רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשמובילי המאבק למען חירות הערבים היו מנהיגי הימין

במלאת 50 שנה לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, מתגייסים בימין להזכיר את חלקם במאבק, ומציינים כי פעם מנהיגם יכול היה לומר "תבונת השלטון היא איך לא להשתמש בכוח העומד לרשותו"

תגובות
מנחם בגין וח"כ יוחנן בדר בביקור במאהל בדואי בנגב בשנות ה-50
ארכיון מרכז מורשת

לפני 50 שנה, בנובמבר 1966, כשהמדינה ביטלה את הממשל הצבאי על ערביי ישראל, חברו לרגע נדיר שני צדדים קוטביים של המפה הפוליטית לחגיגת ניצחון משותפת. מהצד השמאלי ניצבו הקומוניסטים ממפלגת מק"י. מהצד הימני — תנועת החרות בראשות מנחם בגין, לימים ראש הממשלה מטעם הליכוד.

ממרחק השנים עשויה תמיכתו של אחד מאבות הימין בישראל בביטול הממשל הצבאי, להיראות תמוהה. ואולם, כפי שמסבירה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, המאבק שניהל בגין למען זכויותיהם של ערביי ישראל ממחיש את "הכפירה בחלוקה הדיכוטומית שלפיה המחויבות כלפי זכויות אדם היא נחלתו של השמאל בלבד". לדבריה, "האבות המייסדים של הימין בישראל האמינו בחירויות אישיות ובזכויות אדם בסיסיות, והבינו שדמוקרטיה היא לא רק פורמלית וכי משמעותה היא הגנה על מיעוטים וחלשים, גם בהיבט האתני".

הממשל הצבאי על ערביי ישראל כונן באוקטובר 1948, בעת מלחמת העצמאות, מחשש כי האוכלוסייה הערבית בשטחי ישראל תסייע לצבאות ערב הפולשים. במסגרתו נאסרה תנועת התושבים הערבים מחוץ לכפרים ללא אישור מיוחד, הופקעו קרקעות, בוצעו מעצרים מינהליים, הוטלו עוצרים ותושבים הוגלו ממקום למקום.

ניצחונה של ישראל במלחמה לא הביא לסיומו של הממשל הצבאי. בתחילת הדרך קיומו הוצדק בהתקפות על גבולותיה של המדינה הצעירה ובחשש ממסתננים. בהמשך הוא הפך גם לכלי פוליטי של מפלגת השלטון, מפא"י.

"הממשל הצבאי סיפק את השירותים האזרחיים לתושבים הערבים ובכך יצר תלות בינם לבין הממשל שזוהה עם מפא"י ומונה על ידה", הסביר דרור בר יוסף, עמית בכיר במרכז מורשת בגין. ההיסטוריון ד"ר יחיעם ויץ הוסיף, כי בגין ראה במאבק בממשל הצבאי חלק ממאבקו ב"רודנות" של בן גוריון.

בגין הכיר היטב את נחת זרועו של הממשל הצבאי, שכן למרבה האירוניה, אותו ממשל התבסס על תקנות החירום שחוקקו הבריטים נגד המחתרות העבריות בתקופת המנדט, כמו אצ"ל בראשות בגין. התנגדות עקרונית לקיומו של זה השמיע בגין עוד מראשיתו, כפי שמתועד בחוברת שבאחרונה הוציא מרכז מורשת בגין לאור תחת הכותרת "מאבקה של תנועת חרות לביטול הממשל הצבאי".

חיילים ישראלים ואזרחים ערביים מחוץ למשרדי הממשל הצבאי בבאר שבע, ב-1950
לע"מ

אחד המסמכים שמופיעים בה הוא מאמר מערכת שפירסם "חרות", עיתון התנועה, עוד בחודש מארס 1949. במאמר, שעסק בעיר יפו, נטען, כי הממשל הצבאי היה אמנם חיוני בתחילת הדרך אך איבד מהלגיטימיות שלו בהמשכה.

"בימים ההם היה צידוק לדבר. המלחמה נמשכה בכל עוזה, והיה עניין בכך שהשלטון על העיר יימצא בידי מוסדות צבאיים", נכתב. "אבל מאז חלפו חודשים רבים...המלחמה נפסקה, כבר נחתמה אפילו שביתת נשק עם הגדולה במדינות ערב...הממשל הצבאי הפך לדבר שנתרוקן מכל תוכן פנימי, לאנכרוניזם מזיק".

בין הסיבות שמנו בימין להתנגדות לממשל הצבאי היתה הפיכת "חייהם של עשרות אלפי אנשים למשוללי כל אפשרות לחיים ציבוריים תקינים". כותבי המאמר ציינו כי "במקום להעלות את מידת ההרגשה של היותם אזרחים שווי־זכויות וחובות במדינתם, הריהם חיים בהרגשה של נשלטים".

יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, פועל במרץ למחיקת ה"סטיגמה", כדבריו, לפיה הימין הישראלי במהותו מנוכר לשמירת זכויות ערביי ישראל. "המורשת האמיתית של ז'בוטינסקי ובגין הועלמה ותנועת החרות צוירה בצורה מסולפת", אמר ל"הארץ", "כי עד המהפך של 1977 המחקר התעלם מהתנועה הרוויזיוניסטית".

לחיזוק טענתו הוא מצטט את שירו המיתולוגי של ז'בוטינסקי, "שמאל הירדן", שמוכר בזכות משפט אחד — "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן". אחימאיר מזכיר משפט נשכח מתוך השיר: "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני כי דגלי דגל טוהר ויושר יטהר". לדבריו, "בשיר הזה, לצד התביעה לארץ ישראל השלמה, בולט גם המוטו, שחוזר באינספור מאמרים של ז'בוטינסקי, שעוסק בשוויון לערבים".

אחימאיר, ח"כ מטעם הליכוד לשעבר ובנו של אב"א אחימאיר, ממנהיגיו הרוחניים של הימין הישראלי, מצטט בגאווה גם מאמרו של אביו, "הגר הגר בתוכנו". "הוא כותב שם שאנחנו, כמי שהיינו גרים בארץ זרה, צריכים לדאוג לשוויון המיעוטים שחיים בתוכנו", הוא אומר. "נכון, התנועה דגלה בשלמות המולדת, אבל גם בשוויון — ואין שום סתירה בין שני העניינים האלה. וזה בדיוק מה שהוביל למאבק שניהל בגין נגד הממשל הצבאי".

ח"כ בני בגין, בנו של מנחם בגין, מזכיר כי תמיכת אביו בזכויותיהם של ערביי הארץ מתועדת עוד לפני קום המדינה. "זו היתה דרכו מלכתחילה, כי אצלו נקודת המוצא היתה שוויון זכויות", הוא אומר. "העובדה שהעם היהודי מהווה בישראל רוב, איננה שוללת את זכויותיהם של לאומים אחרים שחיים בה".

בגין הבן סיפר כי בסוף שנות ה–50, כשהיה תלמיד בתיכון והתבקש לכתוב חיבור על הדמוקרטיה בישראל, זכה בציון "בלתי מספיק". "במקום לכתוב, הגשתי ציור של דמות קטועת יד או רגל, תחת הכותרת 'הדמוקרטיה הישראלית'", נזכר. "על הגדם כתבתי — 'הממשל הצבאי'".

קו המחשבה הזה, אותו ספג מאביו, נולד אצל מנחם בגין עוד לפני לידתו של הממשל הצבאי ולפני קום המדינה. ב–1944, כמפקד האצ"ל, שלחם למען גירוש הבריטים מהארץ, הפיץ בגין כרוז בערבית בקרב ערביי הארץ. "הנוער העברי, למוד הקשת, התחיל במלחמה לשחרור המולדת", נכתב בו. "הארגון הצבאי בארץ־ישראל על אלפי חייליו, המצוידים בנשק חדיש, נלחם בממשלה הבוגדת, המתיימרת לשים קץ לחזון הנצחי של העם העברי הגדול. מלחמת שחרור זו, הנמצאת עדיין בראשית התפתחותה, תלך ותגבר, תלך ותתרחב".

ג'יפים צבאיים מחוץ לכפר קאסם, 1949
לע"מ

בהמשך שוגר מסר הרגעה לערבים: "מלחמה זו, לא נגדכם היא מופנית, אין אנו רואים בכם אויבים. רוצים אנו לראותכם כשכנים טובים. לא באנו להשמידכם או לנשלכם מן האדמה עליה הנכם יושבים. בארץ ישראל יש מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני בניכם וגם בשביל מיליונים יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו".

לערביי הארץ הובטח כי זכויותיהם יישמרו גם תחת שלטון יהודי. "הממשלה העברית תעניק לכם שווי זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהיה אפליה בין ערבי ליהודי בקבלת משרה ממשלתית, או ציבורית. המקומות הקדושים לדת המוסלמית יהיו נתונים לפיקוחם של נציגיכם".

רשימת ההבטחות כללה רשת חשמל ומים, ש"תגיע לכל מושב ומושב שלכם", בתים שיחליפו את האוהלים של הערבים וכן "בית משותף בשביל כולנו ושלום ויחסי שכנות טובה יהיו בינה לבין ארצות ערב העצמאיות". הכרוז הסתיים בקריאה נרגשת: "שכנינו הערבים! אנו מושיטים אליכם יד לשלום ולאחווה. אל תדחוה!".

המאבק בממשל הצבאי קיבל תאוצה ב–1956, אחרי טבח כפר קאסם, בו נרצחו 49 מתושבי הכפר, אזרחי ישראל, שנורו למוות בידי מג"ב בשעה שחזרו לבתיהם מהעבודה בלי לדעת ששעת העוצר הוקדמה.

ארבע שנים לאחר מכן כתב בגין ב"חרות": "מי שבידיו כוח השלטון אינו מגלה חכמה יתרה בהפכו אותו לשלטון הכוח. תבונת השלטון היא איך לא להשתמש בכוח העומד לרשותו מבחינה זו, ממשל צבאי הוא סטייה חמורה. ואין צריך לומר כי קיומו, במשך זמן רב או בלתי מוגבל, של ממשל צבאי, סותר את עיקרון שווי הזכויות האזרחיות".

הממשל הצבאי בוטל לבסוף ב–8 בנובמבר 1966. בחודש שעבר מלאו 50 שנה לציון האירוע - כשהכנסת אישרה את יוזמתו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול. "העתיד יוכיח", הוא אמר, בהתייחסו ליכולת של המדינה לשמור על ביטחונה הפנימי גם ללא משטר צבאי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות