10:09
זה יותר משלושה חודשים אני ממתין לסיומו של הליך ביורוקרטי פשוט שאמור לקחת, לפי הגוף שאמור לבצע אותו - משרד הבריאות - כשבועיים: רישום בפנקס הפסיכולוגים. עשרה שבועות, שבהם הייתי יכול לקדם את הקבלה שלי להתמחות, חלפו להם עם הרוח. אף שהתואר השני שלי במגמה הקלינית אמור להספיק, נדרשתי להמציא עוד שפע של מסמכים מהעבר הקרוב והרחוק, הכל כמובן "מקור" ולא העתק, והכל חייב להימסר באופן אישי. פקידה יודעת דבר גם לחשה על אוזני שאם אמציא מסמך המעיד שאין לי רישום פלילי, הדבר יאיץ את התהליך. עשיתי כמצוותה. למרות כל זאת, הקיץ בער ונגמר, הסתיו כבר כאן - ואני עדיין מחכה.
הרישום המסורבל בפנקס הפסיכולוגים אינו הסוף, וגם לא ההתחלה, של מסלול ההכשרה המפרך בפסיכולוגיה קלינית. ראשית יש להתקבל לתואר הראשון, לעבור אותו בציונים טובים, להשיג ציון גבוה במבחן המיון (מתא"ם), לעבור את משוכת הקבלה הקשה ולסיים את התואר השני בהצלחה, לרבות חלק מעשי שאורך שנה או שנתיים ומקביל לסטאז' שעוברים הרופאים. עם תואר שני ביד כבר אפשר להיקרא "פסיכולוג" (ברגע שנעשה סוף-סוף הרישום בפנקס). לאחר מכן יש לעבור התמחות שאורכת בדרך כלל לפחות ארבע שנים בחצי משרה, בסופה מחכה מבחן ההתמחות, ואחריו - תואר המומחה הנכסף.
משרד הבריאות הוא שאחראי על הפיקוח על ההכשרה, מעניק את הרישיונות ומחלק את המלגות שמממנות את שכרם הדל של רוב המתמחים, בדרך כלל פחות מ-2,500 שקל בחודש. מאות המתמחים הם חלק ניכר - לפי הערכות, לפחות מחצית - מהפסיכולוגים בשירות הציבורי ומטפלים באלפי מבוגרים וילדים הזקוקים לסיוע נפשי. השירות הציבורי כולל מערך של מרפאות ממשלתיות, שאמור לעבור גם הוא לידי קופות החולים עד יולי 2015, כך על פי הרפורמה בבריאות הנפש שעברה באחרונה בצו ממשלתי לאחר שהכנסת סירבה להעביר אותה שנים רבות.
הפגנת הפסיכולוגים בשנה שעברה .
צילום: מוטי מילרוד
הביקוש למקומות התמחות בכלל ולמלגות בפרט גדול מאוד והוא רק גדל לנוכח העלייה במספר הבוגרים בשנים האחרונות. רצון המתמחים להמשיך לטפל גדול כמעט כמו הביקוש למרפאות, שבהן תור המטופלים מגיע לעתים לחצי שנה. השתתפתי בפגישות אינטייק (קבלה) עם מטופלים פוטנציאליים, ששפכו את מר לבם בפנינו וסיפרו על מצוקה גדולה, ובלית ברירה נאלצנו לשלוח אותם להמתין חודשים רבים לטיפול. איש אינו מתווכח שיש בעיה - הוויכוח הוא לגבי הפתרון.
במשרד הבריאות טוענים כי הרפורמה שבה יועברו המרפאות, ועמן המתמחים, לקופות החולים תשפר את השירות ותקצר את התורים; בקרב הפסיכולוגים, מנגד, גובר החשש שקופות החולים, שיבקשו לצמצם את הוצאותיהן, יעסיקו מטפלים שעלותם נמוכה יותר, ושהמתמחים שיישארו יקבלו הכשרה גרועה כיוון שלקופות לא יהיה אינטרס להשקיע בטיפוחם. טיב ההכשרה קובע את איכות הטיפול שיקבלו האנשים הרבים מאוד שנזקקים לסיוע נפשי וידם אינה משגת את סכומי העתק שכרוכים בטיפול פרטי.
חששות הפסיכולוגים לגבי טיב ההכשרה ומקומם במרפאות העתידיות מקבלים תוקף ממשי: ל"הארץ" נודע כי בהסכם שנחתם בין קופות החולים למשרד הבריאות והאוצר, הקופות כלל לא מחויבות לממן את הכשרת המתמחים. כמו כן, הקופות לא התחייבו כלל למספר מינימום של פסיכולוגים במרפאה. בעלי המקצוע היחידים שיש התחייבות ברורה לגביהם הם הפסיכיאטרים, שיזכו לכשליש מהתקנים. יתר המטפלים יכולים להיות, לצד פסיכולוגים, אחיות, עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק. זאת אף שפסיכולוגיה קלינית היא המקצוע שבו ההכשרה הארוכה ביותר בפסיכותרפיה, לצד אבחון (פסיכודיאגנוסטיקה).
עתיד המקצוע מטריד גם את ליאור ביטון, פסיכולוג צעיר בשנת ההתמחות הקלינית השנייה שלו. בקיץ 2011, בשיא המחאה החברתית, הוא הקים עם חבריו את "התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית". הם נטו אוהל בשדרות רוטשילד בת"א ומחו נגד תנאי ההתמחות - השכר הנמוך, העובדה שניתן להתמחות רק בחצי משרה, הפיקוח הדל על איכות ההכשרה ומיעוט המלגות. "מהר מאוד הבנו שתנאי ההתמחות הם נגזרת של מערכת שלמה שאינה מתוקצבת וקורסת".
הפסיכולוגית הקלינית חנה שטרום כהן. "אם הרפורמה היתה טובה ההסכם היה גלוי".
צילום: אמיל סלמן
לדברי ביטון, המצב שבו המערכת חיכתה שנים בהקפאה ליישום הרפורמה היה בלתי נסבל, אך בד בבד ישנם סימני שאלה רבים לגביה. "יש הבטחות שתהליך ההתמחות לא ייפגע ואף ישתפר - ששליש מזמנו של המטפל יוקדש להדרכה. אבל זה לא כתוב בצו של הרפורמה. אלה הבטחות באוויר".
ביטון לפחות מצא מקום התמחות, שלא כמו אבי שניבאום, פסיכולוג שסיים את לימודיו במגמה הקלינית לפני שנה ואין לו עדיין מושג היכן יתמחה ומתי. "אין תור מסודר לתחילת ההתמחות ועל כל מועמד לחפש לו מקום בעצמו. במרפאות עונים יפה בטלפון ואומרים שראיונות יתקיימו רק עוד שנה או שנה וחצי", אמר. שניבאום התייחס ליוזמה שהתגבשה באחרונה במועצת הפסיכולוגים, לפיה תשונה שיטת הקצאת המלגות בין המגמות השונות בתחום. לדבריו, זו יוזמה יפה אבל למרבה הצער היא שוב "מאבק על הפירורים במקום על הגדלתה של העוגה".
חנה שטרום-כהן, פסיכולוגית קלינית בכירה וותיקה ויו"ר פורום הפסיכולוגים והעו"סים למען רפורמה מטיבה בבריאות הנפש, לא חוזה עתיד ורוד יותר לתחום ביום שאחרי הרפורמה. "משרד הבריאות מעביר את הרפורמה הזו בחשאיות. אם זו היתה רפורמה טובה, ההסכם בין המדינה לקופות החולים צריך היה להיות גלוי", היא אומרת.
עם זאת שטרום-כהן, השקועה עד צוואר במלחמה ברפורמה כבר יותר מעשר שנים, יכולה ללמוד על ההסכם מהצעת החוק שלא עברה בכנסת למרות שנים של מאמצים ודיונים רבים שהתקיימו בעניין עם נציגי האוצר ומשרד הבריאות, שבהם השתתפה. "אני אמרתי שצריכה להיות הקצאה ברורה של תקציב להדרכה למתמחים, ונציג בכיר של משרד הבריאות אמר שהמתמחים הם מאוד רווחיים ולכן אין שום הצדקה לכך שספקי השירות לא יממנו את ההדרכות מהרווחים שלהם. כמובן שיזם, לא יהיה לו עניין להשקיע. למה לו להוציא על מתמחים? הוא לא יוציא אלא את המינימום הנדרש".
שטרום-כהן מדגישה כי "לימוד תיאורטי לא מכשיר אף אחד להיות מטפל. כדי להיות מטפל אתה צריך תהליך אינטנסיבי של הכשרה. אם אין לך את זה, אז בעצם המתמחים הופכים להיות עבדים, כוח עבודה זול שמנצלים אותו במשך שנות ההתמחות כדי לספק מפגשים ליזם, שלא מעניין אותו אם ההתמחות אפקטיבית ולא מעניין אותו אם הטיפול הוא אפקטיבי או לא. הוא נמדד רק בכמה שעות הוא נתן". שטרום-כהן הביעה גם את דאגתה כי את מקומם של הפסיכולוגים יתפסו בעלי מקצוע שעלות העסקתם נמוכה יותר, שקיבלו "הכשרות בזק".
הפסיכיאטר הד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, נשמע רגוע למדי כשהצגתי בפניו את החששות הכבדים של הפסיכולוגים שעמם שוחחתי. באשר לשיעור הפסיכולוגים העתידי במרפאות הוא הסביר שמשרד הבריאות אינו "מתיימר לקבוע עבור הקופות מה בדיוק יהיה תמהיל המטפלים", ומסתפק בעיגון של שיעור הפסיכיאטרים - כשליש. עם זאת, לטענתו, בקופות ישמרו על הפסיכולוגים ב"ליבת" המרפאות כיוון שיש רבים מהם: "יש אלפי פסיכולוגים בישראל, הרבה יותר מפסיכיאטרים", ציין. לדבריו, יש עוד סיבות להעסיק פסיכולוגים - שהם אינם בהכרח יקרים יותר ממטפלים אחרים - וגם העובדה שהמתמחים מגיעים עם מלגה צמודה שמממנת את שכרם.
לובין הודה שבהסכם הנוכחי אין התייחסות לשאלה מי יממן את הכשרת המתמחים, אך אמר שהדברים נמצאים עדיין במשא ומתן בין המדינה לבין הקופות. הוא הוסיף כי משרד הבריאות "מכיר בצורך להגדיל את מספר המתמחים", אך לא התחייב שהוא אכן יעלה.
כשביקשתי לראות את ההסכם שנחתם בין הקופות למדינה הסכים בתחילה, אך אז טען שאין בכך טעם כיוון שסעיפים רבים בו 'כבר לא רלוונטיים' כיוון שהשתנו בחודשים האחרונים. כאשר הבעתי פליאה כיצד הרפורמה אושרה בממשלה בעוד נמשך המשא ומתן בין הצדדים על פרטיה, הדגיש: "יש עוד מרחב תמרון, (אך) זה רחוק מלהיות גבינה שוויצרית", והבטיח כי "בתוך כמה שבועות הרבה מאוד דברים שיש לך תחושה שהם מעורפלים יהיו מאוד ברורים".
לפי לובין, סכומי העתק שמזרימה המדינה לתחום בריאות הנפש - יותר מהכפלת התקציב לטיפול המרפאתי לדבריו - יביאו לשיפור מעמד המטפלים ולגל של גיוס פסיכולוגים למרפאות.
לדבריו, "יש חשש של פסיכולוגים ותיקים שהקליניקה הפרטית שלהם תיפגע ולכן הם מהלכים אימים". באשר לעיכוב הרישום בפנקס הפסיכולוגים נמסר ממשרד הבריאות, כי הוא נגרם בין היתר מ"טעות אנוש" וכי "אנו מתנצלים על השיהוי".
האם הסתייגות הפסיכולוגים מהרפורמה עתידה לתדלק מחאה ממשית? פסיכולוג קליני נוסף, שסיים את התמחותו באחרונה ועובד בשירות הציבורי, מביע ספק רב. "כרגע אנחנו בערפל קרב ואיש לא יודע בפני מה אנחנו עומדים. מה גם שהצעד האקטיבי האחרון שעשו פסיכולוגים כציבור היה לפני כ-15 שנה", הוא אומר. "זה ציבור שעסוק בעבודה שלו בחדר (הטיפולים, ד"ב), בתהליכים פנימיים, ולצערי הרב פחות מורגל בעשייה שמשנה את המציאות החיצונית. בכאב גדול עלי לומר כי מהיכרותי עם ציבור הפסיכולוגים, כנראה שלא יקרה הרבה".
הוספת תגובה
- 0minus
- 3plus
- 0minus
- 0plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
