לפני כחודש חזרה עו"ד יפעת סולל מארבעה ימים אינטנסיביים בוועידה הבינלאומית של התנועה הקואופרטיבית, שנערכה השנה בעיר מנצ'סטר שבבריטניה. עולם חדש מופלא של אפשרויות כלכליות ושיתופי פעולה נחשף ופותח בוועידה, וההתרגשות של סולל, אשר ליוותה בשנה האחרונה את ההתעוררות הקואופרטיבית בישראל, מסרבת לדעוך. אם הדו"ח השנתי של מרכז טאוב שפורסם השבוע מסביר בנתונים וסטטיסטיקות לרוב את מקורות המחאה החברתית שפרצה בשנה שעברה - ובראשם היכולת המצטמקת של המעמד הבינוני להמשיך ולהתקיים בכבוד נוכח מדיניות הממשלה – המודל הקואופרטיבי מציע דרך לתיקון המצב הקיים, למימוש צדק חברתי.
 
בוועידה בבריטניה, שציינה את סיום אירועי "השנה הקואופרטיבית" שהוכרזה על ידי האו"ם, השתתפו כ-11,800 איש מ-88 מדינות. לפי ההערכות המעודכנות, בקואופרטיבים ברחבי העולם מועסקים כ-100 מיליון איש וחברים בהם כמיליארד איש. במקביל למושבים הפורמליים בוועידה – אשר עסקו בקשת של נושאים כמו אי-השוויון כלפי נשים המגולם במערכת הכלכלית הרגילה או השיטות לפיתוח מסחר הוגן – סולל מספרת כי העניין האמיתי היה בדיונים הפחות רשמיים, כאלה שעסקו בין השאר בשיטה הקואופרטיבית כאלטרנטיבה לקפיטליזם והתארגנויות באזורי קונפליקט, ובעיקר ביריד שבו הציגו מאות קואופרטיבים את מוצריהם.
 
היו שם קואופרטיבים העוסקים בבניית אתרי אינטרנט והוצאות ספרים, לצד כאלה המתמחים בייצור של כמעט כל מוצר מזון אפשרי (כמו קואופרטיב סקוטי אשר תומך בארגונים מקבילים לייצור קפה שהקימו נשים במדינות שונות באפריקה, ומשווק את התוצרת האיכותית בכל אירופה). ואולם, לצד ארגונים אלו השתתפו בוועידה גם בנקים. אלה אמנם מציעים ללקוחותיהם את השירותים האופייניים לאחיהם המסחריים, אך מציגים הבדל אחד בולט: הניסיון למקסם רווחים הוא למען החברים בקואופרטיב ולא עבור הטייקון התורן. עיקרון זה מתבטא במדיניות בנקאית שמרנית יחסית, שמתרחקת מהסתמכות - וההסתבכות הנלווית לה לא פעם – על הרפתקאות פיננסיות, שאת המחיר שלהן משלמים בדרך כלל אחרים.

זו כנראה אחת הסיבות לכך שבנקים קואופרטיביים בעולם (דוגמת ראבובנק ההולנדי והבנק הקואופרטיבי האנגלי) מראים יציבות יחסית ואפילו יתרון מול בנקים אחרים, גם בתקופת המשבר הכלכלי של השנים האחרונות. כך נרשמה ב-2009 עלייה של 38% במספר החשבונות המנוהלים בבנק הקואופרטיבי בבריטניה. אף בספרד, שבה שיעור האבטלה רק הולך ועולה, מגייסים הקואופרטיבים עובדים. מסתבר שלפעמים יש גם יתרון לשמרנות.
 
העקרונות שמפעילים ומקיימים את הבנק הקואופרטיבי תקפים גם לגבי ארגון קטן יותר כמו סופרמרקט. העלאת המחירים בחודש האחרון ברוב רשתות השיווק, שהיתה גבוהה מזו שעליה הצהירו היצרנים, רק מדגישה את היתרונות הקואופרטיביים. "בניגוד לסופרמרקט רגיל, שמחפש להגדיל את רווחיו באמצעות מכירה של כמה שיותר מוצרים ביוקר ותשלום נמוך לעובדים שלו", אומרת סולל, "הסופר הקואופרטיבי מוכר את המוצרים במחיר הנמוך ביותר האפשרי, בדיוק במידה שתאפשר לו להחזיק את עצמו, ולתת תשלום הוגן לחבריו. אין כאן רווחים מהון, והחברים נהנים מיתרונות כלכליים שנוצרים כתוצאה מהפעילות השוטפת - מחירים יותר נמוכים בזכות ההתאגדות לכוח קנייה מרוכז וגם ביטוי לאינטרסים חברתיים. בסוף השנה מחולקים העודפים לא על פי ההון שהשקיע כל חבר בראשית הדרך, אלא בהתאם להיקף העסקים עם הקואופרטיב".
 
לפני כחצי שנה נפתח בירושלים הקואופרטיב הצרכני "בשותף". תמורת מניה, המקנה בעלות חלקית על הארגון, נדרש כל חבר לשלם 300 שקלים (המוחזרים לו במקרה שיחליט לעזוב). "בשותף" מציע מוצרי בסיס - לחם, חלב, קטניות, ביצים, פירות וירקות, קופסאות שימורים וכד' - במחירים נמוכים הרבה יותר מאשר בכל סניף של רשת שיווק גדולה. החברים משתדלים להימנע מקניית מותגים מוכרים ומעדיפים ספקים קטנים ומקומיים. הקנייה הישירה הזו, המדלגת מעל גורמי התיווך שבין היצרן לצרכן, מאפשרת את המחיר הנמוך שבו נמכרים המוצרים. בתוך שישה חודשים, מספר החברים הכפיל את עצמו, ומגיע כיום לכ-100. היקף המכירות השבועי עומד על כ-4,500 שקלים.
 
בניגוד לקנייה רגילה, ההשתתפות ב"בשותף" גם מאפשרת לבטא עמדות עקרוניות. "אנחנו אלה שמחליטים ממי לקנות מוצרים וממי לא", אומר טל אלסטר, סטודנט בתוכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בקבוצת הסטודנטים שייסדה את "בשותף". "כך אנחנו יכולים להחליט לקנות לחם ממאפיה שמעסיקה אנשים עם מוגבלויות או שמן זית פלסטיני. אנחנו מוכרים את המוצרים לחברים במחיר שעלה לנו לקנות אותם, בתוספת 10% של תקורה, שמיועדים לפיתוח המלאי ולהוצאות שונות".
 
"אני מרגיש קצת חסר אונים מול כל ההתנהלות החברתית-כלכלית שמסביב", אומר אלסטר, "הקואופרטיב יצר בשבילי הזדמנות לנסות באמצעות כוח משותף לשנות את המציאות שלנו. הפסקתי למשל לקנות בסופר הרגיל. 'בשותף' מספק את סל הקניות שלי. אנחנו אמנם עדיין קטנים, אבל בסך הכל יצרנו אלטרנטיבה למשהו די בסיסי בחיים שלנו".
 
"בשותף" פועל פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים, מתוך חדר בבית הספר הניסויי בירושלים. כעת הם מתכוונים לנסות ולהרחיב את מעגל החברים, בעיקר דרך פנייה למשפחות התלמידים בבית הספר. כיוון שההתארגנות היא בבעלות החברים, כל חבר גם נדרש לתורנות פעם בחודש - אין מישהו אחר שיסדר את המוצרים, יפעיל את הקופה, יזמין מוצרים או יביא אותם מהספקים. המשמעות של הבעלות המשותפת היא גם החלטה משותפת על אופן ניהול הקואופרטיב. את ההחלטות השוטפות מקבל צוות מארגן, שפתוח לכל אחד, בעוד החלטות עקרוניות נידונות ומוכרעות באסיפה הכללית. באסיפה הקרובה ידונו בין השאר אם להתחיל לקנות גם בשר.
 
ההתנהלות הדמוקרטית של "בשותף", המוגדר קודם כל כקואופרטיב צרכני, נשמרת גם ב"שומעים חזק", קואופרטיב יצרני של עובדים בתחום ההגברה והתאורה. ההתארגנות הזו ותיקה יותר והחלה כשנתיים לפני פרוץ המחאה החברתית, על ידי קבוצה של כ-15 בוגרים של "השומר הצעיר" בצפון הארץ. לדברי עמית פרידמן, ממקימי הקואופרטיב, "העבודה שלנו לא שונה מכל חברה אחרת, אבל אין כאן בעל שרק מחפש איך למקסם את הרווח שלו ולקצץ בשכר של העובדים. כיוון שאנחנו הבעלים, כל אחד מרגיש אחריות מלאה לקדם את העסק. אין פועלים שחורים: כולנו סוחבים רמקולים של עשרות קילוגרמים וכולנו עובדים בתחום השיווק. הצלחנו להכפיל את היקף הפעילות שלנו משנה לשנה".
 
פרידמן פעיל גם ב"מרכז לקידום הקורפורציה" בצפון, שהחל לפעול לפני כמה חודשיים ומסייע להתארגנויות חדשות. בלימודי כלכלה לתואר ראשון, הוא מספר, "אף פעם לא למדנו מה טוב לחברה אלא רק איך אפשר להגדיל את הרווחים ברמת המיקרו והמאקרו הכלכליים. התוצר גדל, אבל כך גם העוני. המטרה שלנו היא לייצר עוד מקומות עבודה ולדאוג לתנאי עבודה טובים. הקואופרטיב מציע אפשרות מעשית לכלכלה אחרת, ששמה את האדם במרכז ועם זאת לא מתבססת על תרומות או טוב לב אידיאליסטי".

משביר לכל
 
מאז קיץ 2011 עשרות קבוצות החלו להתארגן בניסיונות להקים קואופרטיבים בתחומים שונים, בעיקר בתחום הצרכני. עו"ד סולל אומרת כי בתקופה הזו היא סייעה לכ-40 התארגנויות שכאלה,  הנמצאות בשלבי גיבוש שונים. כשמונה מהן כבר הגיעו לשלב האחרון, הרישום ברשם האגודות השיתופיות. בתקופה שחלפה אף נעשו כמה ניסיונות לשתף פעולה בין הקבוצות השונות. אחד הפרויקטים שכבר קרם עור וגידים הוא פאב ה"בר קיימא" שבדרום תל אביב – המציע מחירים מופחתים של שתייה ומזון בתמורה לרכישת מניה במקום. בזמן שחלף מאז פתח את שעריו הפך הפאב התל אביבי למפגש להתארגנויות ולפעילויות פוליטיות נוספות.
 
סבה של סולל היה רפאל מרינוב, ממקימי "המשביר לצרכן" והמנכ"ל במשך 30 שנה. כשעברה לפני כמה שנים על דברים שכתב, נתקלה במשפט שאמר כאשר פרש מתפקידו, באמצע שנות ה-70, על כך שתפקידו של הקואופרטיב הוא לדאוג לכך שהעובדים יוכלו לקנות מוצרים באיכות טובה ובמחיר הוגן. "חשבתי שזה משפט שנכון תמיד. התחלתי להתעניין מה קורה בעולם וגיליתי שמה שחשבתי שהוא היסטוריה בישראל הוא לגמרי הווה בעולם, מציאות חיה ומשגשגת".
 
אחד הפרויקטים האחרונים שבהם סולל מעורבת הוא הקמת בנק קואופרטיבי, שאמור לצאת לדרך בעוד כמה חודשים. קבוצת המייסדים כוללת בין השאר את דורון שורר, לשעבר הממונה על שוק ההון, ויואב להמן, לשעבר המפקח על הבנקים. לדברי קרן-אור און, המרכזת את ההתארגנות, השלב הבא הוא פרסום תשקיף לגיוס הון מכלל הציבור להנפקת מניות לציבור הרחב, בתיאום עם הרשות לניירות ערך. המניות יונפקו על בסיס העיקרון הקואופרטיבי של אדם אחד שווה קול אחד, "מבנה אשר מבטיח שהאינטרסים של החברים יימצאו בראש סדר העדיפויות".
 
תוכנית הפעולה של הבנק החדש מתבססת על מודלים דומים באירופה ובארה"ב. בדרך לוועידה בבריטניה, הספיקה סולל לבקר גם בהולנד ולהיפגש עם בכירים בבנק הקואופרטיבי שם, אחד הגדולים במדינה. ההתעוררות בישראל של הרעיון הקואופרטיבי, היא אומרת, "נובעת מאנשים שלא שבויים בעבר ורוצים לייצר גרסה מקומית לכל מה שעובד ומצליח בעולם".

עו"ד סולל, השבוע. "אין כאן רווחים מהון, והחברים נהנים מיתרונות כלכליים". צילום: מוטי מילרוד