קשוחה, עוינת, נקמנית: הליכוד גילה בבחירות ארץ אחרת

מי אחראי לאופוריה בבית משפחת נתניהו ערב הבחירות, למה על לפיד להיזהר מהצגתו כמוקיון ומה הזכיר למקורבי יחימוביץ' תסמונת טורט?

בצהרי יום ראשון הובא למנוחות ראש העיר אריאל, רון נחמן, בעיר אותה הקים ובנה, לתפארת הקו הירוק. את הדרך מבית הקברות אל מנחת המסוקים הסמוך, עשו בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת רובי ריבלין במכונית המשוריינת של ראש הממשלה. "נגמור עם 37-36 מנדטים", העריך נתניהו. "אני לא שותה קפה בבוקר עם הפרופסור קמיל פוקס", השיב ריבלין לחברו הוותיק, "אבל אם ביום שישי ב'הארץ', הוא ניבא לנו 32 מנדטים, אז זה מה שנקבל. ואני אומר לך, על סמך הסיורים שלי, שמצבנו אפילו יותר גרוע".

נתניהו חשב שריבלין מגזים קשות. הסקר האחרון שהוא קיבל לידיו, בצהרי יום שישי מהסוקר שעבד עם הרשימה המאוחדת, (שמו שמור במערכת) ניבא לליכוד-ביתנו פעמיים חי מנדטים, בעזרת השם. "יאיר לפיד הולך לקבל לפחות 15 מנדטים", אמר ריבלין לנתניהו, "שכנענו את המצביעים שנפתלי בנט הוא קיצוני, אבל כל מי שמשתכנע לא מצביע לנו, אלא ללפיד. אני מציע שתיצור אתו קשר בהקדם".

"טוב, נמשיך לדבר", מלמל נתניהו והשניים נבלעו בלוע המסוק הרועש. ריבלין לא היה היחיד שדיווח על תוצאות הסקר. צחי הנגבי איש סודו ובנו-יקירו של נתניהו, חזה באוזני עיתונאים, בביטחון מוחלט, תוצאה זהה. המסקנה היא עגומה (או משעשעת, הכול בעיני המתבונן) אך היא חייבת להיאמר: לכל אורך הקמפיין נתניהו הוזן בסקרים שגויים, לא אמינים ולא מקצועיים. בעוד מרבית הסוקרים המנוסים והוותיקים, כמו הפרופ' פוקס, הד"ר מינה צמח, רפי סמית ואחרים זיהו בזמן אמת את גלישת הליכוד-ביתנו לעבר רצפת הקידומת 3, נתניהו ושותפו אביגדור ליברמן, התבשמו והתבסמו בנתונים מופרכים שכל קשר בינם לבין המציאות המרה שהתהוותה והתפשטה באלקטורט הישראלי, היה רופף ביותר.

אחד משרי הליכוד סיפר השבוע על ביקור שעשה בשכונה דרום תל אביבית ביום הבחירות. הוא פגש שם חברי ליכוד ותיקים ששחו לו: "חשבנו להצביע בנט, אבל נצביע לפיד. "רגע, ומה עם להצביע ליכוד?" הוא שאל, בתדהמה. "עזוב אותנו באמש'ך", הם אמרו לו, "ביבי ממילא ראש ממשלה. לפחות שיהיה לידו מישהו שידאג לנו".

איור: עמוס בידרמן

שר אחר פגש למחרת הבחירות ראש רשות מקומית בצפון. איש ליכוד ותיק. "מאז 99' לא נתקלתי בעוצמה כזו של שנאה לביבי", סיפר המוניציפלי למיניסטריאלי, "אנשים שלנו שקיבלו מאתנו חינוך חינם מגיל 4-3, שהורדנו להם את מחירי הסלולר במאות שקלים בחודש, לא סובלים את האיש הזה. הם בטוחים שהוא נגדם, שאנחנו נגדם, נגד מעמד הביניים".

זה, בקליפת השום, סיפורן של בחירות 2013. כן, על זה הן היו, לעזאזל. מילא התקשורת שלא זיהתה את רוח הזמן. התקשורת מנותקת מהעם. אבל שרים וח"כים של הליכוד, מנוסים ומשופשפים ומצולקי קרבות חטפו את שוק חייהם ממה שפגשו, בעיקר בימים האחרונים, פה ושם בארץ ישראל. כנגד עיניהם הכלות נגלתה להם לא ארץ חדשה אלא ארץ אחרת; קשוחה, עוינת, מרירה, נקמנית. המשפט: "הייתי ביבי, עכשיו אני לפיד," הוטח בפניהם פעם אחר פעם, בשמחה לאיד, כמו יריקה שנשלפת מעומק הגרון. אם הבחירות היו מתקיימות בעוד שבועיים, קרוב לוודאי שהחבורה הזו היתה מגורשת מהשלטון.

הסנטימנט האנטי-ליכודי התחיל במחאה החברתית בקיץ ההוא. אחר כך הוא כביכול שקע והתפוגג. אבל מתחת לפני הקרקע הוא פעפע ותסס כל העת. כשהוא התפרץ בהצבעה ההמונית ללפיד זה היה כמו לבה רותחת או צונאמי. הצעירים ברחו ממפלגת השלטון. בכנסים של נתניהו שחלקם היו מדוללי קהל, לא נראו כלל צעירים. רק בעלי קרחות או שיער שיבה. בנו החייל של אחד השרים סיפר לו בחמשוש האחרון שבמחלקה שלו אין אפילו מצביע ליכוד אחד. כ-ו-ל-ם, ללא יוצא מן הכלל, מצביעים בנט או לפיד.

"משהו עמוק מאוד קרה כאן", ניתח לקראת סוף השבוע איש מרכזי בליכוד, "זו היתה הצבעה אנטי-ביבי במובן החריף ביותר. אבל מעבר לכך היתה כאן אמירה של המיינסטרים הישראלי שדי, נמאס לו מאתנו. זה נתניהו: הוא תמיד יודע לבעוט במיינסטרים. לפני 14 חודשים הוא היה בפוזיציה האידיאלית לבחירות, אחרי שהחזיר את גלעד שליט משבי החמאס. בקיץ האחרון נקרתה בפניו, שוב, הזדמנות פז לרכוש את לבו של הישראלי הממוצע, העובד, המשרת ומשלם המסים, כשצירף את קדימה לממשלה. אם הוא היה נפטר מהחרדים והולך על חוק גיוס, לא היה היום יאיר לפיד וביבי היה באמת קינג. הוא פחד שיפילו אותו. נו, אז היו מפילים אותו. הוא היה נבחר שוב, בענק, ומי שהפיל אותו, היה משלם את המחיר. ככה הוא הבהיל את עצמו, ורץ לזרועות ש"ס ויהדות התורה, וככה אנחנו נראים היום".

בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון האחרון, החליפו המשתתפים חוויות והתרשמויות ממה ששמעו אוזניהם וראו עיניהם במפגשים הפוליטיים שקיימו בסוף השבוע. השר ישראל כץ, מומחה גדול לרחשי לב העם, דיווח שאנשים מדברים אתו לא על מצבה הכלכלי של ישראל, שהוא שפיר על פי כל המדדים, אלא על הכלכלה הפרטית הלוחצת והלחוצה שלהם, על חשבון הבנק, על חשבונות המים והחשמל והחלום לדירה. לאחד מעמיתיו של כץ זה הזכיר שיחה שהיתה לו לאחרונה עם קבוצת פעילים מושבעים של הליכוד. "כל הזמן אנחנו שומעים מאקרו מאקרו מאקרו", התלונן האיש, "אבל לאנשים אין מה לשים במיקרו".

הערת אזהרה

אחד משרי הממשלה היוצאת - איש מנוסה במגעים קואליציוניים ובתהפוכות הפוליטיקה - בעליות ומורדות, שמחות ותוגות, מהפכים ומפחי נפש, ביקש להעביר השבוע מסר חשוב ליאיר לפיד. מטעמים השמורים עמו הוא בחר לעשות זאת באמצעות התקשורת, לא בשיחה פרטית עם המועמד. בדברים שלו שנאמרו בדאגה אמיתית, היתה טמונה אזהרה ליו"ר יש עתיד: "קודם כל, אל תאמין לביבי ולאנשיו. אל תלך שבי אחר דברי הכיבושין שלהם. אל תתפתה לתפקידים וכיבודים שהם יעתירו עליך. זה הזמן שלך. לא יהיה לך זמן אחר. אתה מחזיק בעוצמה אדירה. אין ממשלה בלעדיך. אם לא תשתמש בכוח החד-פעמי, הנדיר הזה, שנפל לידיך בששת השבועות הקרובים - אתה תהפוך מהר מאוד לאסקופה נדרסת. נתניהו, גדעון סער וזאב אלקין יקרקסו אותך. מה שאתה עוד לא למדת, הם שכחו מזמן. אם לא תדאג להסכם קואליציוני ברור, חד, שאינו נתון לפרשנויות, עם מועדים ברורים ותנאים חד-משמעיים, הסכם שיסנדל את נתניהו, אתה תאבד מהר מאוד את קהל מצביעיך שהם כחולות נודדים. היום הם אתך, לפני ארבע שנים הם היו עם ציפי לבני ובבחירות הבאות הם ימצאו להם כוכב שביט אחר".

יאיר לפיד, השבוע. הקולות מבנט עברו אליו, ולא לליכודתומר אפלבאום

השר המודאג המשיך ופירט: "אחרי שנכנסת לממשלה לא תוכל לצאת. תוצג כמוקיון, כטירון, כשאול מופז מספר 2. לכן ההסכם הקואליציוני שתחתום עם נתניהו הוא קריטי כפי שאף הסכם לא היה מעולם. כל מה שלא השגת במשא ומתן לא תשיג רגע אחרי שתוקם ממשלה. לא משנה כמה תלחץ ותאיים אתה תיתקל בקיר אטום".

ועוד דבר אחד ביקש כבוד השר לומר ללפיד: "נכון שהקמפיין שלך היה כלכלי-חברתי וסביב השוויון בנטל. אבל אתה בוודאי מבין את הזיקה בין תהליך מדיני לכלכלה חזקה ובריאה ולחברה נורמלית. אם לא תתעקש על פתיחת משא ומתן מדיני, ואם לא תעמוד על הפסקת הבנייה בהתנחלויות שמחוץ לגושי היישובים ולירושלים, לא עשית כלום. אנו עומדים בפני תקופה מדינית קשה מאוד. הבידוד ילך ויגבר, הסנקציות בדרך והנושא שהכי תוקע אותנו בעולם זו הבנייה בהתנחלויות המבודדות. היא חייבת להיפסק. תתבע מנתניהו שכל בניה בהתנחלויות תאושר רק על ידך ועל ידו. בין אם תהיה שר חוץ ובין אם לא, אתה אחראי למצבה המדיני של ישראל, החל מעוד חודש וחצי. אם תתרכך, אם תתעייף, אם תוותר, ואם תגיד שיהיה בסדר, לא יהיה כלום. נמשיך בדהירה לעבר המצוק והנפילה תהיה גם על שמך".

עבודה זרה

הטעות האחת ששלי יחימוביץ' מוכנה להודות בה נוגעת לעיתוי הודעתה כי לא תשב בממשלתו של בנימין נתניהו, אלא תנהיג את האופוזיציה מולו. היא יצאה עם ההצהרה הזו לפני כשלושה שבועות, כתרופת חירום, התערבות כירורגית שנועדה לעצור את דימום המנדטים בסקרים, מ-19 ל-18 ל-17. לא רק שזה לא עצר את ההידרדרות אלא שבמוצאי יום שלישי התברר שהיא אף הסלימה. ההסבר פשוט: מרגע שבוחרי יחימוביץ' והמתלבטים בינה לבין לפיד השתכנעו כי היא אינה חלק מהמשחק הקואליציוני, הם העדיפו להצביע לפיד כדי לתת בידיו את הכוח לנהוג ולנווט את המדינה לצדו של נתניהו וגם ללחוץ על הבלם כשצריך.

בדיונים פנימיים הודתה השבוע יחימוביץ', כי היתה צריכה לצאת בהצהרה הזו לפני כחודשיים, מיד לאחר האיחוד בין נתניהו לליברמן. אז, זה עוד היה נתפס נקי ואידיאולוגי. במועד שההצהרה הזו ניתנה המניע לה נתפס כצעד טקטי, צעד של ייאוש.

ביום שלישי הלכו יחימוביץ' וחבריה לישון עם 17 מנדטים בחיקם, ותקווה בלבם למנדט ה-18. בבוקר הם ניעורו למציאות אפורה, חמוצה וקודרת ול-15 מנדטים בלבד. אפשר בהחלט להסתכל על המספר הזה כאכזבה ענקית: בתחילת מערכת הבחירות, ושנה אחורה, מפלגת העבודה עמדה על 22-20 מנדטים. יש עתיד של לפיד, עלתה וירדה כמו רכבת הרים, בין 8-7 ל-11-10. הסחף האדיר לטובתה החל רק בחמשת הימים האחרונים לפני יום הבחירות.

שלי יחימוביץ' ביום הבחירות. לא הצליחה לעצור את דימום המנדטיםתומר אפלבאום

פעם היה מחזה: "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ". דבר רע קרה למפלגת העבודה, בדרך לקלפיות: הקמפיין שלה היה גרוע. לא יצירתי, לא מאתגר, לא מלהיב. הוא לא פגע. הוא היה כללי מדי. תוכנית כלכלית יומרנית שהציעה להוסיף לתקציב 138 מיליארד שקלים בתוך חמש שנים, לא הובנה על ידי איש. יחימוביץ' עבדה לבדה, עם שלושה יועצים וחצי. כשהח"כ המיועד ברשימתה, היזם ואיש ההיי-טק אראל מרגלית הציע לה, לפני כחודשיים להקים מטה לעניין מעמד הביניים, שיהיה קונטרה ללפיד, היא סירבה לשמוע.

מנגד, וזה מה שיחימוביץ' מנסה להסביר בשלושת הימים האחרונים, 15 מנדטים זה לא כל כך רע, בהשוואה למקום שבו היתה מפלגת העבודה לפני שנה וחצי-שנתיים, שלא לדבר על התקופה שבה היא היתה חלק מממשלת נתניהו והסקרים חזו לה 8-6 מנדטים.

בכל מקרה, יממה למחרת הבחירות גילתה יחימוביץ', לא להפתעתה, שהגנטיקה הטבעית בצמרת המפלגה לא עברה טרנספורמציה. החשודים המיידיים בתמיכה לכניסה לכל ממשלה החלו לדסקס בשיחות מסדרון אקראיות ואקראיות פחות, או בראיונות רדיו (ח"כ נחמן שי) וטלוויזיה (אראל מרגלית) תסריטים של הצטרפות לממשלת נתניהו. "זו תהיה התאבדות", אמרה מנהיגת העבודה למקורביה. בסביבתה אמרו שזה מזכיר להם תופעות של תסמונת טורט, שהלוקים בה פולטים מלים ללא שליטה. יחימוביץ' הבהירה למקורביה שיש יותר סיכוי שהים השוכן בקצה הרחוב שבו היא מתגוררת בתל אביב יעלה באש, לפני שהיא תשקול בכלל לחבור לנתניהו וליברמן. "כל מי שחושב שיוכל ללחוץ עליי להיכנס נגד רצוני, לא מכיר אותי", היא אמרה, "ולא מכיר את הסיעה שרוב חבריה נגד ואת הוועידה החדשה שגם בה קיים רוב מוצק נגד. אם ניכנס, כל בסיס הכוח האמיתי של העבודה, שהם הצעירים, יתפרק בן רגע. מישהו חושב שאני אצביע בעד קיצוץ רוחבי של מיליארדים בתקציבי המשרדים, החינוך, הרווחה, הבריאות? מה שהולך לקרות בדיוני התקציב זה טבח מעמד הביניים. אני אהיה שותפה לזה?". 

