לחיים סגרון יש שבחים מלוא החופן למקימי מצודת כ"ח (משטרת נבי יושע), הסמוכה לקיבוץ יפתח בגליל העליון. המבנה, שהוקם ב-1938, בימים שהשלטון הבריטי הקים קו מצודות לאורך גבול לבנון, נגד המרד הערבי הגדול, משמש עד היום את משמר הגבול. "איכות הבנייה של המצודה כל כך גבוהה, שנדמה שהם תיכננו להישאר כאן לפחות 200 שנה, ולא רק 30", אמר סגרון.

ליד המצודה החלו בימים אלה העבודות לבניית מוזיאון, שיתעד את מאמציהם של לוחמי הפלמ"ח לכבוש אותה - בסדרת קרבות מהידועות ביותר במלחמת העצמאות - וסגרון מפקח על הבנייה. עם סיום עבודות התשתית באתר התגלה מתחת לאדמה, בדרך מקרה, חלק ממאגר מים גדול שבנו מקימי המצודה. מאז נכבשה המצודה לא היו מודעים כלל בישראל לקיום המאגר.

"תראה את טיב הבטון", אמר סגרון והצביע על התקרה העבה של המאגר התת-קרקעי. "זאת בנייה חזקה מאוד והבטון נוצק בצפיפות גבוהה. מאוד מרשים". משה סהרגני, הקבלן הבונה את המוזיאון, ואורי בן-ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרי מורשת, שותפים להתפעלותו.

המאגר מלא במים, אבל ממדיו אינם ידועים. "אחרי שנשאב את המים נדע יותר על המאגר הזה", אמר ארנון חפץ, מנהל פרויקט הקמת המוזיאון מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת. בעקבות מדידות ראשונות שנעשו במקום העריך חפץ, כי עומק המאגר הוא כשלושה מטרים וחצי.

יעקב בוסקילה, האחראי על התחזוקה בבסיס משמר הגבול במצודת כ"ח, הרים מכסה ברצפת המצודה ומתחתיו התגלו מים צלולים מאוד. "אנחנו לא מבינים איך המים במאגר צלולים כל כך, באיכות טובה וללא סירחון של מים עומדים", אמר חפץ. "גם לא ברור לנו למה המים לא מציפים את המבנה - אם הם מחלחלים לאדמה או שיש צינור שעדיין לא גילינו, שמנקז עודפי מים. רק ברור לנו שברצפת המצודה ובקירות שלה אין רטיבות".

חפץ כבר גייס את המאגר למוזיאון החדש. "המים התת-קרקעיים ישמשו מאגר חירום למערכת המתזים לכיבוי שריפות. המאגר יהפוך לחלק מהתצוגה", אמר. השימוש במאגר להזנת מערכת הכיבוי אפשר למתכנני המוזיאון להימנע מהצבת מכל מים חיצוני, שהיה פוגע בחזות האתר. על הקמת מאגר תת-קרקעי לא חשבו אפילו, בשל העלויות הכספיות הגבוהות הכרוכות בכך.

מצודת כ"ח מכונה גם משטרת נבי יושע, על שם הכפר הערבי שהיה בסמוך אליה עד 1948. היא נקראה מצודת כ"ח להנצחת זכרם של 28 הלוחמים שנהרגו בקרבות על כיבושה. המאגר התגלה בצמוד לקיר הצפוני של המצודה, שעליו התנפץ אחד מניסיונות הכיבוש. חבלני הפלמ"ח, שניסו להניח ליד הקיר מטען נפץ כדי שהלוחמים יוכלו לפרוץ למצודה, נהרגו. מעליו הקיר ניצב ארגז מתכת, שממנו הושלכו רימונים על לוחמי הפלמ"ח.

כמו תחנות משטרה אחרות שבנו הבריטים בגבול הצפון ובאזורים אחרים בארץ, גם נבי יושע הוקמה על פי תוכנית של המהנדס סר צ'רלס טגארט (Tegart). מבנים אלה מכונים מצודות טגארט, על שמו. לפני כשנתיים נחשף מאגר מים ענקי מתחת למבנה המשטרה הבריטית בנצרת.

"במצודות נבנו מאגרי מים גדולים, כדי שיוכלו לעמוד במצב חירום חודש עד שלושה חודשים. הבריטים השקיעו במבצרים 2.2 מיליון ליש"ט", אמר הד"ר גד קרויזר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, עם חשיפת המאגר בנצרת.

מצודת כ"ח היא מהאתרים מושכי הקהל בגליל העליון. בכל שנה פוקדים אותה כ-200 אלף מבקרים. עומרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, אמר כי מלבד הנוף הנפלא שנשקף מהאתר - כל עמק החולה פרוס לרגליו - מושך מבקרים גם סיפור הקרבות הקשים לכיבוש המצודה מידי הערבים, שקיבלו אותה מהבריטים ב-15 באפריל 1948.

באתר יש קבר אחים, שנטמנו בו 19 מהלוחמים שנהרגו בקרבות. אחד מהם, דודו צ'רקסקי, נחרת בזיכרון הלאומי בעקבות השיר "דודו" שכתב חברו, חיים חפר.

שלמון אומר כי האתר מסמל ערכי נוף ומורשת, אבל יש חשש שבסיפור הקרבות לא יהיה די למשוך מבקרים. "החלטנו ליצור תצוגה שתתאים לימינו, שתראה תמונה שלמה של מה שאירע כאן באמצעים עדכניים", אמר שלמון.

לאחרונה, לאחר שנים ארוכות של ניסיונות כושלים להקים במקום מוזיאון שיגולל את סיפורי הקרבות מ-1948, החליטה הממשלה כי האתר ייכלל ברשימת אתרי מורשת לשימור. הממשלה והמועצה לשימור אתרים הקצו תקציב להקמת המוזיאון במצודת כ"ח. הצטרפו אליהן התעשיין סטף ורטהיימר ואיש העסקים בועז דקל. ורטהיימר, שהיה לוחם פלמ"ח, ודקל, שאביו יהודה לחם בגדוד השלישי שכבש את נבי יושע, תרמו כסף למוזיאון. גם חברי הכשרת דפנה של הפלמ"ח, שהשתתפו בקרבות, תרמו איש-איש לפי יכולתו.

המוזיאון עתיד להיחנך בתחילת 2014. "הקמת המוזיאון היא צוואתו של אבי, שהוא וחבריו חשו מועקה אחרי שאיבדו את טובי חבריהם בנבי יושע", אמר דקל. "הוא גם כתב ספר על המצודה ועל הקרבות לכיבושה. כשאבי היה יו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים, הוא ביקש להקים במצודה אתר זיכרון. כעת זה קורה". את המוזיאון מעצב האדריכל יואב בן צור ואת התערוכה שתוקם בו אוצר הד"ר מרדכי נאור.

"במקום מתחברים כמה סיפורים מרתקים", הוסיף דקל. "מלבד שלושת הקרבות ההרואיים לכיבוש המצודה - במיוחד הקרב השני, ב-20 באפריל 1948, ערב פסח, שבו נהרגו 22 לוחמים - יש סיפורי גבורה אישיים רבים. לדוגמה, אחד הלוחמים, יזהר ערמוני, חיפה על פינוי הפצועים זמן רב, עד שאזלו הכדורים במקלע שלו. הוא נהרג ולאחר מותו הוענק לו עיטור הגבורה. ערמוני היה בין הראשונים בתולדות צה"ל שקיבלו את העיטור הזה. יש גם הסיפור שמאחורי השיר ‘דודו' וההקרבה של הלוחמים בקרבות העצימה את מיתוס הרעות".

משפחתו של ערמוני תרמה למוזיאון את עיטור הגבורה שקיבל. בתערוכה המתוכננת תיוחד מגירה לכל אחד מהלוחמים שנהרגו בקרבות. במגירה יונחו חפצים אישיים שהיו שייכים ללוחמים.