בדיוק לפני שנתיים התהפכו חייהם. עד אז הם היו משפחה ישראלית רגילה לגמרי. זוג הורים העובדים בעבודות מסודרות, שני ילדים מוצלחים, שאחד מהם, בן 15, כבר החל ללמוד באוניברסיטה, ודירה במרכז הארץ ומשכנתה ל-20 שנה.

אלא שאז החלו הכאבים בצד, שאחר כך עברו לגב, כאבים משתקים שפגעו ביכולתו של אריק, אבי המשפחה, לתפקד. בבית החולים גילו אצלו ארבע פריצות בחוליות עמוד השדרה הצווארי, בשתיים מהן יש סיבוכים נוספים; הכאב היה נורת אזהרה על סכנת שיתוק. אחרי 22 שנות עבודה כהנדסאי מכונות, במעמד של אזרח עובד צה"ל, אריק מצא את עצמו מושבת ולפניו ניתוח וסדרת טיפולים. זמן קצר לאחר מכן נסגרה החברה שבה עבדה רעייתו. כמה חודשים שבהם הוא מקבל רק משכורת חלקית, שכן אינו בא לעבודה, ורעייתו אינה משתכרת כלל - והנה תחילת כדור השלג.

אריק אדם אחראי. כשהבין שבקרוב יתקשו לעמוד בתשלומי המשכנתה, 4,900 שקלים בחודש, פנה אל בנק משכן בכתב והתריע. הם בתגובה השיבו, שאם וכאשר יצטבר חוב, אז יחליטו מה לעשות. והחוב הגיע.

באוגוסט 2011 עבר אריק את הניתוח. לאורך כל התקופה הזאת ירדה הכנסתו לכ-5,000 שקלים, ואילו אשתו, שפוטרה, לא קיבלה שכר כלל. ההוצאות הרפואיות וכל ההתחייבויות האחרות של משפחה ממוצעת הביאו אותם למצב שבו לא עוד הצליחו לשלם לבנק. הלימודים האוניברסיטאיים של הבן הופסקו, מטבע הדברים, כל ההוצאות קוצצו, והם ביקשו מהבנק להגיע להסדר. אלא שעל פי ההסדר, התשלום החודשי בעבור המשכנתה גדל ל-5,600 שקלים, והם כמובן לא הצליחו לעמוד בו. "שמונה שנים שילמנו הכל בזמן כמו שצריך. אשתי ואני ידענו ששליש מהכנסתנו הולך למשכנתה והתנהלנו מצוין", מספר אריק. "ניסינו למחזר את המשכנתה, אבל הבנק דרש 100 אלף שקלים קנס. ההסדר עם עורך הדין שלהם הניב סכום חודשי שרק הולך וגדל. התרענו מראש, ביקשנו שילכו לקראתנו, אבל זה מה שקרה". בני המשפחה קיבלו צו, שהודיע להם, כי אם לא ישלמו את המשכנתה כולה - 900 אלף שקלים - יפונו מדירתם ב-5.1.13.

אריק הגיש תביעה להכרה בנכותו ולקבלת זכויותיו. התהליך אטי וארוך, אולם הוא צפוי להסתיים בתוך חודשים ספורים. לכן ביקש מהבנק ארכה עד מארס, ובינתיים התחייב לשלם 3,000 שקלים. בבנק סירבו.

פנינו אנחנו לבנק משכן, ובעקבות פנייתנו נשמעו צלילים שונים. מבנק הפועלים נמסר בתגובה, כי "החייב לא עמד בפריסת התשלומים שהבנק איפשר לו תוך שבא לקראתו. לפנים משורת הדין, בשל מחלתו, מוכן הבנק לעכב את הליכי הגבייה ולאפשר לחייב לשלם לו עד אפריל 3,000 שקל בחודש, ולאחר מכן ייפרע החוב כסדרו".

משהו טוב

מסיבת חנוכה ב"מרכז חינוך ליאו בק" בחיפה. האולם מלא מפה לפה במאות תלמידי כיתות ט' עד י"א. בדרך כלל מאופיינת השתתפות בני הגיל הזה באירועים מסוג זה ברחש בלתי פוסק ובהתנהלות קולנית. אלא שלמרבה התמיהה, לא נשמע בעולם ולו רחש. על הבמה עומד נער צעיר וקורא. ניכר בדיבורו, כי הוא נושא לקות לא קלה. בדרך כלל בסיטואציות כאלה נוהגים בני נוער ללעוג או לצחוק, אבל באולם שורר שקט גמור, התלמידים נראים נרגשים ועוקבים בדריכות אחרי חברם השונה מהם.

כשהוא מסיים את הטקסט החגיגי והמרגש פורצים הילדים כולם במחיאות כפיים סוערות ומעודדים את הנער. ברקע מתנגנים צלילי השיר "שווים", שכתב עיליי בוטנר, ושתי נערות שרות אותו בכנות גדולה.

הסצנה הייחודית הזאת מאפיינת את האופן שבו מתחנכים ילדי ליאו בק. הגילוי הנאות מחייב לספר, כי הוזמנתי לשם כדי לשאת הרצאה. כשלמדתי מעט על המקום גיליתי צוות מורים, שכבר לא האמנתי שקיים כמוהו במחוזותינו, כזה שמתנהל על פי ערכים נדירים, שעליהם מנצח ביד רגישה המנכ"ל דני פסלר (לכל חטיבה יש מנהל, ומעל כולם מנכ"ל), ועבודת הצוות המקצועית והערכית שהוא מנחיל מחלחלת ומיושמת בהתנהלות של התלמידים.

ד"ר ליאו בק שימש כנשיא האיגוד העולמי של היהדות המתקדמת. במרכז החינוך על שמו מתחנכים היום כ-2,500 תלמידים מהגיל הרך ועד סוף התיכון. אולי דווקא הסתירות המובנות שבו הן המתכון לייחודו. מדובר בבית ספר שבו לומדים בני שלוש הדתות, אבל הוא משתייך לזרם היהדות הליברלית ואפילו מפעיל בית כנסת. בית הספר ממוקם על קו תפר המחבר בין שכונות עניות מאוד לאמידות, מתוך אידיאולוגיה של חיבור בין עשירים לעניים ונתינת הזדמנות לכולם. במקביל הוא למעשה בית ספר פרטי ברובו (חטיבת הביניים עירונית). בכל שכבה יש כיתה על-אזורית לתלמידים אוטיסטים וכיתה על-אזורית למחוננים, ולא מעט ילדים בעלי לקויות תקשורת משולבים בכיתות הרגילות.

טקס חנוכה הסתיים בדיאלוג בעברית ובערבית, כשכל תלמיד מדבר בשפת חברו.

זאת לא שאלה של כסף. "דמי הלימוד" שם אינם גבוהים ביחס לתשלומים שהורים נדרשים לשלם במערכת הציבורית. זאת רק שאלה של החלטה שלא לוותר על הילדים שלנו, ובליאו בק עושים זאת בגבורה.