שלישיית מה קשור

נתניהו מרוצה מהפסקת האש, ברק המרוויח הגדול

כלפי חוץ נתניהו מפגין שביעות רצון, וטוען שהוא מבין את חוסר הנחת בציבור ובליכוד מהפסקת האש. ליברמן עשוי לצאת המפסיד

בלילה שאחרי, בין יום רביעי ליום חמישי, בנימין נתניהו ישן שמונה שעות. בשבעה לילות המבצע הוא הקפיד לישון לפחות חמש שעות. אחרת הוא לא סומך עצמו. "אני צריך לנהוג", הוא אומר.

בסך הכל הוא מפגין שביעות רצון, לפחות כלפי חוץ. הוא מבין לגמרי את חוסר שביעות הרצון בקרב חלקים רחבים בציבור, בעיקר בדרום, בעיקר בקהל בוחריו, ואצל החיילים. "כשהייתי חייל ומשה דיין או ראש הממשלה היו מבטלים לנו מבצע, היינו רותחים, מה זה הדבר הזה. היום אני ראש הממשלה ואני מחויב לעשות את הדבר הנכון למדינה", הוא אמר אתמול (חמישי) בשיחות סגורות.

"לפעמים קשה לא להיסחף. אני זוכר מה קרה לקודמי (אהוד אולמרט, י"ו). בשלב מסוים האירועים השתלטו עליו. אנחנו שלטנו על האירועים. הכל היה מדויק מאוד, מדויק מאוד. הגדרתי יעדים ועמדתי בהם: גבינו מהם מחיר כבד, ופגענו בהתחמשות. מחקנו להם שנים של הצטיידות בטילים ארוכים ובינוניים. מראש אמרתי שאני מעדיף להשיג את היעדים האלה בלי כניסה וכך עשינו. אני יודע איפה הציבור נמצא, אבל אני ראיתי את התמונה הרחבה: יש לנו אויבים יותר חשובים ופחות חשובים. אנו מטפלים בהם לפי סדר החשיבות. יש לנו גם שכנים, גם הם חשובים. יש לנו גם חזיתות אחרות. צריך להתחשב בכל התמונה".

מי ששוחח אתו אתמול הזכיר לו את ההצהרות המתלהמות שלו מימי האופוזיציה, על מיגור שלטון חמאס, כשהוא יעמוד בראש הממשלה. "אני מתכוון לעמוד גם בראש הממשלה הבאה", הוא השיב.


איור: עמוס בידרמן

שרים וח"כים בליכוד, שיתמודדו בתחילת השבוע הבא על מקומם ברשימה, הביעו בפניו את חששם מאובדן מנדטים, מזליגתם ימינה. "אני יודע שזו אפשרות, אבל אני משוכנע שנהגתי נכון. אסור לי לשאול את השאלה הפוליטית בצומת כזה. זה אינו תפקידו של מנהיג. להיפך, זו אחריותו של מנהיג לקבל החלטות גם כשהן גובות ממנו מחיר פוליטי", הוא אמר. הוא נשמע די בטוח שבסוף המחיר לא יהיה כואב מדי.

ברק, השבועמוטי מילרוד

הוא לא מוכן להתחייב למשך הפסקת האש. זה תלוי בצד השני. אם האש תחזור, ישראל מוכנה לכל תסריט. הוא מצדו רוצה למצות את השקט ככל האפשר, ובינתיים לנסות ולמנוע את המשך ההתחמשות והרצון של ארגוני הטרור לחדש את המלאי. הוא השיג הסכמות בעניין עם הנשיא אובמה. אובמה אמר לו: ביבי תמצה, תמצה, תן לזה הזדמנות, והוא נעתר לו.

חגיגות הניצחון של חמאס בעזה לא מרגשות אותו. לדעתו, פעילי הטרור שיצאו רק אתמול בבוקר ממחילותיהם, הבינו לראשונה את ממדי הנזק וההרס שספגו, בתחומים שונים. רוצים לקרוא לזה ניצחון? שיבושם להם. "הם הופתעו מעוצמת התגובה", הוא אומר בביטחון, "מדרך ההתנהלות שלנו. כאן, אצלנו, פעלנו נכון, פעלנו אפילו באופן הרמוני".

בדברו על הרמוניה, נתניהו מתכוון לשלישייה - הוא, אהוד ברק, ואביגדור ליברמן – שהוסמכו על ידי הקבינט לנהל את המבצע. הוא נשאל אם לדעתו המלומדת, האם השלישייה הזאת תכהן באותם תפקידים גם בממשלה הבאה. "הדברים האלה מצויים בידיו של בורא עולם", הוא השיב לשואל, "אבל זוהי הערכה טובה".

גולני שלו

בשעות שלפני ההכרזה על הפסקת האש עשה נתניהו סבב קדחתני של שיחות טלפון לבכירי הליכוד. הוא הפציר בהם לייצג אותו נאמנה בתקשורת ולהפיץ את הבשורה, על פי המסרים הבאים: 1. מצרים של מורסי והאחים המוסלמים התייצבה מאחורי ההסכם והתחייבה לשמר אותו. הישג גדול למדיניות הישראלית וליציבות האזור. 2. כניסה לעזה עלולה היתה להתברר כבעייתית מאוד במבחן התוצאה: הרוגים רבים, דשדוש והתחפרות והמשך ירי הטילים. מחירים כבדים, תועלת מועטה. 3. מערכת היחסים בינו לנשיא אובמה, שבאה לידי ביטוי בשיחות הטלפון שלהם, ובהצהרות הנשיאותיות שיצאו מהבית הלבן, היתה חסרת דופי, הרמונית וזורמת. לא נקמה על התמיכה במיט רומני ולא נעליים.

מקורבים מאוד לנתניהו תיארו את השיחה בינו לאובמה כ"שיח של שני חיילים מגולני". גולני, הם אמרו, לא סיירת מטכ"ל: עם כל הכבוד, זה רק אובמה. בכל זאת, מומלץ לנתניהו לא להתרווח על זרי הדפנה. סטירת הלחי עוד עשויה לבוא, והיא תהיה חזקה, בנושא הפלסטיני או האיראני או גם וגם. אחרי הכל, בגולני יש מסורת ארוכה ולא מפוארת של טרטורים וזובורים. 4. עוד ביקש נתניהו מהשרים לשנן חזור ושנן, כמיטב סגנונם ומקוריותם, את המלים: אחריות, שיקול דעת, תבונה, מדינאות.

נתניהו אינו ראש הממשלה הראשון שזנח ברגע האמת את כל עקרונותיו, השליך לפח את נאומיו, מאמריו וכתביו ועשה טיירה מהבטחות הבחירות שלו. הוא צועד בנתיב שסללו רבים מקודמיו: אהוד אולמרט שהפך בן לילה מאיש האגף הימני בליכוד למנהיג השמאל המדיני; אריאל שרון בונה ההתנחלויות, שפינה ללא הנד עפעף את יישובי גוש קטיף והכיר במדינה פלסטינית; מנחם בגין שהחזיר את סיני עד רגב האדמה האחרון; אפילו יצחק שמיר שנגרר, בועט ומצווח, לוועידת מדריד בתקופה שבה צמד המלים "ועידה בינלאומית" נחשב כינוי גנאי משוקץ. ואלה רק ראשי הממשלה שבאו מן הליכוד. אין הבדל בין "דין נצרים כדין תל אביב" (א. שרון, 2003, שנה לפני ההחלטה על ההתנתקות מעזה), ל"ממשלה בראשותי תמגר ותמוטט את שלטון חמאס" (ב. נתניהו ינואר 2009, בתום מבצע עופרת יצוקה). הכל כּאלם פאדי.

לזכותו או לגנותו של נתניהו, הכל בעיני המתבונן, צריך להודות שהוא באמת אלוף הגמישות. שני האדנים המרכזיים עליהם בנה בעשורים האחרונים את הפרסונה הציבורית-מדינית-ביטחונית שלו היו: לא משחררים מחבלים-רוצחים תמורת חטופים, כדוגמת עסקת ג'יבריל, ולא ממצמצים מול הטרור. ברגע מבחנו הגדול, לפני 13 חודשים, נתניהו הורה על שחרור מאות רבי-מחבלים, בתמורה לגלעד שליט. ברגע מבחנו הגדול השני השבוע, אף הוא בגזרת עזה, ביבי הגיבור מצמץ גם מצמץ, למול חוסר התוחלת בפעולה קרקעית, למול לחצים כבדים מהעולם, ולמול עמדת שר הביטחון הדומיננטי שלו.

צריך מידה של אומץ להתייצב אל מול קהל הבוחרים שלך, פעיליך ומצביעיך, שדורשים לקרוע אותם ולהרוג אותם, ולא להתרברב כמו אולמרט אחרי עופרת יצוקה, שניצחנו ושיצאנו גברים, אלא להודות בצניעות שבשלו התנאים לחתוך. לפני ההסתבכות, לפני הארונות עם החיילים, לפני דו"ח גולדסטון 2. נתניהו יודע שהוא ישלם מחיר פוליטי על החלטתו. הליכודניקים כועסים עליו, לא מבינים אותו. לתומם הם חשבו שהוא מה שהוא סיפר להם שהוא. סביר להניח שיירגעו, עד 22 בינואר.

ח"כ אופיר אקוניס, דוברו של נתניהו כאז כן היום, נוהג לומר שאם "מקום תחת השמש" – ספר אי המצמוץ העילאי של דורנו – לא היה נכתב על ידי נתניהו, היו מלמדים אותו בבתי ספר. אדרבה, נראה אותו מציע היום לשר החינוך להכניס את הספר לתוכנית הלימודים. הוא היה צריך להילמד בחוג מתקדם למדע בדיוני או בפקולטה הגבוהה לחלומות באספמיה.

וו החיבור

בימיה הראשונים של מלחמת לבנון השנייה הזמין עצמו האזרח ואיש העסקים אהוד ברק לביתו של ראש הממשלה הטרי אהוד אולמרט. אז הם עוד היו חברים טובים. ברק האיץ באולמרט לסיים את המבצע לאלתר. "היעדים המרכזיים הושגו. חיל האוויר עשה עבודה מצוינת. הטילים לטווח ארוך הושמדו בשעות הראשונות למבצע. הסכנה הגדולה העומדת בפניך היא שתחשוב שיש לך עוד דבר קטן לעשות, לבצע, ובגלל הדבר הקטן הזה אתה עולה על וו ונגרר וממשיך נגד רצונך. אחר כך", אמר אהוד ב. לאהוד א., "אתה רואה לנגד עיניך עוד דבר קטן, ממש קטן, שחייבים לטפל בו, וגם על העניין הקטן אתה מוצא את עצמך עולה על וו, וככה אתה נגרר, ומסתבך ושוקע, ומה שצריך לקחת שלושה ימים או 13 ימים, נמשך 30 ימים".

ברק הוא איש של מבצעים מהירים, של פעולות בזק. בעצם אולי גם נתניהו הוא כזה. הם הרי גדלו באותה ערוגה. ברק מתעב מערכות ארוכות שטומנות בחובן פוטנציאל לאובדן שליטה, התברברות והתחרבשות. כשר ביטחון בממשלת אולמרט הוא רצה לסיים את עופרת יצוקה אחרי שלושה ימי לחימה, בתואנה של הפסקת אש הומניטארית. אולמרט התנגד. גם שרת החוץ ציפי לבני רצתה להמשיך להתפרע ברצועה. השניים האחרונים הכריעו בעד פעולה קרקעית. זה נגמר רע.

דווקא אצל נתניהו וליברמן הלוחמניים, ידו של ברק הייתה על העליונה. את תובנת הוו התוקע, הם שמעו ממנו יותר מפעם אחת במהלך שמונת ימי המבצע. בדיוני התשיעייה הוא התקוטט בעיקר עם יובל שטיניץ אלי ישי ובוגי יעלון שרצו להמשיך הלאה. דן מרידור, אבי דיכטר ובני בגין תמכו בו. ליברמן רצה פעולה קרקעית מוגבלת.

ברק, כדרכו, לא מתרשם מהטילים שנורו על תל אביב, לא נבהל מהאוטובוס שפוצץ כמה מאות מטרים ממגדל המגורים שלו, לא מופתע מכך שחמאס והג'יאהד האיסלאמי החזיקו מעמד עד לרגע האחרון. כאיש צבא, הוא אפילו מעריך את הסיבולת ויכולת ההישרדות שלהם. "אז היו כמה אזעקות בתל אביב, אז מה? אז מישהו הטמין מטען באוטובוס ונפצעו כמה אנשים. זה מה שממוטט את תל אביב? כולנו זוכרים את ימי האוטובוסים המפויחים ברחובות העיר, כשאנשי זק"א ליקטו פיסות איברים, מן העצים והמרפסות. אז מה הזעזוע הגדול? הרי עד למבצע חומת מגן היו 550 הרוגים מבין אזרחינו בפיגועים, ואחר כך היו עוד 500 הרוגים. אז כמה טילים שנורו לעבר תל אביב זה המבחן? האוטובוס הזה שהתפוצצו לו השמשות, הוא מה שמחזיר אותנו לימים ההם? קצת פרופורציות," מבקש ברק, "קצת פרופורציות."

את נייר ההבנות שהדפיסו המצרים ופרסמו, הוא מכנה בזלזול: "נשקם של המובסים." "מה יש בו, בנייר הזה?" הוא שואל רטורית, "אין אפילו חתימה בתחתיתו. פעם כשהיו עושים תהדייה, כל צד היה כותב לו את עיקרי ההבנות בכתב יד והולך עם זה הביתה. הפעם הדפיסו. לנייר הזה יש פחות ערך מחוזה בין דיירי בניין מגורים על ניקיון הקומות. מה שיקבע זו המציאות, אלה החיים, לא הנייר. חמאס יודע היטב מה הוא ספג בשמונת הימים האלה. אם הוא יחליט שהוא רוצה בסבב נוסף שיגבה ממנו מחיר כבד הרבה יותר, אז יהיה סבב נוסף. מה יש להם להתפאר? הרמטכ"ל שלהם קבור עמוק באדמה. עשרות מפקדים בכירים שלהם קבורים באדמה. כמעט כל מלאי הטילים לטווח רחוק שלהם חוסל. שליש מהטילים הבינוניים פוצץ בבורות. העזתים לא הבינו מה פשר הפיצוצים המסתוריים בשדות הפול של מוסטפה ואחמד. אלה היו מצבורי טילים. מנהרות הדלק שלהם בוערות. בתי המפקדים הושמדו. סמלי שלטון פוצצו. אלף טון חומרי נפץ נחתו עליהם, כמעט בלי לגבות מחיר מאזרחים. אז מה נותר להם להראות לעמם? את הנייר."

מאזן ביניים

פוליטית, לברק יש סיכוי לצאת המרוויח הגדול מן המבצע הזה, תלוי כמובן ב-59 הימים שנותרו עד ליום הבחירות. הקמפיין שלו בששת השבועות הקרובים צריך להיות פשוט וחד: מי אתה רוצה שיהיה שר הביטחון שלך. במובלע הוא צריך להעביר למצביעי המרכז את המסר: תנו לי כמה מנדטים כדי שיתאפשר לי להמשיך ולשמור עליכם ועל המדינה מפני הימין שינהיג גם את הממשלה הבאה.

נתניהו עשוי לאבד מעט גובה בסקרים הקרובים. לא במידה שתסכן את סיכוייו להיבחר בראש גוש הימין, לראש הממשלה הבא. ליברמן הוא המפסיד הפוליטי הגדול: אם היה מתמודד בראשות ישראל ביתנו, הוא היה מסוגל לשאוב אליו את מאוכזבי נתניהו. לא כל שכן, כשתיקו עומד להיסגר אחרי 15 שנות חקירה. כעת רק נפתלי בנט יו"ר הבית הלאומי, נותר בדד בפינה הימנית. הוא ילך על קמפיין תלת ראשי: ימין אידיאולוגי, ימין מסורתי (על מנת למשוך אליו את חובשי הכיפות בליכוד שמסתייגים מהשותפות עם ליברמן), וימין ביטחוני, על רקע אופן סיום מבצע עמוד ענן.

במחנה השני, שלי יחימוביץ ממשיכה להוביל בבטחה את הגוש. סקר הארץ-דיאלוג שנערך בעיצומו של המבצע, הצביע על יציבות מרשימה: 21 מנדטים. אין ספק: קהל המצביעים של יחימוביץ' הוא מחויב. הוא אינו חול נודד במדבר. הוא יישאר איתה עד לבחירות. היא לא היססה להביע עמדות תקיפות והתקפיות לאורך כל ימי המבצע. בסיומו, היא הביעה ספק אם המטרות שהממשלה הציבה לעצמה אכן הושגו, ואם המבצע נוהל היטב. יחימוביץ' לא רק קורצת לקהל המצביעים הימני. היא באמת נמצאת במקום הזה. מבחינתה, אין עלבון גדול יותר מלומר עליה שהיא שמאלנית או שמפלגתה היא מפלגת שמאל. היא מוכנה בחפץ לב, לשגר את מצביעי השמאל למרצ של זהבה גלאון. זו המפלגה היחידה שאינה מתביישת להצהיר על עצמה כשמאל. בהינתן העמדה של יחימוביץ' קשה להבין מדוע מרצ אינה מתייצבת כיום על 7-6 מנדטים בסקרים. איזו כתובת אחרת יש לשמאלנים גאים?

נותרה מפלגתו של יאיר לפיד. בסקר "הארץ-דיאלוג", יש עתיד התדרדרה ל-8 מנדטים. בשיא כוחה לפני כחמישה חודשים, היא עמדה על 15-16 מנדטים. לכאורה, מגמה שלילית ומסוכנת. אבל צריך להודות כי יש בעיה לסקור את מצביעי לפיד: יום אחד הם פה, יום אחד שם. הם מתנהלים כמי שמונעים ממצבי רוח, מאופוריה לדיכאון. רכבת הרים אלקטוראלית, רגע למעלה רגע למטה. כניסתה המסתמנת של ציפי לבני לזירה, תפגע בעיקר בלפיד. היא יכולה לשאוב אליה בנקל 4-3 מנדטים שחונים כיום אצלו בעיקר של נשים. הודעתה של לבני תוכננה להימסר אתמול יום ה', אך נדחתה. ייסורי ציפי הצעירה. אחד מראשי העבודה בעבר אמר השבוע: "שרון מחובר למכונת הנשמה. אולמרט מחובר למכונת אמת. לבני מחוברת למכונת קפה."

סיום המבצע ופתיחת הקלפיות בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ביום א' הקרוב, חסכו לעם הסובל בציון את המשך הצפייה בברברת המייגעת והאין סופית של המתמודדים בפריימריז, בעיקר משתי המפלגות המובילות בסקרים, הליכוד והעבודה. אם מטוסי צה"ל המטירו 1000 טון של חומר נפץ על עזה אז הפוליטיקאים שחררו, בשמונת הימים הללו כמות דומה, אם לא גדולה יותר של להג מטופש ומלל ריק וחסר תוכן לאוזני הצופים.

עקומת המרואיינים מבין הפוליטיקאים הייתה הפוכה למידת הידע שלהם: אלה שידעו הכול, (נתניהו, ברק וליברמן) לא דיברו. אלה שידעו לא מעט (שרי הקבינט) המעיטו בראיונות ומשדיברו - חסכו במידע. אלה שלא ידעו הרבה מעבר למעט המסונן שסיפרו להם בלשכת רה"מ (יתר שרי הממשלה), חגו בין האולפנים כמוכי ירח. ואלה שלא ידעו שום דבר מעבר למה שנכתב בעיתונים (חברי הכנסת והמתמודדים), לא פסקו לקשקש עצמם לדעת, להתלהם, או לדקלם את דפי המסרים שהועברו אליהם בפקס מלשכות המנהיגים.

חברי הליכוד כבר מאסו במסרונים שצצו בסמארטפונים שלהם אחת לכמה דקות, שהתריעו כי בעוד רבע שעה יופיע/תופיע חבר/חברת הכנסת או השר/השרה באולפן ערוץ 2 או 10 או 1. כל מסרון שכזה נשלח לכ-8000 חברי מרכז ומועצות סניפים. תעשו את החשבון בעצמכם.

סמוך לחצות יום א' נדע כיצד תראה רשימת הליכוד לכנסת ה-19. השאלות המעניינות: האם משה פיגלין ייכנס הפעם, לאחר שבחר הפעם באסטרטגיה שקטה, לא מתלהמת, נמוכת פרופיל. האם השרים בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן ייבחרו שוב, חרף העוינות הנושבת כלפיהם מחוגים ימניים רבים בליכוד. האם החדשים, ובראשם פורשי קדימה הבן האובד צחי הנגבי, אבי דיכטר, והמוצנח המוזר של נתניהו, שלמה מעוז, ייכנסו? מי יתמקמו בחמישייה הראשונה, ומי הם ששת או שבעת הח"כים המכהנים שמכוח מבנה הרשימה ימצאו עצמם בבית. ואחרי כל זה ביום ה', הפריימריז במפלגת העבודה, אבל דיה לצרה בשעתה.
 






תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות