זה היה שיא נאומו של אריה דרעי בתום יום הבחירות. "ההישג שלנו היה לא רק במנדטים", אמר, ומאות הנוכחים במטה ש"ס הבינו מיד לאן הוא חותר והשמיעו קריאות בוז שכמעט העיפו את הגג. "היו שני אנשים שהרימו יד בהנהגתו של מרן", הכריז, "היום הוכח שמנהיג היהדות הספרדית בארץ ובעולם, שאי אפשר לערער על מנהיגותו, הוא מורנו ורבנו - רבי עובדיה יוסף". אחריו עלה השר אריאל אטיאס, שהודיע על ניצחון במערכה נגד "כל מי שהרים יד נגד מרן" והוסיף כי הוכח שאין עוד מלבדו.

ש"ס חגגה לא רק את הישגיה (המוגבלים) בקלפיות, אלא גם את כישלון המרד בה ובמנהיגה הרוחני. הרב אמנון יצחק והרב חיים אמסלם, שניהלו קמפיין בוטה נגד יוסף וגרמו לש"ס לעבור מערכת בחירות מסויטת, לא עברו את אחוז החסימה. בש"ס נשמו לרווחה, חרף רבבות הקולות שניתנו לשווא לשתי המתחרות. על הכף היתה מונחת יוקרתו של הרב יוסף ומעמדו ההיסטורי כסמכות הלכתית וציבורית שאין גבוהה ממנה בעולם החרדי-ספרדי.

ההתמודדות נגד הרבנים אמסלם ויצחק צילקה עמוקות את הרב עובדיה אך כעת, בימים שאחרי הבחירות, היא נראית כמשחק ילדים. הרב עשוי להיקלע עתה למבחן מכריע הרבה יותר, אולי מהקשים בחייו, ובו תיבחן עצמאותו ורוחב כתפיו מול מי שמכונים גדולי הדור האשכנזים. אלה צפויים להציג בשבועות הקרובים עמדה בלתי מתפשרת בסוגיית גיוס בני הישיבות ולהדגיש כי אין לסגת מהפטור הגורף משירות לכל מי שיבחר בכך. ש"ס, בחדרי חדרים, כבר התקדמה כמה צעדים לכיוון פשרה ובתוך מספר שבועות, עם הקמת הקואליציה, יהיה עליה לקבל הכרעות.

השאלה שעומדת כעת על הפרק היא האם בגיל 92, חולה וחלוש, הרב עובדיה יוליך את ש"ס לפשרה ובכך יסתכן בקרע עם עולם התורה האשכנזי? האם יעז להכניס את מפלגתו לממשלה עם יש עתיד גם במצב שבו יהדות התורה יושבת בחוץ ומשליכה פנימה אבנים, כפי שקרה כבר בעבר? האם דרעי מסוגל לנקוט צעד המתבקש זה עשרות שנים במהפכה הספרדית שלו ושל ש"ס? ככל ששאלת השוויון בנטל תתפוס מקום מרכזי במערכת הפוליטית בעידן נתניהו-לפיד, המערכת החרדית תתקרב לנקודת רתיחה פנימית.

אתמול, ללא תשומת לב תקשורתית, הוצאו מהמגירות ניירות שאופסנו בהן בסוף יוני 2012, בימי פעילות ועדת פלסנר. החרדים החרימו את הוועדה רשמית, אבל מאחורי קירות הוועדה דנו ראשי ש"ס בקדחתנות בהצעות שונות ורציניות. אטיאס דן עם אנשי מקצוע במתווה הכולל יעדי גיוס נוקשים ומפוקחים שיקבע הצבא, בתמריצים כספיים לאברכים שיתגייסו ובסנקציות משמעותיות שיוטלו על בחורים שיבזו את הסדר תורתם אומנותם. הדיונים לא הבשילו אז, קדימה פרשה מהממשלה והיתר היסטוריה. אבל הצדדים, כולל שאול מופז שפרש לבסוף, לא היו רחוקים מהסכמה.

כעת שוב מתקיימים דיונים באותם מתווים, בניצוחו של נתן אשל, יועצו הלא-רשמי של נתניהו, בניסיון להוציא מים מהסלע. המגעים האלה מתקיימים בזמן שלפיד מציב ציפיות גבוהות ביחס לגיוס החרדים. עם תחושת הכוח שלו הוא מאותת כי יעדיף ממשלה בלי חרדים כדי להוביל את הרפורמות שהבטיח לבוחריו. ברור כי שום הסדר לגיוס בני הישיבות לא יעבוד בפועל ללא הסכמה חרדית כלשהי, גם הסכמה שבשתיקה. ברור גם שהסיכוי העיקרי לגבש פשרה כזאת קשור בש"ס ולא ביהדות התורה. הרבה מזה תלוי בלפיד, אבל בעיקר בש"ס וברב יוסף.

