טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קול אהוב וקול אהובו

למרות שהמצב החוקי בישראל עדיין אינו מאפשר לזוגות חד-מיניים להתחתן באופן רשמי, בחמש השנים האחרונות מספר טקסי החתונה בקהילה הגאה הכפיל את עצמו

תגובות

אחד מרגעי השיא של החתונה באולם האירועים "מסי" בדרום תל אביב, בצהרי יום שישי שעבר, היה שבירת הכוס. למעשה, שתי כוסות. בחתונה הזאת לא היתה כלה, רק חתנים. בנוכחות 170 בני משפחה וחברים, מיסדו עידן כהן וצח נקש את מערכת היחסים. מאחורי הבמה במרכז האולם התנוסס דגל הגאווה. בני הזוג ביקשו לא רק לנדור נדרים זה לזה ולחגוג עם האורחים, אלא גם להעביר מסר. חתונה חד-מינית, הצהירו, היא אירוע לגיטימי לחלוטין.

נתונים רשמיים אמנם אין, אך בקהילה הגאה מעידים כי בשנים האחרונות יש עלייה חדה במספר הזוגות החד-מיניים המבקשים להינשא ולקבל הכרה חברתית או ממסדית. עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה", מעריכה כי בחמש השנים האחרונות מספר החתונות של הומואים ולסביות בישראל הכפיל את עצמו. בניגוד לעבר, רבים בוחרים לערוך אירוע כלשהו – ממסיבה, דרך חתונה חילונית ועד טקס בניהול רב. אולם הדרך רצופה מכשולים.

כהן, בן 29, מנהל חנות בגדים ונקש, בן 27, מנהל שיווק סיטונאי של חברת אופנה. הם גדלו בקריות ומתגוררים כעת בתל אביב. לפני שנתיים וחצי הכירו אחד את השני באמצעות אתר היכרויות לקהילה הגאה. האהבה פרחה במהירות ובחלוף חודש עברו לגור יחד. שנה לזוגיות ציינו בטיול לרודוס, שם הפתיע כהן את בן זוגו והציע לו נישואים. "הסכמתי מיד כי מהרגע הראשון ידעתי שזה זה", העיד נקש רגעים לפני החתונה. כהן הנהן בהסכמה.

צח נקש ועידן כהן חתונות של הומואים לסביות טרנסג'נדרים
אלדד צלמים

בחלוף כמה חודשים החלו לחפש מקום לערוך בו את החתונה. המכשולים לא איחרו לבוא. "בהתחלה פניתי לאתרים לארגון חתונות ולא חזרו אלי", מספר נקש. בהודעות ששלח ציין כי זו חתונה של זוג גברים. הוא מעריך כי זו הסיבה להתעלמות. "כשלא ענו חשבנו לעשות את זה לבד, אולי בווילה מאוד גדולה, להזמין את האורחים לשישי-שבת. היה קשה למצוא מקום שיתאים לנו" הוא הוסיף. בשלב מסוים, החליט לנסות שוב את החברות לארגון חתונות. להפתעתו, אחת מהן, "איזווד", דווקא השיבה במהירות.

בעזרת החברה מצאו אולם, אך שם לא תמו הקשיים. הם מעידים כי המשפחה והחברים אמנם מקבלים אותם ואת נטייתם המינית, אך את האורחים בחרו בכל זאת בקפידה. "אין כאן מי שמרגיש אי-נוחות. כל מי שהוזמן לאירוע הזה רוצה להיות באירוע הזה", הדגיש נקש בחתונה. "ישבנו על רשימת מוזמנים חצי שנה מראש", הוסיף כהן, "היא כל פעם עברה ניפוי, למעגל הכי מצומצם, לאנשים שהכי אוהבים אותך ובאמת אכפת להם ממך".
הוא הרגיש צורך להודות לאורחים. "זה לא טריוויאלי מבחינתנו שכל האנשים האלה באו. זה היה נורא מיוחד ומרגש שאנשים באים לאירוע שהוא שונה, אחר". רגע לפני תחילת האירוע, כהן לא הצליח לעצור את הדמעות. אחותו, המנהלת אורח חיים דתי, באה לחבק אותו. בעלה, בעצת רב, העדיף להישאר בבית. "גיסי לא בא, היה לו קשה לראות דבר כזה כי זה סותר את הדרך שהוא צועד בה", אומר כהן באכזבה.

ההחלטה לערוך אירוע לא היתה מיידית, הוא מודה. "אותי באופן אישי, המחשבה לעשות דבר כזה נורא הלחיצה והפחידה בהתחלה. איך לעשות את זה? איפה לעשות את זה? בהתחלה היו לי מערבולות בבטן. אין לנו כמעט חברים גייז. לא הייתי בעבר בחתונות של גברים. חששתי מתגובות, מאיך יראה אירוע כזה, איך זה ייתפש". בדיעבד, אין לו כל חרטה: "אנשים היו כל כך פתוחים. זה היה מדהים לראות את כל האהבה שהרעיפו עלינו".
הכניסה של בני הזוג לאולם היתה מרשימה. לצלילי השיר "סלבריישן" של מדונה, פצחו בריקוד עם 20 חברים. האורחים הניפו את הטלפונים באוויר וצילמו. אחר כך עלו בני הזוג לבמה, נדרו נדרים אישיים וענדו טבעות. את הטקס הנחו שניים מחבריהם. "כל הטקס בא ממקום של לקבל את השונה. אין סיבה בעולם שזוג גברים או נשים שאוהבים אחד את השני לא יעשו את הצעד של לקבל את ברכת כל האנשים שהם אוהבים", מסכם כהן את החוויה.

בחודש שעבר קיבלו חתונות של בני זוג מאותו מין חיזוק משמעותי. בית משפט השלום בירושלים קבע בפסק דין תקדימי כי אולם אירועים חייב לערוך חתונה של זוג לסביות, גם אם הדבר סותר את אמונת בעליו. השופטת דורית פיינשטיין הטילה קנס של 60 אלף שקלים על בית ההארחה ביד השמונה, שסירב לערוך את חתונתן של טל יעקובוביץ' ויעל בירן בשל נטייתן המינית. בעלי האולם, יהודים משיחיים, טענו כי אירוע כזה נוגד את אמונתם, שלפיה נטייה חד-מינית היא "תועבה".

השופטת קיבלה את עמדת בנות הזוג, וקבעה כי אולם האירועים אינו מקום דתי ועליו להעניק שירות שוויוני לכלל הציבור. "ראוי כי ידע כל אדם המקים עסק ציבורי בישראל, כי עליו לתת שירותים לכל, וזאת ללא אפליה מחמת כל הטעמים המנויים בחוק ובתוכם גם נטייה מינית. שעה שהנתבע פתח את שעריו לכל, אין הוא יכול לנסות ולסוגרם בפני מי שלטעמו אינו עומד בפרשנות שהוא מייחס לתנ"ך או לברית החדשה, תוך פגיעה בכבודו וברגשותיו", נימקה.

למרות זאת, יש עדיין אולמות וגני אירועים שלא מביעים התלהבות, בלשון המעטה, מחתונות חד-מיניות. "פונים אלינו הרבה זוגות מהקהילה הגאה מאחר שהם באמת צריכים את העזרה הזו", אומר עמית הלפרין, סמנכ"ל "איזווד". הוא מעיד כי השנה היה גידול משמעותי במספר החתונות של הומואים ולסביות שארגנה החברה. "יש מקומות שלא עורכים חתונות חד-מיניות מסיבות אישיות או בגלל הרבנות המקומית. לאט-לאט אתה שומע את זה פחות, אבל זה עדיין קיים ביותר מדי מקומות".

לדברים האלה מצטרפת גם עו"ד אירית רוזנבלום. "מאחר שמדובר באולמות פרטיים, בעלי האולמות יכולים לכאורה למנוע עריכת טקסים מבלי לומר מהי הסיבה האמיתית. אין ספק שבערים שמרניות כמו ירושלים, הרבה יותר קשה למצוא מקומות סובלניים מאשר בתל אביב. יש להניח שאולמות השומרים על כשרות יסרבו, אבל הקהילה לא כל כך הולכת למקומות האלה. אין כוונה ליצור פרובוקציה", היא אומרת.

נכון להיום, הומואים ולסביות אינם יכולים להינשא באופן רשמי בישראל. על מנת לקבל את הכרת המדינה, עליהם להתחתן בחו"ל, במדינות המתירות נישואים חד-מיניים. בשנים האחרונות עשו זאת מאות זוגות. עם זאת, גם הרישום במשרד הפנים אינו מבטיח חיים קלים בהמשך. רבים עוברים תלאות רבות, בעיקר כאשר ברצונם להרחיב את המשפחה ולגדל ילדים. לכן, יש מי שמייחסים לטקס החתונה חשיבות רבה יותר מאשר לרישום הזוגיות במרשם האוכלוסין.

"הטקס הוא הצעד החוויתי-רגשי-חברתי בנישואים. הרישום במשרד הפנים הוא הצעד הרשמי. בפועל, הרישום פחות חשוב מהטקס עצמו", אומרת רוזנבלום. "הנטייה לעשות טקס היא מובהקת. זה ממלא אחר הצורך הכי חשוב שאומר: 'לא חשוב מה חושבים אחרים, חשוב מה אנחנו חושבים'". היא שמחה על הגידול במספר הטקסים, אך מציינת כי בקהילה הגאה חלוקות הדעות אם נכון להנציח את הקשר באופן רשמי ופומבי, או להסתפק בחיים משותפים.

רוב הזוגות הגאים שנישאים בארץ בוחרים בטקס חילוני. אופי הטקס משתנה מאירוע אחד לשני, מעידה הרב החילונית סיגל אשר מקבוצת "טקסים", העורכת טקסי נישואין חילוניים גם לזוגות חד-מיניים. "בטקס של זוגות מאותו מין יש סמלים שמופיעים גם בטקס המסורתי. למשל, שבירת כוסות, כתובה והחלפת טבעות. שוני מרכזי נעוץ בתהליך העבודה. אצל זוגות מאותו מין יש רגישויות שאין אצל זוגות הטרוסקסואלים", היא מדגישה.

כך למשל, מעורבות של בני משפחה בטקס אינה דבר מובן מאליו. "ערכתי טקסים שבהם מתחת לחופה היו גם ההורים של הזוג וטקסים שבהם ההורים בכלל לא באו לאירוע. צריך לקחת בחשבון שמסגרת התומכת של הזוג היא לא בהכרח המשפחה, אלא דווקא החברים הקרובים. במקרה כזה אני מוצאת דרך לשלב את החברים הקרובים בטקס" מסבירה רוזבלום. לדבריה, זוגות רבים מבקשים להדגיש בטקס את נטייתם המינית באמצעים שונים אך יש גם מי שמעדיפים להימנע מכך.

טקס חילוני אינו האפשרות היחידה. את נירה ויעל אוריין השיא רב קונסרבטיבי. הן נישאו בשנת 2001, כאשר חתונות חד-מיניות היו עניין חריג הרבה יותר. "יעל באה ממשפחה דתית-אורתודוקסית ירושלמית. אני ממשפחה חילונית מאוד בחולון", מספרת נירה. "היינו ארבע שנים יחד. הגיע שלב שרצינו ילדים. ההורים שלי ושלה ידעו שאנחנו לסביות, אבל במשפחות המורחבות לא ידעו. אי אפשר לגדל ילדים כשאתה בארון. חתונה היתה הזדמנות ליציאה יותר משמעותית מהארון".

כאשר החלו לחשוב על חתונה, פנו לרב דוד לזר, שאותו שמעו מתייחס לנישואים של בני אותו מין בכנס של "הבית הפתוח" בירושלים. זו היתה הפעם הראשונה שהוא ערך חתונה חד-מינית. "השפה הדתית היא חלק בלתי נפרד מהחיים של יעל. גם אלי הטקסיות מאוד דיברה. היה ברור מאוד שאנחנו רוצות טקס. היו כל מיני שאלות, כמו למשל: מי הולכת לשבור את הכוס, אם בכלל? מי אנחנו רוצות שיהיה מתחת לחופה? זה היה קצת כמו להמציא את הגלגל" סיפרה נירה.

הטקס, בגלריה ביפו, היה קרוב ככל האפשר למקבילה ההטרוסקסואלית. "הרב לא יכול היה להגיד כדת משה וישראל, כי זה לא כדת משה וישראל. אז מצאנו כל מיני דברים אלטרנטיביים", היא משחזרת. "בסוף הוא התחיל לשיר קול ששון וקול שמחה. לא ידענו מה הוא הולך לעשות עם קול חתן וקול כלה ופתאום הוא הפתיע אותנו והפך את זה לקול אהובה וקול אהובתה. כל הקהל הצטרף. הטקס כן היה דתי, אבל בטח לא אחד לאחד כמו בטקסים האורתודוקסים של גבר ואשה".

במבט לאחור, החתונה היתה לדבריה צעד נכון, אולי אפילו הכרחי. "אחרי שעשינו את החתונה התחיל תהליך של כניסה להריון ושם משהו נפתח פתאום. כבר היינו זוג לכל דבר ועניין. זה באמת עשה את העבודה. ברגע שעשינו את הצעד הזה של להתחתן, היתה לזה משמעות כמו שיש לזה משמעות אצל סטרייטים", היא מסכמת. היום הן גרות בתל אביב ומגדלות שני ילדים – בת עשר ובן שש.

ובכל זאת, חתונות חד-מיניות רחוקות עדיין מלהיות עניין שבשגרה. בבוקר החתונה, בשבוע שעבר, יצאו כהן ונקש לצילומי חתן-חתן ברחובות תל אביב. בזמן הצילומים סיימו תלמידי בית ספר יסודי את הלימודים. כהן הכין עצמו להקנטות. "הילדים באו, אמרו לנו מזל טוב ולחצו לנו את היד. זה היה מגניב", אומר כהן ומודה שהופתע. אחר כך ניגשה אליהם גם אשה מבוגרת. "היא שאלה אותנו 'אתם חתן וחתן, נכון? רציתי להגיד לכם מזל טוב וכל הכבוד'".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות