טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האו"ם מצטרף לעתירה לבג"ץ נגד החוק למניעת הסתננות

באופן חסר תקדים, נציבות הפליטים של הארגון מתערבת בעתירה ישראלית. ארגוני זכויות אדם דורשים לבטל את החוק כי אינו חוקתי

תגובות

האו”ם מתערב בצעד תקדימי בעתירה לבג”ץ. ביום חמישי האחרון הגישה נציבות האו”ם לפליטים (UNHCR) בקשה להצטרף כידידת בית משפט לעתירה נגד החוק למניעת הסתננות, שתידון היום (שלישי) בבית המשפט העליון. העתירה הוגשה על ידי כלל הארגונים הנלחמים למען זכויות מבקשי מקלט בישראל, שדורשים לבטל את החוק בטענה כי אינו חוקתי. היא תידון בפני הרכב מיוחד בראשות נשיא העליון, השופט אשר גרוניס, ולצדו המשנה לנשיא מרים נאור והשופטת עדנה ארבל.

העתירה מתייחסת לתיקון לחוק למניעת הסתננות, שהתקבל בכנסת בינואר אשתקד כ”הוראת שעה” לשלוש שנים, וזאת, כפי שכתבו המחוקקים, במטרה להגן על “האינטרס הציבורי”. החוק מאפשר כליאה לתקופה בלתי מוגבלת, גם של מי שמדינת ישראל אינה יכולה לגרשו למדינתו בגלל הסכנות הנשקפות לו שם. החוק לא מבחין בין מבקשי מקלט ופליטים ובין מהגרי עבודה, ומגדיר תקופה של שלוש שנים שאחריה ניתן יהיה לשקול שחרור ממעצר. כמו כן, החוק מאפשר לכלוא ילדים ללא הגבלת זמן ומכשיר בכך מצב שבו ילדים גדלים מאחורי סורג ובריח.

בבקשה הנדירה לבג”ץ, כתבו אנשי הנציבות כי היא “סבורה כי סעיפי החוק המפורטים מעלה אינם עולים בקנה אחד עם סטנדרטים בינלאומיים של דיני זכויות אדם ודיני פליטים, כולל אמנת 1951”. כמו כן הוסיפו כי “לתוצאות העתירה תהיינה השפעות מרחיקות לכת בנוגע להגנה על פליטים ומבקשי מקלט בישראל כמו גם בעולם כולו. הנציבות מודאגת מאוד מכך שהחוק ייצור סטיגמה ויעניש שלא בצדק, כולל על ידי מאסר ממושך, אנשים אשר זקוקים להגנה בינלאומית כפליטים וכאלה המבקשים הגנה”.

בתגובת המדינה נטען כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בין היתר בנימוק של חוסר בשלות. נציבות האו”ם לפליטים היא שלוחת הארגון שקיבלה מהעצרת הכללית את המנדט לספק הגנה לפליטים ולפקח על יישום האמנות במדינות החתומות. “התעניינות הנציבות במעמד ידידת בית המשפט מבוססת על חובת הארגון למלא את המנדט שלו בנוגע להבטחת פרשנות עקבית וקוהרנטית של הדין הבינלאומי לענייני פליטים”, הוסיפו בבקשה. “העמדות שהנציבות מעוניינת להציג בפני בית משפט זה בתהליכים אלה נתמכות על ידי יותר מ-60 שנות ניסיון”.

סהרונים
אליהו הרשקוביץ

במכתב הבקשה מפרטת הנציבות את הסתייגויותיה השונות מסעיפי החוק. כך למשל, באשר לחוסר האבחנה בו בין מבקשי מקלט ופליטים ובין מהגרי עבודה אחרים. לפי החוק, כל מי שנכנס לישראל “שלא דרך תחנת גבול”, ולא דיווח על כניסתו והציג דרכון או תעודת מעבר תקפים, הוא “מסתנן”. “שר הביטחון, או מי שהוסמך על ידיו, רשאי לצוות בכתב על גירושו של מסתנן”, קובע החוק, “הצו ישמש אסמכתה חוקית להחזיק את המסתנן במשמורת עד לגירושו”.

הנציבות קובעת כי “בקשת מקלט אינה מעשה בלתי חוקי. החוק יוצר הנחה מוקדמת שפליטים ומבקשי מקלט הנכנסים לישראל באופן בלתי חוקי הינם ‘מסתננים’. כך, יוצר החוק סטיגמה ואינו לוקח בחשבון את עמדתם המיוחדת במשפט הבינלאומי ואת פגיעותם הייחודית”. לפי המכתב, “לכן עשויים (הפליטים ומקשי המקלט, ט"נ) לעמוד בפני מעצר מינהלי במהלך ניסיונם להיכנס ולבקש הגנה בינלאומית. התיקונים לחוק אינם מתארים תקופה מקסימלית של מעצר זה".

“מצב ברירת המחדל של פליטים ומבקשי מקלט הוא חירות - ולא מעצר”, מוסיפים בנציבות, ובכך מתייחסים לשימוש שעושה המדינה בהוצאת צו הגירוש ל”מסתנן” לצורך יצירת בסיס חוקי למעצר, זאת למרות שאין אפשרות לגרשו מישראל בגלל הסכנה במדינתו. באחרונה אף הורה היועץ המשפטי לממשלה באופן מפורש, שלא יוחזרו למדינתם מהגרים אריתראים הכלואים בישראל. “מעצר למטרות הרחקה או גירוש אינו בסיס לגיטימי למעצר של פליטים ומבקשי מקלט תחת החוק הבינלאומי”, קובעת הנציבות, “שכן הם אינם ברי הרחקה או גירוש עד למועד שבו מיצו את זכותם לערעור בכל הקשור לבקשתם לקבלת הגנה בינלאומית וערעורם נדחה”.

במהלך הכליאה הממושכת, מדווח האו”ם כי “בקשותיהם של מבקשי מקלט במעצר בישראל אינן נבחנות באופן שיטתי, בעוד גישה לשירותים משפטיים ואחרים אינה נגישה באופן תדיר ואינה שקופה. לא קיים, למשל, מידע ברור הניתן באופן שיטתי לפליטים ומבקשי מקלט במעצר על מנגנון המקלט וכיצד לפנות אליו. מבין סך תיקי המקלט המטופלים, 95% ממבקשי המקלט המוחזקים תחת החוק הם מאריתריאה וסודאן, ולהם, לפי הנציבות והמדינות החתומות על אמנת 1951 ופרוטוקול 1967, שיעור גבוה של צורכי הגנה”.

הנציבות גם מוחה על הכתוב בדברי ההסבר לחוק, שלפיהם מאחר שההסתננות לישראל הפכה ל”מכת מדינה”, מטרת החוק להרתיע אחרים מ”להסתנן” לישראל – וזאת חרף פסיקת בית המשפט העליון כי מעצרו של אדם לצורכי הרתעה של אחרים אינו חוקי, וכי “’מכת מדינה’, כשהיא לעצמה, איננה מעמידה עילת מעצר”. לפי הנציבות, “מדיניות וחוקי המשמורת המכוונים להרתעה אינם חוקיים... כיוון שההרתעה אינה מטרה לגיטימית ומטרת המדיניות אינה מבוססת על הערכה פרטנית של הצורך במעצר... כמו כן, מטרה כזו באה בניגוד לרוח אמנת 1951, שמטרתה היתה לבסס משטר הגנה בינלאומי לפליטים”.

גם מי שישתחרר בסופו של דבר ממעצרו משום שקיבל מעמד במדינה יעשה זאת רק לאחר שהיה כלוא במשך תקופת בחינת בקשתו. בניגוד לכל חוק אחר, חוק זה ניתן להחיל גם באופן רטרואקטיבי, כלומר גם על מי שנכנסו לישראל טרם כניסת החוק לתוקף וכיום הם משוחררים ושוהים בישראל כדין. מכוח סעיף רטרואקטיבי זה, כבר נכלאים כיום באמצעות נוהל מיוחד מהגרים אפריקאים שנחשדו בפלילים ומעולם לא הועמדו לדין.

סעיף נוסף שעליו מוחה הנציבות הוא האפשרות שמקנה החוק לכלוא ילדים ללא הגבלת זמן ומכשיר בכך מצב שבו ילדים גדלים מאחורי סורג ובריח. “על פי המשפט הבינלאומי, אין להחזיק ילדים מבקשי מקלט במעצר... ככלל, אתיקה של טיפול – ולא של אכיפה – צריכה לשרור באינטראקציות עם ילדים מבקשי מקלט, כולל ילדים עם משפחות, כשטובת הילד היא השיקול המרכזי. פגיעותו הרבה של הילד קודמת למעמדו כ’שוהה בלתי חוקי’”, נכתב על ידי הנציבות.

בתגובת המדינה נטען כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בין היתר בנימוק של חוסר בשלות. עם זאת, תוצאות החוק כבר ניכרות היטב בשטח - כליאה ממושכת של אלפי אזרחים אריתראים וצפון סודאנים מאז נכנס החוק לתוקף, וגירוש מבין כותלי הכלא בתואנה של “עזיבה רצון”, כפי שפורסם באחרונה ב”הארץ”, בניגוד למדיניות אי–ההחזרה של מי שנשקפת לו סכנה, עיקרון שהתקבל בעבר גם  בבית המשפט העליון.

העתירה הוגשה בשם מבקשי מקלט באמצעות עו”ד יונתן ברמן מהקליניקה לזכויות מהגרים, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, עו”ד ענת בן דור מהתוכנית לזכויות פליטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב, עו”ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל ועו”ד אסף וייצן ממוקד סיוע לעובדים זרים. העתירה הוגשה גם בשם הארגונים א.ס.ף. – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, קו לעובד והמרכז לקידום פליטים אפריקאים. תיקים נוספים, של עמותת “אנו פליטים” ועו”ד תומר ורשה, אוחדו עם העתירה לאחר שנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט יוסף אילון, דחה את עתירותיהם. לעתירה שותפות גם “נשות הגדר”, שתי הנשים האריתראיות שהוכנסו לישראל בהוראת ראש הממשלה לאחר שהתדפקו על גדר הגבול עם מצרים. שאר הקבוצה שעמה הגיעו לגדר לא הורשתה להיכנס לישראל לבדיקת מעמד, ואילו הן כלואות מאז ועד היום מתוקף החוק למניעת הסתננות.

“החוק הוא מהדרקוניים שנחקקו במדינת ישראל. הוא מפשיט פליטים ומבקשי מקלט מהזכויות הבסיסיות ביותר שלהם ומרוקן מתוכן את הזכות לחירות”, אומר עו”ד ברמן ומציין כי החוק “הופך את ישראל למדינה היחידה שמכילה הסדרי מעצר כל כך קשים כלפי אלו שנשקפת סכנה לחייהם”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות