טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזדמנות אחרונה: ועידת התביעות מחפשת יורשים לרבע מיליארד שקל

לראשונה פורסמה רשימה של אלפי משפחות יהודיות ונכסים שהיו ברשותן לפני השואה בערי מזרח גרמניה. המטרה: איתור היורשים ופיצויים על הרכוש

תגובות

לאתר האינטרנט של ועידת התביעות עלתה לאחרונה רשימה ארוכה ובה אלפי שמות של אנשים ורחובות מערים במזרח גרמניה. אלה לצד אלה, אפשר למצוא שם את מרטין בלומנטל מרחוב יודנשטראסה 14 ברובע מיטה בברלין; ולטר פרידלנדר מרחוב ובר 31 באותה שכונה; הד"ר אדולף אבר מכתובת בלתי ידועה בלייפציג; ואנה אדלר מרחוב ריינהרדשטראסה 13 בדרזדן.

פרסום הרשימה הוא הניסיון האחרון של ועידת התביעות לאתר את היורשים של אלפי בתים ובתי עסק ממזרח גרמניה, בעיקר מברלין, שטרם קיבלו פיצוי בשבילם.

היורשים שיימצאו זכאים יקבלו כסף מקרן מיוחדת בת 50 מיליון אירו (כ-250 מיליון שקלים) שהקימה הוועידה. באתר של הוועידה יש הסבר מפורט על הליך הגשת הבקשה.

לחצו להורדת הרשימה המלאה

תהיה זו ההזדמנות האחרונה עבורם לקבל פיצוי על הרכוש שהיה בבעלות משפחתם לפני עליית הנאצים לשלטון, הולאם בידי המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, והוחזר לוועידת התביעות ב-25 השנים האחרונות.

בכך, מנסה הוועידה להביא לסופה של פרשה סבוכה, מפותלת, ביורוקרטית, מורכבת וטעונה מאוד. פרשה שכוללת סוגיות היסטוריות, משפטיות ומוסריות, שלא תמיד התיישבו אלה עם אלה. ברבות השנים היה הנושא הזה מוקד לוויכוחים ולדיונים בתוך הוועידה ומחוץ לה, וכן לתביעות משפטיות שהגישו נגדה משפחות יהודיות מאוכזבות, שטענו כי לא קיבלו פיצוי על רכוש שהיה ברשותן.

שלמה גור, סגן נשיא לוועידת התביעות בישראל, שהיה בעבר מנכ"ל משרד מבקר המדינה, הסביר השבוע ל"הארץ" את מורכבות הפרשה, בפגישה במשרדי הוועידה בירושלים. "צריך להבחין בין המצב המשפטי להיבט המוסרי והאתי", אמר. "מבחינה משפטית, לפי החוק הגרמני המצב מאוד ברור. ועידת התביעות היא הבעלים של הרכוש הזה ויש לה את המנדט לעשות בו שימוש לטובת הקולקטיב".

מבחינה מוסרית, עם זאת, הסיפור מורכב יותר. הוועידה קיבלה לידיה מגרמניה - באופן חוקי - רכוש רב, שלפני השואה היה שייך לאנשים פרטיים. היא מכרה אותו, וקיבלה תמורתו כ-2.9 מיליארד דולר. כמה אלפי אנשים, שהוכרו כיורשים חוקיים של הרכוש הזה, כבר קיבלו מהוועידה פיצוי כספי על הרכוש, בסכום כולל של 800 מיליון דולר. 200 מיליון דולר נוספים נשמרים בוועידה לתשלום לתביעות שעדיין מתבררות.

ומה לגבי 1.9 מיליארד הדולר הנוספים? לחלק מהרכוש אין יורשים, כי המשפחות שהחזיקו בו נרצחו בשואה. לחלק אחר קמו יורשים פוטנציאליים, אך לא היתה להם יכולת מספקת להוכיח זאת. אחרים לא הספיקו או לא רצו לתבוע מגרמניה פיצוי על הרכוש הזה - מסיבות טכניות, אישיות, או עקרוניות.

השאלה שניצבה לפתחה של הוועידה היתה קשה: מה עליה לעשות עם יתרת הכסף? בסופו של דבר, לפי נתוני הוועידה, כמיליארד דולר הוקצו לתמיכה בניצולי שואה נזקקים, להנצחה ולחינוך. היתר אמור לשמש להמשך התמיכה במטרות אלה ולמימון הקרן החדשה, שנועדה ליורשים שאיחרו את המועד ולא הספיקו לתבוע את רכושם בזמן.

כדי להבין איך קיבלה ועידת התביעות את הנכסים האלה לידיה ולמה הקימה כעת את הקרן החדשה, צריך לחזור ל-1990, ימי נפילת המשטר הקומוניסטי ואיחוד גרמניה. בעקבות פעילות הוועידה, ממשלת גרמניה איפשרה ליורשים של נכסים יהודיים ממזרח גרמניה לתבוע את רכושם חזרה מהממשלה. עם זאת, היא הגבילה את משך התביעות בזמן, וקבעה כי לא תותר הגשת תביעות נוספות אחרי סוף 1992.

אלפי אנשים פרטיים הספיקו להגיש תביעות עד תום המועד. חלקם קיבלו את רכושם או פיצוי בגינם - ישירות מגרמניה. במקביל, חוק הרכוש הגרמני הסמיך את ועידת התביעות להיות הארגון היורש של הנכסים האלה, והקנה לה זכות כוללת לתבוע אותם בבתי המשפט כדי להשיבם אליה או לקבל תמורתם פיצוי כספי.

הוועידה הגישה כ-120 אלף תביעות רכוש, מספר עצום וחסר תקדים. היא עשתה זאת ב"סיטונאות" ובאופן "עיוור". למעשה, היא הגישה תביעה על כל נכס שאותר ברישומי טאבו ובמרשמי האוכלוסין, ששמו של בעליו נשמע יהודי. בתנאים שעמדו לרשותה - לחץ הזמן והקושי לעקוב אחר ההיסטוריה של כל נכס - היא העדיפה "לירות לכל הכיוונים", בניסיון להציל כמה שיותר רכוש יהודי פוטנציאלי.

עד כה, מאה אלף מהתביעות האלה הוכרעו בבתי המשפט בגרמניה. 20 אלף עדיין מתבררות. בסופו של דבר, רוב הנכסים שנידונו כלל לא היו שייכים ליהודים. במקרים מסוימים, הם אף היו שייכים לנאצים ששם משפחתם נשמע יהודי, כמו אלפרד רוזנברג, המדינאי שהוצא להורג לאחר משפטי נירנברג. בשורה התחתונה, רק 15% מהנכסים שתבעה הוועידה הושבו לידיה.

מאז סוף 1992 לא איפשרה גרמניה להגיש תביעות נוספות בנושא. ועידת התביעות הציעה ליורשיהם לתבוע אותם ממנה, אף שהם לא עמדו בזמן שהקציבה לכך ממשלת גרמניה. מ"קרן הרצון הטוב" שהקימה הוועידה, היא שילמה לאלפים מבין היורשים פיצוי כספי על הנכסים האלה - שגובהו, כאמור, 800 מיליון דולר. הקרן פעלה במשך עשור ונסגרה ב-2004.

אולם, בוועידה התקבלו מאז פניות של ארגונים ואנשים פרטיים, שטענו שמסיבות שונות לא הספיקו לתבוע את הרכוש שהיה בבעלות משפחתם. בעקבות החלטת הנהלת הוועידה, התכנסה ועדה בראשות ראובן מרחב, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ויו"ר הוועד המנהל של ועידת התביעות, שכללה נציגים מארגוני הניצולים הגדולים בעולם. הוועדה החליטה לאחרונה על הקמת "קרן הפניות המאוחרות", והקצתה לה 50 מיליון אירו. הסכום הזה ישמש לפיצוי ליורשים שיוכרו כזכאים וטרם קיבלו פיצוי על הרכוש שהיה בבעלות משפחתם.

בוועידה מדגישים, כי הגשת הבקשה לפיצוי לא עולה כסף וכי ההליך פשוט ואינו מצריך פנייה לעורכי דין. "כל מה שצריך זה להיכנס לאתר, להוריד את הטופס, למלא - באנגלית או בגרמנית - ולשלוח אותו לכתובת שמופיעה באתר - כתובתם של משרדי ועידת התביעות בגרמניה", אומר גור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות