האם ח"כ מיכאלי תקשיב לפובליציסטית מרב?

כיצד תיראה הקדנציה הראשונה של הח"כ מרב מיכאלי? רמזים לבאות אפשר אולי למצוא במאמריה שפורסמו בשנה האחרונה ב"הארץ". מה חושבת מיכאלי על הימין, עופר עיני, נישואים ומזגנים

עוד לא יבש הדיו מפתקי ההצבעה, שהניבו לה הישג מרשים ביותר, וכבר עומדת חברת הכנסת לעתיד, מרב מיכאלי, בליבה של שערורייה זוטא בפייסבוק, הנוגעת לדבריו של הפרשן הפוליטי של הארץ, יוסי ורטר. בין אם תבחר לפנות לעמיתיה בלשון נקבה ובין אם בלשון זכר, לא קשה לנחש שח"כ מיכאלי תתפוס מקום מרכזי ובולט בספסלי העבודה. ליקטנו מספר אמירות ממאמריה שפורסמו בשנה האחרונה ב"הארץ" שעשויים לספק רמזים לגביי פעילותה העתידית לאחר הבחירות לכנסת.

בנושא הסכסוך הפלסטיני הרבתה מיכאלי לקרוא לממשלה לחדול מהקיפאון המדיני והאשימה את הממשלה בכישלון מדיני מחפיר :

"ערב יום כיפור, ואהוד ברק מוצא לנכון לשחרר לחללנו תוכנית "חדשה" ומגונה להתנתקות חד-צדדית מהפלסטינים. ככל שזהו מהלך פוליטי ציני ושקוף, הוא עדיין מקומם בחוצפתו. אהוד ברק היה צריך לנצל את ערב יום כיפור כדי להתנצל לפני הציבור הישראלי על קונצפציית ה"אין-פרטנר" שכפה עליו כדי לכסות על כישלונו המחפיר במה שעוד היה אז תהליך השלום; במקום זה, הוא מרגיש את עצמו כסינדרלה, כשהוא מפציע לבוש בתוכנית גרועה שנועדה להתמודד עם האין-פרטנר מעשה ידיו". (לא מרגישים צורך להתנצל, 25.09.2012)

מרב מיכאלי. כבר מרגישה בבית בין החברות תומר אפלבאום

"למקרא העיתונים בימים אלה עולה תחושת דז'ה וו. כאילו עכשיו 2002 והיוזמה הסעודית מועלית לראשונה: כל מדינות ערב מציעות לישראל נורמליזציה מלאה "בהקשר של שלום", בתמורה למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67' ומציאת פתרון צודק לפליטים. יוזמה היסטורית מדהימה. על פניה, החלום הגדול של ישראל וניצחונה המושלם. אבל השלטון הישראלי אפילו לא מגיב. הוא מתעלם, כאילו לא היתה מעולם. ב-2007 היוזמה הסעודית שבה ומאושרת על ידי הליגה הערבית, ועדיין - אין קול ואין עונה. אפילו ארגון המדינות האיסלאמיות מאשר את היוזמה, אבל ישראל - שום דבר. היא אפילו לא חושבת להיכנס למשא ומתן". (חמאס מציע שלום? לא שמענו, 2.1.12)

טוריה של מיכאלי נכתבים בדרך כלל מהצד השמאלני של המפה. על ביקורת הימין בדבר שליטת השמאל בבית המשפט העליון ובתקשורת היא כותבת:

"בית המשפט העליון איפשר את כל ההתנחלויות, הכבישים והתנאים שלהן, הכשיר את חומת ההפרדה, את החיסולים הממוקדים, מאפשר את אי-גיוס חרדים לצבא, את הבלעדיות האורתודוקסית על גיור, נישואין, גירושין, מאפשר הפרדה בין נשים לגברים וחוקי מדינה לפי חוקי ההלכה כגון איסור תחבורה ציבורית בשבת. בפועל שמר בית המשפט העליון על כל האינטרסים של הימין וחיזק אותם.

התקשורת ממסדית מטבעה: היא מזדהה עם השלטון, עד שהיא מתהפכת, לפי צורכי הדרמה שלה... הימין ועמדותיו זכו לייצוג נרחב מאוד בתקשורת, שבפועל הפיצה את עמדותיו וחיזקה אותן.

אלא שהימין לא המציא את הפרדוקס הזה. זה בדיוק הפרדוקס שבו ישראל מתנהלת כמדינה תמיד, ומאז 1967 ביתר שאת. ישראל חזקה, פורחת, משגשגת, כובשת את יהודה ושומרון, ואת עזה בפורמט כזה או אחר, מדכאת את העם הפלסטיני בשטחים על בסיס יום יומי, ובמקביל מחזיקה בדימוי עצמי ובתודעה של קורבן, וככזאת מציגה את עצמה לעולם. מתוקף עמדת הקורבן, גם ישראל וגם הימין מצדיקים את מעשיהם התוקפניים כלפי אזרחים, לא-אזרחים, מוסדות ומדינות אחרות.

זה בדיוק המקום שבו אזרחי ישראל מתקשים להפריד ולזהות, שהימין המשתולל עכשיו במופעי חטיפת כל הרשויות, שאינן - ולא אמורות להיות - בידי השלטון, איננו באמת קורבן". (משחק הקורבן של הימין, 22.11.11)

מעניין איך עמדות אלו יבואו לידי ביטוי אם תשב מפלגת העבודה בהנהגת שלי יחימוביץ בממשלתו של בנימין נתניהו. סוגיה מעניינת נוספת שעלולה להביא להתנגשות עם מספר 1 של מפלגת העבודה טמונה בהתבטאויותיה של מיכאלי באשר להסתדרות, וליו"ר עופר עיני, הנחשב למקורב ליחימוביץ, כך היא כתבה ביחס לסכסוך העבודה ברכבת ישראל:

"ההסתדרות היא כוחנית, אבל מה שקורה עכשיו מדגים היטב, שבניגוד למה שהורגלנו לחשוב הכוחנות אינה כלפי הממשלה או המשק או הציבור; הכוחנות היא כלפי העובדות והעובדים עצמם. דוגמה לכך הייתה במאבק העובדים הסוציאליים, שהיה נחוש ועיקש, עד שנכנס לתמונה עופר עיני, המבוגר האחראי, סילק אותם הצדה בתנועת יד מבטלת וסגר עניינים עם האוצר, בניגוד לרצונם, ולא על פי האינטרס שלהם.

....עיני כבר מזמן רואה את עצמו כחבר בהנהלת המדינה, ולא כמייצג עובדים. כבר מזמן הוא ממנה-מפטר-בוחש וחבר של כל המי ומי, וההסתדרות שלו דואגת בעצם רק לבעלי הכוח מבין העובדים: הוועדים הגדולים, שיש להם יד על השלטר. שם, אגב, אין כמעט עובדות, יש רק עובדים. וראשי ועדים שהם מין עיני מקומיים: מקושרים, מאיימים, עושים לעצמם, לבתיהם ולמקורביהם". (ארגון מחדש לעבודה המאורגנת, 5.07.2012).

דעה אחרת שעלולה להיות פופולארית פחות במליאת הכנסת מאשר על קירות הפייסבוק של בנות תל אביב היא דעתה של מיכאלי בעניין מוסד הנישואים. 

"מאה שנים אחרי שנשים היו לאזרחיות שוות בפני החוק, לפחות פורמלית, חלקן מחוקקות בעצמן, ויתרה מזאת, עובדות ומפרנסות את עצמן ולא זקוקות לגבר שיפרנס אותן ואת ילדיהן - אין כל הצדקה להמשיך את הסידור הזה והוא היה צריך להתבטל מאליו. מה פתאום שעוד יתקיימו טקסים וחוזים פרימיטיביים המחייבים אשה לחבילת השירותים שבאה עם השייכות החוקית לגבר אחד?

המדינה צריכה לבטל לחלוטין את מוסד הנישואים ולהציע תחתיו כמה דגמים של הסכמים - להולדת ילדים/ות, לגידול משותף של ילדות/ים, לניהול משותף של משק בית ואם מישהו/י רוצה - גם לבלעדיות מינית". (די לנישואים, 15.04.12)

כך או כך ייתכן שאחד הנושאים הראשונים שבהם תטפל הח"כ מיכאלי יהיה בכלל טמפרטורת המזגן שעמדה במרכז אחת הרשימות הפמיניסטיות שלה, שזכו למספר שיא של שיתופים בפייסבוק:

"המזגן חושף, בעצם, את האופן השונה שבו מסתובבים נשים וגברים בעולם: גברים שומרים על עצמם באמצעות בגדים. הבגדים מגינים עליהם לא רק מהקור, אלא הופכים את הגוף ללא-חשוב ואת הראש ומה שבתוכו לעיקר. בגדים של נשים, לעומת זאת, נועדו לחשוף אותן ולהפקיר אותן לסכנות; לא רק לקור המקפיא, אלא גם להפוך אותן לאובייקט מיני הניתן לניצול. כלומר, הם הופכים את הגוף לעיקר ואת הראש ומה שבתוכו ללא חשוב". (קר לי משמע אני אשה, 4.06.12)
 

אז מה הסיכוי שמיכאלי תציע חוק לביטול מוסד הנישואים?
הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות