במסדרונות משרד החינוך הראשי בירושלים, נותרו במשך כשבוע ללא השגחה וגלויים לעיני עוברים ושבים מאות תיקים אישיים חסויים של תלמידים.

הארגזים הפזורים במסדרונות, הכילו קלסרים ובהם כאלפיים פניות אישיות, אבחונים פסיכולוגיים ודידקטיים, בדיקות רפואיות, דו"חות סיכום אישיים, חוות דעת, מכתבים של מורים, תלמידים והורים, דו"חות קציני ביקור סדיר ועוד. התיקים שהונחו במסדרות המשרד הוכנו לוועדות ערעורים שונות הדנות בבקשות למתן התאמות לקטינים.

יש לציין כי לצורך הדיונים בוועדות ההתאמה, שמסמכיהן גם הונחו לעיני כל, אף נדרשים ההורים לחתום על "טופס ויתור סודיות", על מנת שהוועדות יוכלו לעיין בחומר האישי הכולל אבחונים פסיכולוגיים, דידקטיים וחוות דעת. "ללא חתימתכם לא יתאפשר דיון בבקשה להתאמות", מוסבר להורים.

לצד פרטים אישיים כגון מספרי טלפון של בני המשפחה, כתובות ומספרי הזהות, נחשף גם עברם של הקטינים. באחד הדו"חות מסופר למשל כי הילדה אינה מתגוררת בבית הוריה, מהו עיסוקם ומידת השכלתם. הפרטים האישיים יורדים עד למשקל בלידה, משך זמן היניקה וגיל הגמילה מטיטולים. "בדיקת קשב וריכוז מצביעה על קשיים בתחום", נכתב, כמו גם: "נעזרה בטיפול פסיכולוגי למספר מפגשים על רקע קשיים חברתיים". כך מצוינים גם התחומים בהם מתקשה התלמידה ומהם ציוניה. "גילתה קשיים משמעותיים בחשבון כבר בכיתה א'. התקשתה לזכור את לוח הכפל". לתיקים מצורפות "הוכחות" לכישלונות בבחינות "רגילות" של תלמידים דוגמת מבחני עבר ועוד.

גורם במשרד החינוך סיפר כי "כל הפקידים היו נרעשים מהעניין, שכן המון זרים מטיילים במסדרונות המשרד והכל חשוף. זה דבר חמור בכל סדר גודל, שדברים כאלה נמצאים בצורה לא מאובטחת, עם מידע שמפוזר במסדרונות בלי השגחה". לדבריו, אלו "נושאים שאמורים להיות שמורים, אפילו באבטחת מידע, ודאי שתוך שמירה על צנעת הפרט. כל אחד יכול לראות מה הסיפור של הילד, מה אמא שלו כתבה עליו ומה בית הספר חושב עליו. אלו דברים שאסור שיקרו בכל מערכת מתוקנת, ודאי במשרד ממשלתי שמופקד על הילדים".

על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית מוגנת, וכל אדם זכאי לפרטיות ביחס לצנעת חייו. החוק להגנת הפרטיות קובע כי מסירת מידע ממשרד ממשלתי אסורה ללא היתר מפורש בחוק או בהסכמת מי שהמידע נוגע לו. הפגיעה בפרטיות כוללת הפרה של חובת סודיות שנקבעה בחוק ביחס לענייניו הפרטיים של אדם. במקרה של תלמידים, חובת הסודיות קבועה גם בחוק זכויות התלמיד, בו נכתב כי "מי שהגיע אליו מידע על תלמיד עקב מילוי תפקיד שהוטל עליו לפי חוק זה, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא לצורך ביצוע תפקידו".

פרופ' מיכאל בירנהק, מומחה לפרטיות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, הסביר כי ניכר שבמקרה זה הופקר מידע אישי רגיש והחוק בעניין הופר. "מידע פסיכולוגי ובריאותי, ובייחוד על קטינים, הוא מידע רגיש שיש חובה לאבטח אותו ולשמור על סודיות", אמר, "מרשות ציבורית מצופה על אחת כמה וכמה להקפיד עליו, בטח כשהיא אחראית באופן שוטף על ילדינו".

לדבריו, סוגיית הפרטיות במערכת החינוך אינה מוסדרת כראוי. "היבטי פרטיות מופיעים בחוזרי מנכ"ל שונים, אבל אין חוזר מנכ"ל מסודר בנושא", אמר. את ההפקרות בתחום ניתן למצוא בעניין המצלמות המותקנות בבתי ספר "כאש בשדה קוצים, בלי יד מכוונת ממשרד החינוך", כלשונו. "כל בית ספר ורשות עושה מה שהיא רוצה בעניין", הוסיף, "רואים את זה גם בהעברת המידע בין בתי הספר, כשילד עובר ממוסד אחד לאחר. גם אם היו נורמות מערכתיות מסודרות, והיו מלבד החוק גם תקנון וחוזרי מנכ"ל מסודרים בנושא (מה שלא קיים) זה לא היה מספיק. אלה נושאים שהחוק לבדו לא מספיק בהם - צריך להטמיע את החוק בתרבות הארגונית". 

לפני כשמונה חודשים פורסם ב"הארץ" כי בית הספר "יהודה הלוי" ביהוד נסגר, כשהמוסד השאיר מאחור תיקים אישיים שכללו אבחונים פסיכולוגיים, וידויים אישיים והערכות על הורי התלמידים. משרד החינוך טען אז הוא "רואה במקרה זה רשלנות חמורה", וכי "יערוך בירור מקיף ויסודי בעניין".

במקרה הנוכחי, בו אנשי משרד החינוך הם שהשאירו את תיקי התלמידים גלויים במסדרונות, כל שנמסר ממשרד החינוך בתגובתו הרשמית לפניית "הארץ" היא ש"התיקים מצויים בחדר סגור ומאובטח"".