ככל שהפריימריז מתקרבים, חשבונות הבנק שפתחו מתמודדים המבקשים להיבחר לכנסת מתמלאים בכסף מארה"ב. לפני ארבעה שבועות דיווח "הארץ" כי למעלה ממחצית התרומות שמקבלים המתמודדים באות מחו"ל. מאז נמשך גיוס התרומות במדינות הים.

קית בלאק מלונדון הזרים 10,800 שקל ליצחק הרצוג מהעבודה. גלעד ארדן מהליכוד גייס 2,500 דולר מג'יי וורטקי מניו יורק. חברו למפלגה, זאב אלקין, קיבל סכום דומה ממיכאל ליברמן, אף הוא מניו יורק.

בחירות 2013: כל הידיעות, הסקרים והפרשנויות

הזרימה היא חד-סטרית. גדעון סער לא יכול היה לתרום למתמודדים על מושב בסנאט האמריקאי ובנימין נתניהו לא יכול לשלוח תרומה קטנה למיט רומני. השוואה בין החוקים בעניין גיוס כסף לבחירות בישראל ובארה"ב מלמדת שישראל היא גן עדן למועמדים.

החוק בישראל מבחין בין תרומה למפלגה לתרומה למועמד. המפלגות מקבלות כסף רב מהמדינה, במימון מפלגות. תרומות פרטיות למפלגות מותרות רק לתושבי ישראל. הסכום המרבי לתורם למפלגה הוא 1,900 שקל. התלות של מועמדים בתורמים פרטיים גדולה בהרבה מהתלות של מפלגתם. אבל מותר להם לגייס עד 11 אלף דולר מתורם, סכום נכבד לכל הדעות.

מפלגות מקבלות מהמדינה החזר כספי, שגובהו תלוי בהצלחתן בבחירות. מועמדים בפריימריז אינם מקבלים החזר, אם נבחרו לכנסת ואם לא, ולכן תלותם בתורמים להם גדולה מאוד.

בארה"ב מותר למתמודד לנשיאות לקבל רק 2,500 דולר מתורם (ועוד 2,500 דולר בבחירות הכלליות). הסכום בישראל גבוה מפי ארבעה.

מפלגות בישראל מקבלות בחינם זמן שידור בטלוויזיה לתעמולת הבחירות. בארה"ב המתמודדים משלמים על כל משבצת שידור. המתמודדים שם חייבים לפרסם דו"ח נכסים והכנסות. בישראל, גם כשהם מתבקשים למסור פרטים על מצבם הכלכלי, הפוליטיקאים מתבדחים על דירותיהם במגדלי יוקרה. למתמודדים בארה"ב אין אפשרות לגייס תרומות ממקורות זרים. כך גם ברוב מדינות אירופה.

בישראל חל בשנים האחרונות שיפור מסוים בפיקוח על תקינות הניהול הכספי של הבחירות. עד 2005, הבקרה על הוצאות המועמדים הוטלה על המפלגות. באותה שנה עבר הפיקוח על תקינות הבחירות למבקר המדינה. פעם אחר פעם מוצא המבקר ליקויים בניהול החשבונות של המועמדים, אך מעדיף להטיל קנסות ולא לנהל חקירה פלילית. גם אם נמצא כי מועמד קיבל תרומה אסורה, המבקר רק מורה על החזרתה.