סקר "הארץ" ודיאלוג

פחות משליש מהציבור בעד מתקפה קרקעית; זינוק בתמיכה בנתניהו וברק

המסקנה העולה מן הסקר, היא שכדאי מאוד למקבלי ההחלטות להתחיל לחתור לסיום המבצע. ניסיון העבר מלמד שמכאן ואילך זה רק ילך ויסתבך

במלאות ששה ימים למתקפה האווירית בעזה, הציבור עודנו תומך, תמיכה גורפת וחד משמעית, במבצע "עמוד ענן" ובדרג המדיני שהורה על המבצע ומוביל אותו, דהיינו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. נתניהו וברק זוכים לאחוזי שביעות רצון גבוהים בהרבה מאשר בסקרים האחרונים - זינוק חד של כ-20 אחוזים בממוצע - אולם הם עדיין מפגרים בהרבה אחר הרייטינג לו זכו קודמיהם אהוד אולמרט ועמיר פרץ בתחילת מלחמת לבנון השנייה. אולמרט ופרץ זכו לכ-85 אחוזי שביעות רצון בשבוע-שבועיים הראשונים למלחמת לבנון השנייה. נתניהו וברק מסתפקים כרגע ב-55% וב-52%, בהתאמה.

אנו נמצאים במערכת בחירות והציבור המקוטב, ערב לכתו לקלפיות, אינו ממהר כל כך לפרגן להנהגה. מבחינה פוליטית בלבד - לא צבאית ולא אסטרטגית - המסקנה העולה מן הסקר, היא שזה הזמן לאקזיט. שכדאי מאוד למקבלי ההחלטות להתחיל לחתור לסיום המבצע. ניסיון העבר מלמד אותנו שמכאן ואילך זה רק ילך ויסתבך, ידשדש, יקרטע וידמם. ההתלהבות העממית המלווה כרגע את המכות שחוטף חמאס בעזה, תלך ותרד ככל שהתסריט הפסימי הנ"ל יקרום עור וגידים.

נתון בולט אחר בסקר, זו התמיכה הלא גבוהה של הציבור במתקפה קרקעית. רק 30 אחוז מהנשאלים מעוניינים בכך. בהתחשב בכך שעל ישובי הדרום נוחתים מדי יום מאות טילים, ושאפילו תל אביב חוטפת מדי יום את המנה המצומצמת שלה, הישראלי הממוצע שכבודו נרמס היה צריך לזעוק חמס ולקרוא קריאות קרב עם דם בעיניים, לפחות כמו רוני דניאל. שיעור התמיכה הלא גבוה באופציה הקרקעית מלמד כי הישראלי הממוצע מבין היטב את המחיר הכבד בהרוגים ובפצועים מקרב חיילינו, ואת חוסר התוחלת בפעולה קרקעית.

נתונים טובים מאלה כנראה לא יהיו לצמד נתניהו וברק. נתניהו ידע שיעור תמיכה שכזה רק לאחר שקיבל את ההחלטה על שחרורו של גלעד שליט משבי חמאס בעזה, לפני יותר משנה. איזו אירוניה: דווקא עזה היא שגורמת לנתניהו להגיע פעמיים לשיא של פופולאריות בקדנציה שלו בת 4 השנים.

הציבור ברוב עצום, תומך בהחלטה לצאת למבצע וברוב קטן יותר אינו חושד כי החלטתם של נתניהו וברק לפתוח במערכה נגד חמאס בעזה, כחודשיים לפני הבחירות, היתה מונעת מאינטרסים פוליטיים מפלגתיים.

הסקר שנערך אתמול עבור "הארץ" על ידי חברת "דיאלוג", בפיקוחו של הפרופ' קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, מלמד עוד כי ברק הוא הנהנה המרכזי, לפי שעה, מהמבצע הצבאי בעזה. עד לפני שבוע הוא נחשב לבר מינן פוליטי. מפלגתו, עצמאות, פרפרה חליפות מתחת ומעל אחוז החסימה, בסקר זה היא עוברת אותו בבטחה. בנקודת זמן זו סביר להניח שברק יזכה להצהיר אמונים גם כחבר הכנסת ה-19, וייתכן מאוד שגם כשר הביטחון בממשלת נתניהו השלישית. 42% מכלל הנשאלים רוצים לראות אותו בתפקיד זה, גם בממשלה הבאה. זהו אחוז גבוה ביותר, שחוצה מחנות. ברק, כמנהיג מפלגה שולית ולא חשובה, שנולדה בחטא הפילוג הלילי ממפלגת העבודה, כמעט ואינו קיים, ציבורית. אולם כשר ביטחון, הוא זוכה לעדנה.

תמונת המנדטים אף היא מחמיאה לנתניהו ולבני בריתו הטבעיים. גוש הליכוד-ביתנו, הימין, והחרדים, יחד עם מפלגתו של הרב חיים אמסלם, המסתמן כטרנד של בחירות 2013, זוכה ל-69 מנדטים. גוש המרכז שמאל סופג מכה אנושה, ומצטמק, לראשונה זה זמן רב, ל-51 מנדטים, כולל 2 המושבים של מפלגת עצמאות.

קדימה או-טו-טו נופלת אל מתחת לאחוז החסימה. רק אהוד אולמרט יוכל להצילה. יש עתיד של יאיר לפיד מתקשה להמריא, אפילו כשאולמרט את לבני אינם בתמונה. אם השניים האלה, או אחד מהם, יסיימו סוף סוף את מסכת לבטיהם האין סופית וייכנסו לזירה, לפיד צפוי להיות הנפגע המרכזי, בעוד יריבתו העיקרית בגוש, מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', מצליחה לשמור על קידומת 2 וגורפת, גם כשהתותחים רועמים, 21 מנדטים.

שיחת טלפון מפתיעה

ביום השלישי למבצע עופרת יצוקה, צלצל הטלפון הנייד של חברת הכנסת זהבה גלאון ממרצ. באותם ימים, מרצ בראשות חיים אורון, תמכה במבצע. על הקו היה שר הביטחון בממשלת אולמרט, אהוד ברק. זו גרסתה של גלאון לשיחה שהתקיימה ב-29 בדצמבר 2008: ברק סיפר לה כי הוא מתנגד למבצע קרקעי, אולם הוא מוצא עצמו מבודד בשלישייה, מול ראש הממשלה אולמרט ושרת החוץ לבני. "הגעתי למסקנה", סיפר ברק לגלאון, "שכניסה קרקעית לא תשיג את מטרותיה. זה רק עלול להסתבך".

"אבל אולמרט אמר שמתקפה קרקעית תמוטט את שלטון חמאס", אמרה גלאון המופתעת לברק.ברק שלל זאת על הסף. אי אפשר למוטט את חמאס, הוא אמר, כי זו תנועה פוליטית מושרשת היטב בעזה. הוא סיפר לגלאון כי שוחח בעניין עם שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר ויחד עימו נרקמה תוכנית להפסת אש על בסיס הומינטארי, אולם אולמרט ולבני מתנגדים.

"אני זקוק לתמיכה פוליטית" אמר ברק לגלאון, "מה קורה לכם? אתם משאירים אותי לבד עם דב חנין (מחד"ש, שהתנגדה למבצע)".

גלאון לא ידעה מה לומר. היא חשבה, כמו ברק, שמבצע קרקעי יהיה אסון ולא ישיג דבר. בסוף, מבצע קרקעי היה, והנה אנחנו כאן. בשבת האחרונה גלאון התקשרה לברק. היא הזכירה לו את השיחה ההיא, והפצירה בו שלא לתת יד לכניסה קרקעית. ברק הקשיב לה, ולא אמר דבר.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות