44% מבעלי מוגבלות חמורה בגילאי 20-65 מועסקים – כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו היום (ראשון). מדובר בפער של 30% בהיקף התעסוקה, לעומת אנשים ללא מוגבלות בגיל זה – העומד על 74%. בגילאי 20-44 הפער אף קטן מכך, ואילו בגילאי 45-64 שיעור המועסקים בקרב אנשים ללא מוגבלות (74%) כמעט וכפול משיעור המועסקים בקרב בעלי מוגבלות חמורה (39%).

הממצאים מבוססים על הערכה עצמית של מרואיינים ב"סקר החברתי 2011" שביצע הלמ"ס בנושא מוגבלות וקשיים בתפקוד יומיומי, המתפרסמים לקראת היום הבינלאומי לזכויות בעלי מוגבלות, שיחול מחר (שני).

באשר להכנסתם של המועסקים עם מוגבלות חמורה, 39% העידו כי הם משתכרים עד 5,000 שקלים ברוטו בחודש, לעומת השתכרות בסכום זה בקרב 30% בלבד משאינם מוגבלים. בהתאם, סבורים 41% מקרב המועסקים עם מוגבלות חמורה כי הכנסתם מעבודה נמוכה יותר בהשוואה לזו של אנשים בעלי רמת השכלה דומה לשלהם - זאת לעומת תחושה דומה בקרב רק 29% מהמועסקים ללא מוגבלות.

אדם עם מוגבלות חמורה הוגדר בסקר כמי שמתקשה קושי רב, או לא יכול בכלל, לעשות אחת או יותר מהפעולות הבאות: לראות, לשמוע, ללכת או לעלות במדרגות, להתלבש או להתרחץ בעצמו, לזכור או להתרכז. יש לציין כי למעשה, שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה בכלל האוכלוסיה גבוה יותר, שכן הנתונים לא כוללים דיירי מוסדות טיפוליים וסיעודיים, וכן נשאלים שלא יכלו להתראיין לסקר בשל מוגבלות חמורה.

מנתוני הלמ"ס עולה עוד כי שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה גדול יותר בקרב בעלי השכלה נמוכה: בגילאי 45-64 הם מהווים כרבע (24%) מקרב חסרי תעודת בגרות. בעלי מוגבלות חמורה מהווים כשישית (16%) מבעלי תעודת בגרות, ו-9% בלבד מקרב בעלי השכלה אקדמית. בגילאי 65-74 אנשים עם מוגבלות חמורה מהווים 40% מקרב חסרי תעודת בגרות, כשליש (32%) מבעלי תעודת בגרות וחמישית (20%) מבעלי תעודה אקדמית.

בעלי מוגבלות חמורה נמצאו, על פי הסקר, מרוצים פחות מחייהם ופחות אופטימיים ביחס לעתיד לעומת אנשים ללא מוגבלות. בגילאי 20-44 שיעור האנשים עם מוגבלות שאינם מרוצים מחייהם, גבוה פי שלושה משיעור החשים כך בקרב אנשים ללא מוגבלות (25% לעומת 8% בהתאמה). למעלה ממחצית בעלי המוגבלות החמורה אינם מרוצים ממצבם הכלכלי, ולמעלה מ-20% חושבים שחייהם יהיו טובים פחות בעתיד, כך גם מצבם הכלכלי.

בכל קבוצות הגיל נמצא כי בעלי המוגבלויות חשים בדידות בשיעור גבוה יותר: 19% מהנשאלים עם מוגבלות חמורה העידו כי הם חשים שאין להם למי לפנות בשעת מצוקה או משבר, לעומת 8% מהנשאלים ללא מוגבלות החשים כך.