טענותיהם, יש פגיעה בחובות של ישראל מתחום זכויות האדם ואמנת הפליטים.
כשמדובר במבקשי מקלט מאריתריאה, הרי שמקובל בישראל באופן גורף שאין להחזירם לארצם ומוענקת להם הגנה קולקטיבית, שתימנע מהם כעת. לא למותר לציין שגם מבחינה מוסרית, ולא רק מבחינה משפטית, זועקת כליאתם של מבקשי המקלט "בין המצרים" לשמיים.
הוספת תגובה
- 0minus
- 0plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
