רשות האוכלוסין וההגירה פרסמה באחרונה נוהל חדש לטיפול בחסרי האזרחות השוהים בישראל. לפי הנוהל, לראשונה יוכל אדם ללא אזרחות לפנות למשרד הפנים ולהגיש בקשה לקבלת מעמד, מבלי שייעצר וייכלא קודם. עם זאת, הוא יישאר חסר כל זכויות סוציאליות לפחות עשר שנים. בכך, הנוהל אינו עומד בדרישות האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של חסרי אזרחות שעליה חתומה ישראל מאז 1958.

הנוהל אינו מתייחס לאוכלוסיית הבדואים, שרבים בה חסרי אזרחות מאחר שלא נרשמו מעולם במרשם האוכלוסין והם חסרי מעמד בישראל. הוא לא חל גם על מי שנכנסו לישראל שלא דרך מעבר גבול, בין היתר, דרך חצי האי סיני. עד לגיבוש הנוהל הנוכחי, חסרי אזרחות היו נעצרים על ידי רשות ההגירה ונכלאים. בירור מעמדם היה מתחיל רק בבית הסוהר, והם היו משוחררים - לפעמים לאחר תקופות ממושכות - כאשר הובן שאין אפשרות לגרשם.

לפני שבע שנים קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את עתירת האגודה לזכויות האזרח, וקבע שעל משרד הפנים לגבש קריטריונים לטיפול בחסרי אזרחות השוהים בישראל תוך ארבעה חודשים. המשרד אמנם גיבש נוהל, אולם גם נגדו הוגשה עתירה בשנת 2010 בטענה כי אינו עומד בהחלטת בית המשפט. בספטמבר 2010, השופט נעם סולברג, אז שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, כתב בפסק דינו "המשיב נמצא בשלבים אחרונים של גיבוש הנוהל...והוא צפוי להתפרסם בעוד כחודש ימים". הנוהל החדש פורסם רק החודש - שנתיים מאוחר יותר.  

בניגוד לקודמו, הנוהל מאפשר לראשונה לאדם לפנות למשרד הפנים ולהגיש בקשה כחסר אזרחות, ללא מעצר. כמו כן הוא מגדיר לראשונה את שיתוף הפעולה הנדרש ממנו באמצעות רשימה של פרטים שעליו למסור, מסמכים שעליו לחשוף על פי יכולתו ורשימת שאלות עליהן יידרש לענות בראיון.

עם זאת, הנוהל מתעלם לאורך 11 שנים לפחות מזכויותיהם הסוציאליות של חסרי אזרחות ובכך עומד לכאורה בסתירה לאמנה, לפיה יוענקו להם זכויות שוות לאזרחי המדינה בתחום הביטחון הסוציאלי, בהם חוקי מגן, ביטוח בריאות ועוד. האמנה קובעת גם שעל שהמדינה לספק לחסרי האזרחות גישה לחינוך ולשירותי רווחה.

הנוהל הקודם לא קבע שום הליך להגשת בקשות לחסר אזרחות בלשכות רשות ההגירה. הוא לא הגדיר מהו "שיתוף הפעולה" הנדרש מהזר בניסיון להרחיקו מישראל, ולמעט קבלת אישור עבודה לאחר שנה, השאיר בידי ראש רשות ההגירה להחליט מה לעשות בעניינו, ללא כל הליך מסודר.

על פי הנוהל, חסר האזרחות יקבל לראשונה רישיון עבודה רק לאחר שנה מיום הגשת הבקשה או לאחר שנה משחרורו מהכלא, אם נעצר והתברר שאי אפשר לגרשו. ההליך כולו מותנה בשיתוף פעולה מלא שלו עם מאמצי המדינה לגרשו.

רישיון העבודה שלו יוארך מדי שנה לתקופה של עשר שנים. בנוהל נכתב כי "בכל מקרה, מתן רישיון או החלפתו לא יביאו להפסקת הליכי הרחקתו של הזר ויימשכו הניסיונות להשיבו למדינת המוצא או לכל מדינה אחרת אליה ניתן להרחיקו".

רק לאחר עשור, או לאחר שמשרד החוץ הודיע שאי אפשר להחזירו למדינה אחרת, הוא יוכל לבקש תושבות ארעית מטעמים הומניטריים. זאת בכפוף לשיתוף פעולה, ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. גם אם יקבל מעמד ארעי, יימשכו המאמצים לגרש אותו. בנוהל אין כל התייחסות לקבלת מעמד של קבע על ידי חסר אזרחות.

לא ידוע מהו מספר חסרי האזרחות החיים בישראל. על פי הערכות, מדובר בכמה מאות או אלפים בודדים, עמם נמנים בדואים החיים בנגב ומי שהיגרו לישראל ואיבדו את אזרחותם הקודמת כשבמקביל לא רכשו אזרחות בישראל (דוגמת אזרחי ברית המועצות לשעבר שהיגרו לישראל ולא רכשו מעמד בה או במדינה ממנה באו, שכן לא שבו לגור בה). כן נמנים ברשימה מי שאיבדו את מעמדם בישראל במשך השנים וילדים לאזרחים ולתושבים ישראלים, שלא רכשו מעמד בלידתם.

"אני מברך על זה שכמעט 6 שנים לאחר מתן פסק הדין, משרד הפנים השכיל לגבש נוהל של הגשת בקשות של מחוסרי אזרחות בלשכות", אמר עורך הדין עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח. "יחד עם זה, הנוהל לא מקיים את חובותיה של ישראל, החתומה על האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, שזכאים לזכויות סוציאליות, לביטוח בריאות, לחינוך ולרווחה, בין שבאו למדינה כתיירים, נכנסו אליה ללא היתר, או נולדו בה".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר כי "הנוהל עומד בהתחייבויות הבינלאומיות בניגוד לטענות חסרות השחר. לאחרונה אף הוכנסו לנוהל הקלות לאוכלוסייה לה הוא מיועד". ברשות לא הסבירו כיצד רישיון העבודה שיינתן לחסרי האזרחות עונה על הדרישה באמנה למתן זכויות סוציאליות.