חרף עוצמתו ההלכתית המטאורית, הרב יוסף נמנע מאז ומתמיד מעימות עם הרבנים האשכנזים. בולטת במיוחד היתה מסכת יחסיו עם הרב יוסף שלום אלישיב, שהתאפיינה ביראה ובפחד. באופן עקבי נמנע הרב יוסף ממלחמות גלויות עמו, גם כשחשב אחרת, כמו בענייני גיורים או שמיטה. מאז מותו של הרב אלישיב ביולי האחרון, המנהיגות החרדית-ליטאית שרויה בחולשה גדולה, קרועה במאבקי כוח בין הרב אהרן לייב שטיינמן והרב שמואל אוירבך. כאן עולה שאלה נוספת: האם החולשה הליטאית תביא לעצמאות רבה יותר מצד הרב יוסף? הרי הרב בעצמו התבטא לאחרונה בחריפות רבה נגד גיוס, ואף איים בירידה המונית מהארץ, כפי שאיים בשעתו המנהיג הליטאי המנוח, הרב אליעזר מנחם שך.

בשלב זה אפשר רק להעריך שיהדות התורה תהיה פרטנר קשה עד בלתי אפשרי להסדר בעניין בני הישיבות. הרב אוירבך בעל הנטיות הקנאיות, שלא מזמן קרא לשבור את הכלים עם הצבא, על הרבה פחות מהסדר גיוס - זכה ערב הבחירות בהבטחה מהאדמו"ר מגור שלפיה כל דיון על תחליף לחוק טל, יתואם אתו. קשה להעלות על הדעת את אוירבך ואת האדמו"ר מגור צועדים שלובי זרועות עם לפיד להסדר חדש, וקשה גם לראות עסקה אפשרית עם הרב שטיינמן, שיש הרואים בו פשרן.

ש"ס ויהדות התורה מכריזות על תיאום עמדות, אך לא מן הנמנע כי דרכיהן ייפרדו. דרעי כבר רמז שהדבר אפשרי בראיון ל"הארץ" בשבוע שעבר. על התחליפים לחוק טל אמר כי "אנחנו יודעים בדיוק מה ההצעות שעומדות על סדר היום. למה לי להתחייב עכשיו? אני מאמין ואני ריאליסט מאוד שנגיע בסוף להבנות עם כולם, עם הליכוד ביתנו, עם בנט וגם עם לפיד. בסוף נגיע לנוסחה". האם ילך עד הסוף עם ליצמן ועם גפני? "בסוף", אמר, "אף אחד לא מבטל את דעתו מפני השני. היות שאנחנו כפופים לדעת תורה, אז כל אחד ילך לרבותיו".

ש"ס להוטה להיכנס לקואליציה ומבינה שתג המחיר יהיה גבוה. פעם אחת בעבר, ב-1992, היא כבר נכנסה לקואליציה בלי יהדות התורה וספגה על כך אש וגופרית. הפעם, כשהמאבק הוא "על ה' ועל משיחיו" כדברי המנהיגות האשכנזית, ש"ס צפויה למלחמה עם הליטאים.

אישים בש"ס, שיודעים מה מונח כעת על הכף, כבר החלו להריץ תסריטים שבהם לא רק שהרב יוסף יוצב על הכוונת, אלא שהליטאים יבקשו להגיב במעשים נגד ציבור שבו הם עדיין רואים בן חסות, נתין. בש"ס חוששים למשל מהפסקת המכסות לבחורי ישיבה ובנות סמינרים ממוצא מזרחי. המחשבות הללו מעבירות חלחלה אצל ראשי ש"ס, וזה עוד לפני שדובר על ההשמצות האישיות נגד הרב יוסף.

בסופה של מערכת הבחירות, הרב יוסף זקן יותר וחולה יותר. עוד לא עברו שלושה שבועות מאז עבר אירוע מוחי קל, ורק השבוע שרפו את ספריו על מדרכה באור יהודה. כחלק מהקמפיין שלה, ש"ס הציבה את מנהיגה הרוחני במרכז הבמה תוך שהיא משלחת אותו נגד יריביה נפתלי בנט ואמנון יצחק וסוחטת עד תום את "הדמעות של מרן" כדי לדרבן מצביעים לקלפי. כעת, כשהרב תלוי יותר מבחינה פיזית, אין לדעת אם יוכל לעמוד במתקפות על בסיס אידיאולוגי. גם קשה לדעת אם אריה דרעי, שלא הביא הישג מרהיב בקלפיות, מסוגל להוביל את השלב הבא במהפכה הספרדית שלו: עצמאות.