בנובמבר 1921 התנהלו שיחות בין בריטניה לממשלה הטורקית בנוגע לפתיחת הסכם סוור - הסכם השלום שסיים את מלחמת העולם הראשונה במזרח התיכון. באותו חודש נזעק הנציב העליון הראשון בארץ ישראל, הרברט סמואל, וביקש לעכב את הדיונים עם הטורקים. הסיבה היתה ממצאים ארכיאולוגיים שהטורקים לקחו עמם בעת הנסיגה מארץ ישראל.

"אני מבקש", כתב סמואל לשר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, "להתחשב בהצעה הבאה. אם ההסכם עם טורקיה יתוקן, בין הפיצויים שיש לדרוש מהטורקים חייבת להיות גם החזרת העתיקות מפלסטינה".

המסמך הזה הוא אחד מעשרות שעסקו בעתיקות ששדדו הטורקים בימים האחרונים לשלטונם בארץ. שלוש שנים לפני המכתב של סמואל כתב המושל הצבאי הראשון בארץ ישראל, רונלד סטורס, מכתב ללונדון שבו הזהיר מפני גניבת חפצים בעלי ערך ארכיאולוגי מירושלים לאיסטנבול על ידי הטורקים. בין הדברים שנלקחו, טען סטורס, היו ממצאים מתל מגידו, יריחו וסבסטיה. "הם בעלי חשיבות מיוחדת מאחר שהם כוללים את הכתב העברי הקדום ביותר שנמצא אי פעם".

העובדה שהבריטים עצמם עשו מעשים דומים ברחבי האימפריה שלהם לא הפריעה להם להזדעזע ממעשי הטורקים, שהעבירו למוזיאון באיסטנבול ממצאים שהיו במוזיאון ארכיאולוגי קטן בירושלים. ברוב המסמכים הממצאים שמדובר בהם אינם מזוהים. לא ברור מה בדיוק לקחו הטורקים. מסמך אחד חושף את הממצא החשוב ביותר - כתובת השילוח. במכתב שנשלח ככל הנראה מוועד הצירים בארץ לארגון ציוני אמריקה, בתקווה שיפעיל את השפעתו כדי להביא להשבת הפריטים לארץ, צוין פריט אחד חשוב במיוחד - כתובת סילואן. "זה חשוב לנו כיהודים וכציונים (...) שכן זו הדוגמא היחידה לכתובת עתיקה בעברית מחוץ לתנ"ך".

הכתובת, שהתפרסמה גם ככתובת חזקיה, נמצאה ב-1880 בתוך נקבת השילוח בירושלים. היא מתארת את אופן חציבת הנקבה. ככל הידוע, מאמציהם של העסקנים הציונים והפקידות הבריטית לא נשאו פרי והממצאים הארץ-ישראליים נותרו בטורקיה.

המסמכים האלו ואלפי מסמכים אחרים שמורים היום בארכיון הדחוס של רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר בירושלים. כולם הועברו בשבועות האחרונים בארגזים מהארכיון לידי חברת אימג'סטור ברחובות. המסמכים ייסרקו ויועלו לאינטרנט כחלק מפרויקט לדיגיטציה של הארכיון המנדטורי של רשות העתיקות. הפרויקט נעשה במסגרת תוכנית המורשת הלאומית במשרד ראש הממשלה. מטרתו, בשלב ראשון, היא לשמר ולקטלג את הארכיון של מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט. הארכיון הזה מתעד את היווצרות המחלקה, שהתגלגלה לבסוף לרשות העתיקות הישראלית. הוא כולל מכתבים של הארכיאולוגים החשובים שפעלו בארץ באותן שנים, את רישיונות החפירה הראשונים לתלים הארכיאולוגיים החשובים בארץ, תמונות היסטוריות של אתרים, שנהרסו בחלקם הגדול, ומפות.

מאלפי המסמכים, מחלקת העתיקות המנדטורית מצטיירת כגוף ביורוקרטי נוקדני. למשל, אפשר למצוא עשרות מכתבים שדנים במאבקים בין עובדי השטח של המחלקה לבין המטה, בנוגע לתקציב החזקת הסוסים - כלי התחבורה המקובל. מסמך אחר מ-1935 מפרט תקנה של מנהל המחלקה בנוגע לעישון בבניין רוקפלר: "עישון אסור בכל המסדרונות והגלריות, בחדר הקריאה ובמעבדות. במקומות אחרים אין להשליך סיגריות על הרצפה או בגן". התקנה הזאת כנראה עשתה את הבניין לחלוץ ארץ-ישראלי באיסור העישון במרחב הציבורי.

אבל חשיבותו העיקרית של הארכיון היא מדעית ולא קוריוזית. "יש פה ריכוז המידע החשוב ביותר על ארץ ישראל", אומר הארכיאולוג עוזי דהרי, סגן מנכ"ל רשות העתיקות. "הציונות חיפשה את העבר הרחוק ותוך כדי כך גרמה נזק לעבר הקרוב. הארכיון הזה נותן תמונת מצב למציאות שלפני התנועה הציונית. יש אלפי אתרים שאינם קיימים עוד חוץ מאשר פה בארכיון. כפר נחום, למשל, היה כפר ענק בנוי אבני בזלת. התיעוד היחיד בעולם של הכפר הזה הוא כאן". לדברי ראובן פינסקי, מנהל תוכנית המורשת, הארכיון הוא תשתית המחקר הארכיאולוגי במאה השנים האחרונות.

בשלב הראשון של המיזם, שעלותו נאמדת ב-1.5 מיליון שקל, ייסרקו כ-40 אלף מסמכים העוסקים בעתיקות בירושלים ובעכו. הפרויקט עתיר כוח אדם כי אלה מסמכים מסוגים שונים ובעלי רגישות ולא ניתן להריץ אותם אוטומטית בסורק. יש לטפל בהם ידנית. בתוך כמה שבועות יעלה לרשת אתר שיכלול את החומרים הסרוקים ויאפשר חיפוש בהם.

על הפרויקט מנצחת סילביה קרפיוקו, עובדת הארכיון. בין מאות אלפי המסמכים היא מצאה דף בכתב יד שכתב הארכיאולוג נחמיה צימבליסט (לימים צורי) לאלברט איינשטיין מסוף 1945. "לאחי הגדול פרופ' איינשטיין", כתב צימבליסט על הדף המצהיב, "דבריך דברי יהודי גדול, אנו קוראים מדי יום ויודעים להגיד כי אשרי הדור שזכה לך! חזק ואמץ! פריחת העמק הקם לתחייה וחילוץ עצמות שרידי התופת האירופית מברכים אותך על דבריך".