אפרופו חשודים מיידיים, שאלתי את בנימין בן אליעזר אם הוא מנסה לדחוף את יחימוביץ' פנימה. הוא הכחיש נמרצות. "זה כבר לא מעניין אותי," אמר. ומה כן מעניין אותך, שאלתי. "להמתין ולראות איך בדיוק יתמקמו הרוחות", הוא השיב, "לחכות לישיבת הסיעה שבה נוכל לשבת ולעשות חשבון נפש איך מצילים את המפלגה".

יחימוביץ' צפויה לחזור לתפקיד יו"ר האופוזיציה אותו מילאה במשך כחודשיים בקיץ האחרון. לא מרחפת מעליה כל סכנת הדחה בעתיד הנראה לעין. אחד מבכירי העבודה אמר שלשום כי "הגברת סיימה את תפקידה ההיסטורי", אך כשנשאל מי מסוגל להדיחה, הודה, בצער, שאין אף אחד בגוורדיה הנוכחית בסיעתה שיכול לסכן את מעמדה. מדברים על הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי כמי שלוטש עיניים לתפקיד. אשכנזי יסיים את תקופת הצינון שלו בעוד כשנה. איש לא יופתע אם יחימוביץ' תקבע בחודש חודשיים הקרובים מועד לפריימריז לראשות מפלגתה, אולי כבר בקיץ הקרוב, לפני שהחוק יאפשר את יציאתו של אשכנזי מהמקפיא. יחימוביץ' יודעת בוודאי שעופר עיני, האיש החזק של מפלגת העבודה, מקורב לאשכנזי. אם שניהם יחד יחברו נגדה, היא תהיה בצרה.

5 הערות לסיום

 - בצמרת הליכוד מדברים, בשקט, שלא להרגיז, על המפלגה הנוספת שהתמודדה בבחירות הללו: מפלגת נוני מוזס, באמצעות הרשימה המאוחדת של קבוצת "ידיעות אחרונות" ואתר "ynet". למפלגה הזו, אומרים שם, היה חלק במפלה שנחלו הליכוד ונתניהו. הסיקור הזוחל, העקבי, השלילי, החד-צדדי והאינטנסיבי, כזה שלא לוקח שבויים, נגד נתניהו בעיתון ובאתר החדשות הנפוצים עד מאוד, חלחל ללבבות האנשים וקנה שביתה שם.

כל מי שחי כאן בשנים האחרונות, יודע שמלחמת ידיעות בנתניהו היא מלחמת מוזס במיליארדר שלדון אדלסון ובעיתונו, ביטאון לשכת ראש הממשלה "ישראל היום", שמציף את השוק במאות אלפי עותקים חינם ועושה שמות בשוק הפרסום. לפי מקורות אמינים, גם ביבי כבר מצטער ומתחרט על ההרפתקה הזו. הוא מבין שבשורה התחתונה, שורת ההשפעה של התקשורת החופשית על הציבור בישראל, הנזק שמסב לו ישראל היום - עיתון שרבים קוראים אך מעטים באמת מתייחסים לכתוב בו - עולה בהרבה על התועלת לה ציפה וקיווה מכניסת העיתון לשוק. מעניין מה יהיה יחסם של בוגר "ידיעות אחרונות" יאיר לפיד וסיעתו לסוגיה הזו, לכשתעלה בכנסת ה-19 הצעת חוק להגביל את פעילות החינמון.

- איזה שר יהיה יאיר לפיד? הנה כמה מהספקולציות שנפוצו ב-48 השעות האחרונות: שר חוץ, שר אוצר, שר פנים, שר משפטים, שר חינוך, שר שיכון. נדמה שבשלב כה מוקדם של המגעים הקואליציוניים שיחלו באופן רשמי רק בסוף השבוע - אחרי שהנשיא יעניק לנתניהו את המנדט – אפשר להמר שהאוצר לא יהיה בידי לפיד. הוא לא יידע מה לעשות על גבי נושאת המטוסים הזו. הוא צפוי להתרסק שם מהר יותר משעמיר פרץ התרסק במשרד הביטחון. על פי המידע שהגיע לקראת סוף השבוע ללשכת ראש הממשלה, לפיד מעוניין בתיק החוץ, על אפו וחמתו של ליברמן, שכבר החל לנעוץ בו סכינים קטנות בתקשורת.

הנה רעיון נוסף שעלה אתמול בחוגים יודעי דבר: לפיד אכן יבקש את תיק האוצר בנוסף לארבעה תיקים חברתיים-כלכליים המגיעים לו. אבל הוא לא יכהן בעצמו בתפקיד, אלא ישלח לשם שר מקצועי, כלכלן מוערך ובעל שם, מישהו כמו הפרופסור סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל. כך, מצד אחד, לפיד יזכה להערכה כמי שלא הפנה עורף לכלכלה הישראלית, עליה נסב מסע הבחירות שלו. מצד שני, הוא לא יסכן את ישבנו על כיסא כה לוהט ככיסאו של שר האוצר, שר הגזירות בתקופה הקשה האורבת לנו מעבר לפינה.

- נו, אז קדימה נכנסה, במאמצים על אנושיים. קמפיין הרחמנות-אחים-העיירה-בוערת-אל-תשפילו-את-שאול-שלנו, הצליח. הסיעה הגדולה בכנסת היוצאת איבדה למעלה מ-90 אחוזים מכוחה. בכנסת ה-19 היא תיוצג על ידי 2 ח"כים: מופז וישראל חסון. אם מותר לתת עצה למופז, שהוא איש הגון, קצין וג'נטלמן: אחרי שתמונה לשר, יהיה זה ראוי אם תתפטר מהכנסת ותאפשר למספר 3, יוחנן פלסנר, להיכנס. פלסנר היה מראשי מסע ההסברה המוצלח שלך. הוא ח"כ מוכשר, חרוץ, ערכי. פרויקט השוויון בנטל רשום על שמו. בכנסת היוצאת הוא נמנה עם עשרת הח"כים הבולטים. חבל שהוא לא יהיה חלק מבית הנבחרים שלנו וממה שנותר מקדימה.

- ציפי לבני חווה בימים האחרונים את כאב החלום ושברו. היא השתכנעה להיכנס למרוץ ברגע האחרון בעקבות סקרים שהבטיחו לה 15-13 מנדטים, ושהיו אמורים להציב אותה בעמדה נוחה לתפקיד שרת חוץ. התנועה בראשותה קיבלה פחות מחצי (6). אנשים שפגשו בה בימים האחרונים מתארים אותה כ"מבולבלת". היא לא יודעת מה בא קודם, מה טוב לה: בממשלה שם לא תינתן לה השפעה מרחיקת לכת, או באופוזיציה, שם היא תימוג לאטה, בין אופוזיציונריות נחושות כיחימוביץ' וזהבה גלאון ממרצ.

מרחק ענק מפריד בין התפיסה העצמית של לבני, לזו שבה הציבור רואה אותה. בעיני עצמה היא הפוליטיקאית הכי מוכשרת, ראויה, בעלת קבלות, מוערכת, אהובה ומתאימה לתפקיד ראשת הממשלה. הציבור פחות מעולף מההערצה. המשפט שהיא אמרה בליל הבחירות מעיד יותר מאלף נאומים על ההוויה הפנימית שלה: "הגיע לנו שיצביעו לנו יותר בוחרים". הגיע לנו.

- בבחירות האלה שלי יחימוביץ' היתה על תקן האשה הבורחת, הנמלטת כל עוד נפשה בה, מבשורה. בשורת השמאל. היא כל כך התאמצה להרחיק עצמה מן הנגע הזה, עד שהיא שברה מסורת של עשרות שנים וחתמה על הסכם עודפים עם יש עתיד, במקום עם מרצ, האחות הקטנה. מה יצא מזה? מנדט נוסף ללפיד, ה-19 במספר, בקואליציה הבאה של נתניהו. אם אקט החתימה היה מתבצע עם מרצ, כפי שהיה מאז ומעולם, המנדט העודף היה הולך לאחת משתי המפלגות שיהיו באופוזיציה ויילחמו נגד ברית ביבי לפיד: או שדני עטר (מקום 16 בעבודה) היה בפנים, או הח"כ לשעבר אבשלום אבו וילן (מקום 7 במרצ). 

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות