המאבק האזרחי בעברייני המין מטריד את אנשי המקצוע

ברחבי הארץ החריפו תושבים את מאבקם בפדופילים שהשתחררו מהכלא. אנשי המקצוע חושבים שהדבר פוגע בשיקום ומגביר את מסוכנות העבריינים

בתחילת חודש יוני נפוצה בנס ציונה שמועה כי עבריין המין הסדרתי, יוסף פלנט, השתחרר מהכלא ושב להתגורר עם משפחתו בשכונת ארגמן. המידע עבר בין התושבים במהירות, ועמו טיפס גם מפלס החרדה.

התושבים המודאגים החלו לפעול כדי להרחיק את פלנט מהשכונה. תחילה פירסמו את דבר חזרתו ברשתות החברתיות, אחר כך הפיצו ברחובות העיר עלונים ועליהם תמונתו. היו גם מי שפנו ישירות לרעייתו ודרשו ממנה לעזוב. היא סיפרה אז למקומון "כל נס ציונה" כי הלחץ עליה כלל איומים טלפוניים, הטרדות ואף פגיעה במכוניתה ובדלת ביתה.

בדיעבד התברר כי באותה העת פלנט עוד היה בבית הסוהר. רק בחודש אוגוסט יצא לחופשי. מאז ועד היום אולץ לנדוד שוב ושוב, ומשפחתו עמו. מנס ציונה עברו לגדרה - בה הספיקו לגור שבועות ספורים עד שהשכנים גילו מיהו השכן החדש.

"יש לי ילדה מתבגרת ואני, שבועיים לא ידעתי שיש חיית טרף שמסתובבת ממש ליד האף שלי", אומרת גלית, תושבת גדרה. "הוא עבריין סדרתי. זו לא מעידה חד פעמית. זו רק שאלה של מתי ואיפה, לא שאלה של האם זה יקרה. האנשים האלה בסופו של דבר אומללים וחולים, אף אחד לא רוצה שהם יגורו לידו. הטרגדיה היא שהמדינה זורקת את הבעיה לפתחנו. כשאתה דוחק אנשים לפינה הם עושים מה שצריך כדי לשמור על עצמם ועל הילדים שלהם. המדינה לא מטפלת בעניין הזה".

עד לפני כשש שנים, איש למעשה לא פיקח על עברייני המין בישראל לאחר שחרורם מבית הסוהר. בשנת 2006 חוקקה הכנסת את חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, שמסדיר שני עניינים עיקריים: הערכת מסוכנות לעברייני מין לפני שחרורם מהכלא, והקמת יחידת פיקוח - יחידת צור. השנה התקבלה תוספת לחוק, שמסדירה גם הקמת מסגרות טיפול ושיקום לעברייני מין. מרכז ראשון, דווקא לעברייני מין ברמת מסוכנות נמוכה, צפוי להיפתח בקיץ הבא וכעבור שנה אמורה לקום גם מסגרת שיקומית לעברייני מין ברמת מסוכנות גבוהה.

לפני ראש השנה הגיע הפיצוץ בגדרה ורק התערבות משטרתית הרגיעה את הרוחות. ואולם, לאחר החג המשפחה שוב העתיקה את מגוריה, הפעם, לדירה שכורה ברחוב זרובבל בנס ציונה. רעייתו השתמשה בשם נעוריה בעת חתימת החוזה. כאשר רשמה את ילדיה לבית הספר, נחשף הסוד. מודעות ועליהן תמונתו של פלנט הופצו לתושבי האזור. ביום שישי בבוקר התאספו עשרות שכנים מול הבניין ומנעו מהמשפחה להיכנס לדירה. פלנט התפרץ לעברם והבהיר כי אינו מתכוון לוותר. פעם נוספת הוזעקו למקום שוטרים, שניסו לשכנע את השכנים כי אינם יכולים למנוע מפלנט ומבני משפחתו להתגורר בבניין. זה לא עזר. שוב זה הסתיים בעזיבה.

שש פעמים ישב יוסף פלנט (49) בכלא. בפעם האחרונה, בשנת 2006, גזר עליו בית משפט השלום ברחובות שבע שנות מאסר בפועל. הוא הורשע אז בעשיית מעשים מגונים בתשע קטינות, בעת שהתחזה למדריך קפוארה. "האינטרס הציבורי מצדיק הרחקת הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת", קבע השופט ירון לוי.

לפני שש שנים הוקמה יחידת צור - של שירות בתי הסוהר - המפקחת על עברייני מין ועוקבת כמעט אחרי כל צעד שלהם. גם זה לא מרגיע את התושבים. "זה מלחיץ מאוד", אומרת תושבת רחוב זרובבל בנס ציונה, שביקשה לא לפרסם את שמה. "יש בבניין הרבה ילדים בגילים שהוא תקף. ממש מול הבית יש גן ילדים. במרחק של כמה דקות הליכה יש גן שעשועים. אני מבינה את הזכות שלו לשקם את חייו, אבל אף אחד לא מבטיח שהוא לא יעשה את זה שוב - הוא עבריין סדרתי".

סמכויות דרקוניות

ליחידת צור, המפקחת על עברייני מין, סמכויות רחבות, יש הטוענים, אפילו דרקוניות. החוק מתיר לה להוציא צווי פיקוח על עברייני מין לתקופה של עד חמש שנים לאחר שחרורם. למסוכנים שבהם ניתן להאריך את הצווים האלה עד לתקופה כוללת של 20 שנה. במקרים רבים שומרת היחידה על קשר רציף עם עברייני המין, כמעט מסביב לשעון. הפיקוח כולל בין השאר מעקבים, ביקורות פתע בשעות לא שגרתיות, פגישות ושיחות טלפון תדירות של העבריין המשוחרר עם קצין, וגם צורך באישור לפני קבלה למקום עבודה.

בישראל אף קיים מרשם עברייני מין והם מחויבים למסור לרשויות כתובת מגורים לאחר שחרורם. עם זאת, בניגוד למדינות אחרות ובראשן ארצות הברית, המרשם בישראל חסוי. הרשויות מתנגדות לחוק שיפתח אותו לציבור, בין השאר מחשש לגל של גילויי אלימות כלפי העבריינים המשוחררים.

ואולם, לפני כשנתיים הקימה קבוצת הורים מרשם אלטרנטיבי. ההורים פתחו אתר בשם "תנו לגדול בשקט" והעלו אליו רשימה של עברייני מין, בהסתמך על פסקי דין ופרסומים בתקשורת. על "קיר הבושה" מופיעים תמונותיהם של העבריינים, פרטים על העבירה שביצעו ועל מקום מגוריהם, אם הוא ידוע. המאגר אמנם חלקי, אך הוא חושף לציבור מידע שהמדינה היתה מעדיפה שיישאר בידי הרשויות המוסמכות בלבד.

אחת ממפעילות האתר, שביקשה לא להזדהות, מותחת ביקורת חריפה על הרשויות. לדבריה, מערכת המשפט סלחנית לא פעם והמדינה מפקירה את האזרחים לחסדיהם של עברייני מין מסוכנים. "אין ספק שהם צריכים לגור באיזה מקום", היא אומרת. "הטענה שלי היא לא נגד הפדופיל שמחפש מקום לגור בו, אלא נגד המערכת שזרקה אותו החוצה ולא כולאת אותו לכל חייו. כל מי שהוגדר, זוהה, או אובחן על ידי המערכת בתור פדופיל בלתי ניתן לתיקון - צריך להיות מאחורי סורג ובריח כל ימי חייו או לעבור סירוס מוחלט".

וכך, המקרה של פלנט אינו חריג. מעת לעת מתעוררים מאבקים של תושבים המגלים כי עבריין מין מתגורר סמוך אליהם. לרוב הם לא בוחלים באמצעים בניסיון להרחיקו מסביבתם. לא פעם זה גם מצליח. במקרה שהיה לאחרונה ברמת אביב, גילו תושבים כי בדירה שכורה בשכונה התגורר פדופיל בן 65, הנתון במעצר בית עד למתן גזר דינו. השכנים התאספו ולחצו - ובחלוף ימים ספורים, לפני כשבועיים, הורה בית המשפט להעתיק את מקום מגוריו. ככל הידוע, הוא מתגורר עתה ביפו.

אנשי המקצוע, עושה רושם, מסתייגים מאוד מפעילות "תנו לגדול בשקט". הם מזהירים כי חשיפת שמות העבריינים לציבור מסוכנת, מקשה על שיקומם ועלולה לעודד אלימות. "זה מאוד מסוכן לפתוח את המרשם לציבור", אומרת ד"ר דנה פוגץ', יו"ר מרכז נגה לנפגעי פשיעה. "הוא כן צריך להיות פתוח בנסיבות מסוימות. אנחנו רואים המון פגיעות בילדים בידי בן הזוג של האם. הייתי רוצה שאפשר יהיה להגיש בקשה לוועדה ולבקש לדעת האם לאדם שאת יוצאת אתו יש עבר פלילי של פדופיל". פתרון דומה היא מציעה גם לגבי מורים פרטיים.

פוגץ' מציינת כי פתיחה מוחלטת של המרשם אולי מקנה תחושת ביטחון לתושבים, אך יש לה השלכות שליליות רבות: "בארצות הברית עולות טענות מאוד קשות שהפתיחה של המרשם הובילה לזה שעברייני מין גרים היום רק בשכונות עוני או שהם בורחים למדינות אחרות ולא נמצאים תחת פיקוח". בבריטניה לדבריה, יש מרשם סגור יחסית ו"יש פיקוח על כמעט מאה אחוז מעברייני המין".

רק בימים האחרונים התעוררה בהלה גם בחיפה, בעקבות שמועה לא מבוססת לפיה אחד מהאחים הפדופילים שלומי ואורן קורידו, עבר להתגורר בשכונת כרמליה. תושבים סיפרו כי גבר זר מסתובב בגנים ציבוריים וסמוך לבית הספר היסודי "הרצל", מציע לילדים ממתקים ומנסה לפתות אותם. מנהלת בית הספר, דינה לוי, שלחה הודעה מיוחדת להורים, עידכנה אותם בחשש וביקשה מהם לנקוט זהירות מרבית וללוות את ילדיהם לבית הספר וחזרה.

מאז החלו השמועות, הטלפון של עו"ד סיגל דבורי, המייצגת את אורן קורידו מטעם הסנגוריה הציבורית, לא מפסיק לצלצל. היא נדרשת להרגיע עשרות הורים מודאגים. לדבריה, זו דוגמה מובהקת לבהלה חסרת היגיון. "מה שקורה בחיפה כרגע זה ממש רדיפה ופאניקה בלי שום בסיס. יש דיסאינפורמציה פראית של הציבור. הציבור ממציא לעצמו את הבעיות ואין שום גורם מנטרל לרדיפה שלו אחרי עבריין המין", היא אומרת ומבהירה כי אורן שוהה זה שנה וחצי באגף נעול במוסד מחוץ לחיפה ואילו שלומי כלל אינו מתגורר בשכונה.

כישלון הרשויות

דבורי מדגישה כי המקרה של האחים קורידו ממחיש היטב את כישלון הרשויות. לדבריה, רק בעקבות לחץ מתמשך של הסנגוריה נענתה המדינה לבקשתו של אורן להעניק לו טיפול כלשהו, אך גם זה אינו מספק. בימים אלה אורן עובר סירוס כימי ומקבל טיפול מוגבל, שיסתכם ב-14 מפגשים עם קרימינולוגית קלינית בכירה. "יש עברייני מין שאינם מעוניינים בטיפול. אני מייצגת עבריין מין בעל מסוכנות לטווח ארוך, שכן רוצה טיפול ואף אחד לא מרים את הכפפה. הוא צריך מסגרת טיפולית לנצח. 14 מפגשים זה יריקה בפנים של אורן, זה לא פתרון לבעיה".

"הציבור נובח על העץ הלא נכון", קובעת עו"ד ד"ר חגית לרנאו, משנה לסנגור הציבורי הארצי. "בסופו של דבר כשאתה מרחיק אותו הוא הופך לאיש מסוכן ביותר. זה אולי מאפשר לאוכלוסיות החזקות ביותר לדאוג לשכונה שלהן, אבל לא יותר מזה. הנידוי מייצר בדיוק את ההיפך. הציבור צריך להפנות דרישה נוקבת לרשויות למצוא פתרונות לצד הפיקוח".

באפריל השנה השתחרר מהכלא עופר כרמי, שהורשע לפני כשש שנים בניסיון אינוס של ילדה בת חמש, ושב לבית משפחתו בקיבוץ יגור בצפון. במהרה נודע הדבר לתושבים. הם תבעו ממנו לעזוב את הקיבוץ ואיימו לנקוט צעדים משפטיים. כרמי אף התלונן במשטרה כי הותקף. תוך זמן קצר הרים ידיים. נציגי הקיבוץ סיכמו אתו כי יתמכו בו כספית במשך שלוש שנים ובתמורה, הוא התחייב לעבור למקום אחר. את בני משפחתו התירו לו לבקר אחת לשבועיים, בתנאי שלא יצא מפתח ביתם.

בחודש יולי שכר דירה במושב סתריה, ליד רחובות, והחל לעבוד בתחנת דלק באזור. בחלוף חודש זהותו נחשפה. במשך שבועיים נמנע מלחזור לדירתו - נדד בין דירות חברים לבתי מלון. באחד הלילות, אחרי משמרת בתחנת הדלק, רכב למושב על אופניו. אחד התושבים זיהה אותו ומנע ממנו להמשיך. במהרה התאספו סביבו עוד ועוד תושבים זועמים. בהתערבות המשטרה, איפשרו לו לבסוף התושבים להעביר את הלילה בדירתו, אך הוא נאלץ לעזוב בבוקר למחרת. בעקבות הסערה איבד גם את מקום עבודתו. לאחרונה עבר להתגורר בשכונת מצוקה ביישוב אחר בשפלה.

בימים אלה מפקחת יחידת צור על 750 עברייני מין. מפקד היחידה, סגן גונדר יורם עדי, מגדיר 60 מהם "פצצות מתקתקות". לדבריו, "אלה בעיקר פדופילים שמסתובבים ברחובות ואין להם מסגרות טיפול, לכן הם מאוד מסוכנים". עדי מדגיש כי רמת המסוכנות של העבריינים האלה יורדת ככל שהם מתבססים בחברה. לכן, לדבריו, יש חשיבות רבה לכך שימצאו עבודה קבועה, דירה ומסגרת חברתית.

עדי מבהיר כי אינו רוצה להתערב בסוגיית המרשם. "אם יוחלט שהשמות שלהם יפורסמו במרשם, אנחנו נמצא את הדרך ואת הטקטיקה המתאימה לעבוד", הוא אומר. עם זאת, הניסיון מלמד אותו שהפרסום עלול ליצור בעיות רבות. "יש לנו המון בעיות עם אלה שנחשפו. לא רוצים אותם בכל יישוב שהם הולכים אליו. אנחנו כל הזמן מתחקים אחריהם מחדש". אחד האנשים שנחשפו הוא הפדופיל אדריאן שוורץ, ששוחרר מהכלא לפני כשנתיים לאחר שריצה 20 שנות מאסר על אונס ילדה בת עשר. בזמן שחלף מאז שחרורו, מקום מגוריו, סמוך לגן העיר בתל אביב, התגלה והתושבים לחצו עליו לעזוב.

כמו עדי, גם אנשי מקצוע אחרים מבינים את החשש של התושבים, אך סבורים כי המאבקים לגירוש עברייני המין חוטאים למטרה. לדברי ענת משיח - קרימינולוגית חברתית-שיקומית, מנהלת ענף פיקוח על עברייני מין בסנגוריה הציבורית - אין כל עדות לכך שפרסום שמותיהם של עברייני מין צמצמה את הפגיעה שלהם בציבור. "בחוסר היציבות, בזה שגורמים לו לעבור דירה, יכול להיות שגורמים לו באותה דרך גם לעזוב את מקום העבודה, מערערים את היציבות שלו וזה יכול לגרום להעלאת רמת המסוכנות שלו. מעבר לזה, יש כאן שילוב של תחושת ניכור, בדידות, דחייה, אני לא רצוי, אני בשוליים - זה שווה להגברת רמת המסוכנות. זה אומר שהם לא עשו בזה שום דבר, להיפך, רק העבירו את הבעיה למקום אחר. האינטרס החברתי צריך להיות שילובם מחדש בחברה".

לסנגוריה יש ביקורת לא מבוטלת על מנגנון הפיקוח. "הפיקוח רחב מדי", טוענת עו"ד לרנאו. "אין מחלוקת על זה שיש אוכלוסייה של עברייני מין מסוכנים מאוד שצריך לפקח עליהם. אבל יחידת הפיקוח מפקחת גם על עברייני מין שהמסוכנות שלהם מאוד נמוכה - יש שם פגיעה בזכויות שלהם, וגם בזבוז משאבי ציבור. היחידה עסוקה בלפקח על הרבה אנשים במקום על קבוצה קטנה ומסוכנת".

לדבריה, לבתי המשפט אי אפשר לבוא בטענות. "יש ענישה מאוד נוקשה כלפי עברייני מין", היא אומרת. "אין דבר כזה שעבריין מין מבצע עוד ועוד פגיעות משמעותיות בילדים ונשפט לעבודות שירות. להיפך, לפעמים הענישה אולי מחמירה מדי ולא נלקחים בחשבון היבטים של טיפול או היעדר מסוכנות עתידית". הנתון היבש מחזק את טענתה: ב-1995 ישבו בבתי הסוהר בארץ 287 עברייני מין, ב-2002 זינק מספרם ל-899 וב-2011 הסתכם ב-1,138.

שאלה נוספת היא עד כמה באמת יש משמעות למקום מגוריו של עבריין, שהרי הוא יכול לתקוף גם ביישובים אחרים. גם האינטרנט פתח אפשרויות נוספות לפדופילים המבקשים לפתות ילדים. פוגץ' מציינת כי מתיקים רבים שעברו תחת ידיה, עולה כי רוב התוקפים גרים בסביבה של הנפגעים. ובכל זאת, יש מי שמדאיגים אותה הרבה יותר מהעבריינים המפוקחים: "רוב עברייני המין בכלל לא מדווחים. המספרים שאנחנו מכירים על עברייני המין שמשתחררים הם כנראה אפסיים לעומת המספרים של עברייני המין שמסתובבים חופשי ואף אחד לא יודע מי הם. זאת הבעיה האמיתית". *



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5