רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תביעות הדיבה בשירות משתיקי הביקורת

שלט נגד ראש העיר ומאבק בקבלן גררו איום בתביעת לשון הרע נגד אזרחים שביקרו גופי ציבור ובעלי הון. כך הפכו תביעות הדיבה לכלי להרתעה והשתקה

תגובות

שתי תביעות על הוצאת לשון הרע הוגשו באפריל 2011 נגד יועץ הנדל”ן דוד פרל. את התביעות הגישה חברת אייזנברג גרופ - נדל”ן בארץ ובעולם, לאחר שפרל פרסם בפורום בענייני נדל”ן באתר “תפוז”, שבו הוא פעיל, הזהרות מפני ההצעות המפתות של החברה, ששיווקה ומכרה בשנים האחרונות קרקעות חקלאיות בעשרות מיליוני שקלים, שסיכויי ההפשרה שלהן אינם גבוהים. בחלק מהמקרים לא בחל פרל במלים בוטות.

בכל אחת מהתביעות דרשה החברה פיצוי של 850 אלף שקל. “לכל אחד ברור שאין לי 1.7 מיליון שקל. התביעות נועדו להפחיד אותי”, אומר פרל. ההליכים נגדו הסתיימו לפני כארבעה חודשים. שתי התביעות נמחקו ופרל התנצל על הסגנון שנקט. תוכן הדברים נשאר ללא שינוי, הוא מדגיש.

אייזנברג גרופ הגישה את התביעות לבית משפט השלום בהרצליה ולבית משפט השלום בנצרת - הרחק מהיישוב שבו מתגורר פרל, מעלה אפרים. התביעה שהוגשה בהרצליה עסקה בארבעה פרסומים, וזו שנדונה בנצרת התייחסה לשלושה פרסומים נוספים, שכולם הופיעו בפורום. בין שתי התביעות אין כל הבדל, מלבד ההפניה לפרסומים השונים.

אבי תמיר
תומר אפלבאום

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, קיבל את בקשתו של פרל לאחד את התיקים ולקיים את המשפט בירושלים. “התנהלותה הדיונית של התובעת מעוררת חשש שמא פיצול הדיון, בדרך של הגשת שתי תביעות נפרדות, נעשה על מנת להקשות על הנתבע. זאת, בלא כל טעם ממשי המצדיק התנהלות זו”, כתב גרוניס  והורה לחברת הנדל”ן לשלם לפרל, שייצג את עצמו, הוצאות בגובה 2,000 שקלים. בהמשך החליט גרוניס כי נוכח התנהלותה של החברה יוטל עליה גם תשלום הוצאות למדינה בסך 3,000 שקלים.

“אני חוזר בי מנוסח הפרסומים ומהשימוש במלים הבאות: ‘שרלטנים’, ‘ניסיון המכירה הוא בלוף אחד גדול’, ‘שקרים’, ‘סיפורים מצוצים מהאצבע’, ‘מצג שקרי’, ומתנצל על כך”, כתב פרל בפורום מיד לאחר הפשרה שהושגה בבית משפט השלום בירושלים בנובמבר 2012. בהמשך הוסיף: “עלי להבהיר שההתנצלות מתייחסת רק לשימוש בכינויים ‘המיותרים’ שנוספו לחומר ייעודי ומקצועי המתייחס לשיווק קרקעות חקלאיות. החומר שנאסף מהחלטות של ועדות התכנון, וכולל התייחסות מקצועית של אנשי מקצוע מתחום המקרקעין לגבי סיכויי ההפשרה, הינו אמת לאמיתה”.

“המהות היא שקובעת”, מוסיף פרל, שמנקודת הראות שלו הסתיימו ההליכים המשפטיים בניצחון. אבל המקרה שלו הוא היוצא מן הכלל. אזרחים רבים אחרים, שנגדם מוגשות תביעות מעין אלה, או שחברה מאיימת עליהם בהגשת תביעה, מעדיפים שלא להסתבך. דו”ח חדש של האגודה לזכויות האזרח, המתפרסם כאן לראשונה, מגלה עד כמה נפוץ השימוש בתביעות השתקה, שמגישים אנשים וגופים בעלי כוח ויכולת כלכלית.

מתביעות אלה נפגעים לא רק עיתונאים וכלי תקשורת, אלא כל מי שמעז להתלונן על חברות ובעלי הון או למתוח עליהם ביקורת פומבית. מבדיקה שערך אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים העוסקים בתחום נמצא, כי רוב התביעות העוסקות בלשון הרע שהוגשו ב-2010 הופנו נגד יחידים או גופים.

לפי מחבר הדו”ח של האגודה לזכויות האזרח, עו”ד אבנר פינצ’וק, “האפקט העיקרי של תביעות כאלה אינו משפטי אלא ציבורי: השתקה של ביקורת הנמתחת על התובע ופגיעה במי שמפריעים לו לקדם את ענייניו”. מעבר לפגיעה במבקר הספציפי, התביעות משמשות גם להרתעה מפני הבעת דעות, בין אם מדובר בוויכוח בעניין מסוים ובין אם בשיח ציבורי כללי. סעיף 7א בחוק איסור לשון הרע מאפשר לתבוע “פיצוי ללא הוכחת נזק” בסך 50 אלף שקל. בכנסת הקודמת הציעו כמה חברי כנסת, בהובלת מאיר שטרית (אז בקדימה והיום בתנועה) ויריב לוין (הליכוד), תיקון לחוק שלפיו יגדל סכום הפיצוי המקסימלי ללא הוכחת נזק עד ל-300 אלף שקל. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה.

תביעות השתקה (באנגלית SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuits Against Public Participation) מתייחסות לכל תחומי החיים, ואחד ממאפייניהן הוא פערי הכוחות בין התובע לנתבע.

איומים מופנים לא רק נגד ארגונים חברתיים, אלא גם נגד פעילים בודדים, שמבקשים למחות נגד מפגעים סביבתיים או לפעול לשינוי בסביבת מגוריהם. אחד מהם הוא אבי תמיר, תושב רחובות. זה כמה שנים נאבק תמיד נגד ראשי העיר - בעבר ובהווה - שאישרו הקמת מגדלי מגורים של 18 קומות ו-25 קומות בצמוד לבניין בן ארבע הקומות שבו שוכנת דירתו.

לפני כשנה וחצי תלה תמיר שלט מחאה במרפסת ביתו. “שוקי פורר (ראש העיר בעבר) ורחמים מלול (ראש העיר כיום) קברתם אותנו בעודנו בחיים”, כתב. “גזלתם לנו את האוויר, החיים, האור, ואת רקיע השמים. מגדלים אלה הם חרפה ובושה לעיר”. חלפו כמה ימים ותמיר קיבל מכתב מעורכי הדין של העירייה, ובו דרישה להסיר את השלט. אם לא, הבהירו עורכי הדין, תוגש נגדו תביעה, מפני ש”לאחרונה עברת את גבול המותר בפרסומו של שלט רב ממדים המאשים את ראשי העירייה, כי קברו אותך בחיים וכי גזלו ממך את האוויר, החיים ורקיע השמים”.

דוד פרל

“בהתחלה נבהלתי, כי אין לי 50 אלף שקל לשלם, ועוד בלי שהתובעים צריכים להוכיח שנגרם להם נזק”, אומר תמיר. “אתה מגיע לבית משפט ואי אפשר לדעת איך התיק יסתיים. אבל התייעצתי עם עורכי דין שקצת הרגיעו אותי, ולאחר שהעניין התפרסם בתקשורת זכיתי לתמיכה גדולה: הרבה חברים אמרו שיתלו את השלטים האלה בכל המרפסות ברחובות. זה היה ניסיון ברור של העירייה להשתיק ביקורת”. תמיר מוסיף: “מה שמרגיז במיוחד הוא שהעירייה משתמשת בעורכי דין חיצוניים, שמקבלים את שכרם מכספי המסים של התושבים, נגד התושבים עצמם”.

תמיר החליט שלא להוריד את השלט וכעבור זמן החליף מעט את הניסוח. ההימור הצליח: העירייה לא מימשה את איומה. לדבריו, לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות הוא מתכנן לתלות שלטים חריפים עוד יותר.

אם “חטאו” של תמיר היה תליית שלט מחאה על מרפסת ביתו, המעשה שבגללו קיבל צבי דביר, פעיל סביבתי־חברתי מחיפה, מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, היה פנייה למינהל מקרקעי ישראל. הפנייה היתה בעניינו של יחזקאל מורד, קבלן מצפון הארץ המחזיק שנים רבות באחד מחופי הכנרת.

כמה שנים קודם לכן הואשם דביר כי יחד עם כמה מחבריו גרם נזק לגדר שהקימה חברת מורד נכסים בחוף בכנרת. בין החברה לבין המינהל מתנהלים הליכים משפטיים הדדיים. ביולי 2011 שלחה עו”ד רעות רחמים ממשרד דורון־טיקוצקי כמה מכתבים לדביר בשם חברת מורד נכסים.

“הובא לידיעת מרשתי ידיעות ולפיהן... הינך ממשיך ופועל כנגד מרשתי תוך הפרה בוטה של כל דין נוהג ותוך העלאת השמצות חסרות שחר בניסיון לפגיעה בשמה הטוב של מרשתי”, כתבה עו”ד רחמים לדביר. “בימים אלה הונחתה הח”מ לפעול להגשת תביעה בגין כל הנזקים ו/או ההוצאות שנגרמו לה בעטיה של התנהגותך זו. בטרם הגשת התביעה מתכבדת הח”מ להודיעך כי במידה ותחדל לאלתר מהתנהלותך זו ותודיע לכל הרשויות אליהן פנית, תוך העברת העתק לח”מ, כי הינך חוזר בך מכל מעשה ו/או אמרה ו/או פנייה שנעשתה בנוגע למרשתי ואשר כלל הוצאת דיבה ולשון הרע, אמליץ למרשתי שלא להגיש התביעה האמורה”.

בתגובה כתב דביר, מעט בהומור: “לאחר שחזרתי וקראתי את מכתבך, טרם הבינותי מה בדיוק הינך מבקשת ממני לעשות... ככל אדם שומר חוק אין דבר רחוק ממני מהוצאת דיבה ולשון הרע. אין לי מושג כיצד הוצאתי את דיבתה של מרשתך רעה, ועל כן אבקש הבהרה על אודות מעשי, כך שאוכל להימנע מכך ולהיענות לבקשתך”.

במכתב התשובה ששלחה לו המשיכה עו”ד רחמים באותו סגנון. “התנהלותך ומעשיך הפוגעים בשמה הטוב של מרשתי, לרבות הגורמים אליהם פנית, נהירים לך היטב... אשר על כן הינך נדרש, בשנית, לפעול כאמור במכתבי (הראשון)”. את המכתב סיימה עו”ד רחמים במלים “התראה נוספת לא תישלח”. בתגובה שב דביר וביקש פרטים מדויקים על העבירות המיוחסות לו. “ללא הבהרות נדרשות אלו, דרישתך הינה ריקה מתוכן”, כתב לה. הוא לא קיבל שום תגובה נוספת.

“אני משער שחלק מההתנגדות של המינהל להמשך החזקתו של מורד בחוף נבעה גם מהפנייה שלי, ולכן עורכי הדין שלהם דרשו שאחזור בי מכל פנייה לרשויות”, אומר דביר. “אני לא נבהל מניסוחים משפטיים, ולאחר שקראתי את חוק הוצאת לשון הרע ואת ההגנות שהוא מעניק לי, הבנתי שאין סיבה לחשוש. לא רק שהפרטים שמסרתי היו נכונים, אלא שהתלוננתי בפני הגוף הרלוונטי, שתפקידו לבדוק את הדברים. במכתבים שקיבלתי היה הרבה מאוד צבע, אבל מעט תוכן ממשי”.

בדו”ח החדש, המבקש להגביר את המודעות הציבורית לתביעות השתקה, מובאות דוגמאות רבות נוספות האחת מדכאת יותר מהשנייה. נגד מלצרית שהיתה שותפה לניסיון התאגדות בקופי טו-גו הוגשה תביעה על סך חצי מיליון שקל, בגלל חוזר מחאה שהפיצו העובדים (התביעה הוסרה כמה ימים אחר כך); ארגון “מחסום Watch” קיבל מכתב איום מעורך דין, ובו דרישה לתשלום מיידי של 100 אלף שקלים, בעקבות ביקורת שנמתחה על התנהלותו כאשר שימש כשופט צבאי; מאבק של חבר מועצה ושל אזרחים במבשרת ציון נגד פרויקט בנייה עצום בשמורת נחל חלילים שביישוב גרר סדרה של תביעות דיבה ושל מכתבי איום נגד מי שהשמיץ, לדעת החברה הקבלנית, את “הפרויקט החשוב אותו היא מקדמת”; אדם שתבע את מכון הכושר שבו התאמן בטענה שזה הונה אותו והחתים אותו שלא כדין על מנוי שנתי יקר קיבל איום כי תוגש נגדו תביעת דיבה, אם התביעה הראשונה לא תוסר; ועוד לא הזכרנו את האיומים של משפחת עופר סביב הקרנת הסרט “שיטת השקשוקה”, את ההכאה על חטא של עו”ד אלדד יניב על מעורבותו בפעילות מעין זו ואת האיום שהשמיע רק לאחרונה נתן אשל כלפי כל מי שיטען - ובעיקר תטען - כי הטריד מינית את ר’ במשרד ראש הממשלה.

“הדין הקיים מעודד הגשת תביעות משתיקות ואיום בהן, ומגביר את כוח ההרתעה שלהן”, אומר עו”ד פינצ’וק. “קל ומפתה לחשוב שתיקוני חקיקה יפתרו את הבעיה, אבל 28 מתוך 30 הצעות לתיקון חוק לשון הרע שהוגשו בשנים האחרונות רק ביקשו להחמיר את הדין. לכן נדרשת קודם כל הכרה ציבורית בתופעה ובהשלכותיה, ובמיוחד הכרה של בתי המשפט. אם תופעת ה-SLAPP לא תיבלם, היא תמשיך להתעצם ולהאפיל על המרחב הציבורי”.

מעיריית רחובות נמסר בתגובה, כי אבי תמיר ואחרים “הגישו ערר לוועדת ערר מחוזית בגין שני בנייני מגורים שנבנו בסמוך לביתם, ומאז שנת 2006 נדחו כל ההתנגדויות האמורות בוועדות התכנון ובבתי משפט. על רקע כל ההליכים, ייצר תמיר פרובוקציות מתוקשרות למיניהן. אין בכוונתנו לקחת חלק במחזור הפרובוקציות”. 

מעו”ד רעות רחמים נמסר בתגובה: “נגד צבי דביר וחמישה אחרים הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות פליליות, ובסופו של הליך משפטי הם הודו בביצוע גרימת היזק לרכוש במזיד (לגדר המקיפה את החוף, א”ק). בהמשך למעשיו האלימים, וככל הנראה לאור חוסר שביעות רצונו מגזר הדין של בית המשפט הנכבד, המשיך דביר לנסות ולפגוע בחברת מורד נכסים, תוך העלאת השמצות חסרות כל שחר. רק בשל שיקולים משפטיים לא פורטו מעשים אלה במכתבים. הפנייה לדביר נעשתה במטרה למנוע את המשך הנזק שהוא גורם למרשתי, ולחסוך את ההליכים המשפטיים שהיו גורמים לו הוצאות רבות”.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות