כוחו הפלאי של תיכון בליך הרמת גני בניבוי תוצאות הבחירות מביא פוליטיקאים בכירים להילחם על לב התלמידים. היום (רביעי) באו לתיכון שלי יחימוביץ' ושאול מופז ומחר יבואו נפתלי בנט ויאיר לפיד, לקראת הבחירות שייערכו בתיכון ב-6 בדצמבר. נראה כי מפלגת העבודה ערוכה יותר מכולן. היא הדפיסה חומר תעמולה מיוחד, ורחבת בית הספר התמלאה אוהלים כשבשמי העיר התכלכלים עופף אוהל מוחזק על ידי בלון. מישהו זוכר שיחימוביץ' לא באה להפגנות כדי לא לנכס את המחאה?

אולם הכנסים פקוק נערות ונערים. ילד משקפופר שנבחר להנהיג את העבודה בתיכון פורש לאורך כמה דקות בהבעה רצינית את תאריה של יחימוביץ'. היא לא נעמדת בדוכן הנואמים אלא בקדמת הבמה ומדברת בטבעיות, בג'ינס, מוצלחת בהרבה מההופעה שלה בוועידת העבודה האחרונה. על סקר "הארץ" שניבא שבעה מנדטים ללבני אמרה, "אני קוראת ללבני לא ללכת על ההרפתקה האומללה שמתגלה כשגיאה פוליטית קשה".

הבעיה הגדולה של יחימוביץ' היא שילדים הם קפיטליסטים. גם אני הייתי כזה, זה נשמע יותר כיף. מבחינת התלמידים, שיא נאומה החברתי היה כשציינה בדרך אגב שבעקבות חוק שלה, נערה בכיתה י"א תבעה פיצרייה וקיבלה 20 אלף שקל. הילדים, הלומדים בבית הספר שהצלצול שלו הוא נעימת סדרת הטלוויזיה בוורלי הילס 90210, התלהבו מהסכום העצום ומלמלו 'וואו'.

"אני לא כל כך אוהב את השמאל, אבל היא היתה בסדר", אמר עמית, שעמד מאחורי. "היא נהדרת", לחשה לי מורה אחת. ויש כאלה שלא ענו ומיהרו להתכונן לבגרויות: "אני חזק ב'בדמי ימיה' וכל העניינים".

כל החדשות, הסקרים והפרשנויות בעמוד הבחירות המיוחד של "הארץ"

בבית הקפה של התיכון, המוכר (שמתלבט באופן ביזארי בין יאיר לפיד לנפתלי בנט) מרוצה מכל החגיגה הפוליטית: "הם צועקים פה כל היום בהפסקות אחד על השני, זה מגניב", אמר. מישהי בשם דור מספרת שהיא בעד יאיר לפיד ואפילו הלכה להרצאה שלו: "הוא סחף את כולם. אני יודעת שהוא לא יכול להיות ראש ממשלה. אבל הוא מדהים".

אני מתחבר עם דקל גבאי המקסימה, שניצחה ארבעה מתמודדים והפכה לנציגת הליכוד בתיכון. היא מרגישה נחיתות מול תשומת הלב של העבודה בבחירות ומגלה לי שרצתה לשאול שאלה מסוימת את יחימוביץ' שההנהלה לחצה שלא לשאול ("מה היית עושה במקום נתניהו מול חמאס"). כמו רבים בבית הספר, גבאי אהבה מאוד את ניצן הורוביץ ממרצ ואהבה פחות את אלכס מילר מישראל ביתנו ואת דב חנין ("חד"ש נותנת יד לערבים ואנחנו ילדים ודואגים לעצמנו").

אחד הדברים המעניינים הוא החלוקה המובהקת והמדכאת גם אצל הצעירים בבית הספר. מזרחים לליכוד ואשכנזים לשמאל וליאיר לפיד. "שמתי לב לזה. אני לא יודעת להסביר למה. אבל אנחנו לא מזרחים", מתעקשת גבאי.

גבאי מספרת שהיתה נטולת כל דעה פוליטית, עד לפני חודש כשחגגה 18. בעצת אביה, היא עברה על מצעי המפלגות ובחרה ליכוד, המפלגה בה בוחר גם אביה. כרגע היא עסוקה בשכנוע אמה, שבחרה קדימה, ללכת על ליכוד: "אני חופרת לה כל היום, עזבי אותך צדק חברתי, אני רוצה לישון בשקט" היא אומרת.

אחד מפעילי הליכוד במקום הוא משה שאמה, אחיו הקטן של כרמל שאמה הכהן ("לא שיניתי את השם כי לא חושבים שאני דרוזי") שמספר לי שסייע לו בפריימריז בימים האחרונים. גבאי מספרת שבגלל שכולם היו בפריימריז היה קשה ליצור קשר עם הליכוד. הניתוק הכריח אותה להמציא קמפיין. היא הגתה סיסמת בחירות בשם 'הלב שלי נמצא בימין' והלחינה את זה על דרבוקה. "השמאלנים מתעקשים שמבחינה ביולוגית הלב נמצא בשמאל, אבל אני אומרת להם, 'אני מאמינה בזה, אז זה לא משנה. אצלי זה מימין'". גבאי נדנדה לנגה כץ, דוברת הליכוד כדי לקבל חומרי תעמולה והראתה לי סמס שקיבלה ממנה 'עם העקשנות שלך, תהיי חברת כנסת'.

הכול מוכן לבואו של מופז, ראש האופוזיציה. כשהוא מגיע, כולם משחקים כאילו הוא מועמד מן המניין, אף שלכולם ברור מסביב שמבחינה פוליטית מדובר בגווייה. בחצר בית הספר מיוצגות מפלגות רבות, אך אין דוכן קדימה. במצבו, כבר אי אפשר לשנוא את מופז. הוא נראה נינוח ומעורר כבוד. לצד מאבטחיו, שעדיין מתנהגים כאילו יש סכנה לחייו, הוא מובל לחדר המנהלת ושואל כמה אחוזי הבגרויות ומה אחוזי הגיוס. מציגים לו את יו"ר מועצת התלמידים, נער מנומס בשם רועי שחובש קפוצ'ון. רועי יציג את קדימה לפני שמופז ינאם, כי אף נער לא הסכים לייצג את המפלגה, אין לה אף אוהד בבית ספר. "התנדבתי כי לא היה נציג", הוא אומר לי אחר כך.

מופז נרגש מכך שיו"ר מועצת התלמידים בעדו. איש לא מתקן אותו שפשוט לא היתה ברירה. על שולחן הפורמייקה מוצבת צלחת תמרים המוקפים באגוזים, האור יורד במלוכסן מחרירי התריסול. על השולחן ליד הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר. מופז נהנה מכל רגע שהוא עוד יכול להמשיך את הצגת התיאטרון הזה.

בדרך למטה, יועץ של המפלגה מסביר לי כי קדימה עומדת להפוך למפלגת מרכז-ימין, ואומר שזה ישנה את הסקרים. ואכן, בנאומו, מופז שוכח את קמפיין "נתניהו יסבך אותנו" מלפני כמה ימים כאילו לא היה, ותוקף את ראש הממשלה על שלא הרתיע את חמאס. הקהל קשוב פחות ומתחילים פטפוטים, כמה בנות נרדמות או מסדרות את השיער. מורה עוברת ומסמנת לילדים להיות בשקט.

כדי שמופז ירגיש אהדה, ארבעה פעילים מבוגרים של המטה שלו עומדים עם שלט פלסטיק ענק שעליו כתוב "מופז = ביטחון". הם לא הספיקו לתלות אותו, גם אין טעם, אלא פשוט נעמדים במעבר כשהם מסתתרים מאחורי השלט כחמש דקות, עד שמופז והצלמים ממשיכים ואז השלט מקופל. "אנחנו קמפיין חי", הם אומרים לי בעצב.

בחצר בית הספר אני פוגש את רונית תירוש מקדימה. "לבני סוף סוף לקחה את הצל. נותר הגרעין המנוסה", היא אומרת לי ומספרת שלא תפרוש עכשיו כדי שלא יראה כאילו העכברים בורחים מהספינה הטובעת כביכול: "אם אפרוש, זה יהיה כמו כחלון".